תפיסת מזומנים העלמת מס: מתי המשטרה רשאית לתפוס כסף?

האם המשטרה רשאית לתפוס כסף מזומן בביתו של אדם החשוד בהעלמת מס. לפיכך, עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום. בית המשפט העליון, בהרכב השופטות ד' ברק-ארז וע' ברון והשופט ד' מינץ. נדרש לשאלה עקרונית זו שטרם הוכרעה בפסיקה.

פסק הדין בש״פ 333/21, בעניין עלי אבו ג'אבר ואחרים נ' מדינת ישראל, מיום 18.04.2021. בנוסף, קובע גבולות ברורים לסמכות זו.

הכרעת בית המשפט העליון מסייעת להבין את סמכויות האכיפה של רשויות המדינה. עם זאת, היא חשובה מאוד לאזרחים החשודים בעבירות מיסים. אזרחים אלו זכאים להגנה על זכויותיהם הקנייניות. יתר על כן, פסק הדין מדגיש את הצורך בזהירות.

הוא קורא לרשויות לפעול בהתאם לכללים מוגדרים.

השאלה המשפטית במרכז פסק הדין

השאלה המשפטית המרכזית שעלתה בפני בית המשפט העליון נגעה לפרשנות סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר. כתוצאה מכך, וחיפוש), התשכ״ט-1969. סעיף זה מקנה לשוטר סמכות לתפוס חפץ. הסמכות קמה כאשר יש יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה.

או שהוא ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה, או ששימש אמצעי לביצועה.

במילים אחרות, בית המשפט נדרש לבחון האם כסף מזומן. לעומת זאת, הנתפס בביתו של חשוד בהעלמת מס בלבד, עונה על אחת מהחלופות הללו. המדינה טענה כי כספים אלו נחשבים כ'חפץ שנעברה בו עבירה', כ'שכר' או כ'אמצעי'. פרשנות זו היא למעשה המפתח לדיון בנושא `תפיסת מזומנים העלמת מס`.

רקע עובדתי: חיפוש, תפיסה וטענות הצדדים

ביום 15.11.2020 ערכה המשטרה חיפוש בביתו של אחד המבקשים. לדוגמה, במהלך החיפוש, חשפה המשטרה ותפסה סכום כסף מזומן גדול: 1,694,500 שקלים. 11,565 דולר ו-2,580 לירות טורקיות. הכספים נמצאו חבויים בארון בגדים, מאחורי דופן כפולה.

החקירה התמקדה בחשד לעבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה בלבד.

המבקשים הסבירו כי הכסף הוא חלק מ״קופה משפחתית״. לדוגמא, קופה זו מקובלת במגזר הבדואי, אליו הם משתייכים. הם הגישו בקשה לבית משפט השלום להשבת הכספים שנתפסו. בית משפט השלום הורה בתחילה על השבת חלק מהכספים.

אולם, בית המשפט המחוזי קיבל ערר שהגישה המדינה. כלומר, הוא הפך את ההחלטה והאריך את תוקף התפיסה לכלל הכספים. כתוצאה מכך, הגישו המבקשים ערר לבית המשפט העליון. הם ביקשו לבחון מחדש את סמכות התפיסה.

הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיה

בית המשפט העליון קיבל את הערר ברוב דעות. אולם, כאשר השופטת ד' ברק-ארז כתבה את פסק הדין העיקרי, והשופטת ע' ברון הצטרפה לעמדתה. השופטת ברק-ארז קבעה. כי סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי אינו מקנה סמכות לתפיסת כספים במקרה זה של `תפיסת מזומנים העלמת מס`.

היא הסבירה כי עבירת העלמת המס, לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, מבוצעת באמצעות אי-דיווח. אמנם, מסירת דוחות כוזבים או רישומים מזויפים. היא אינה מבוצעת בכסף עצמו. לכן, הכסף המזומן אינו נחשב ״חפץ שנעברה בו העבירה״.

כמו כן, השופטת קבעה שהכסף אינו ״שכר״ על ביצוע העבירה. ואולם, פעולת קבלת ההכנסה כשלעצמה לרוב אינה בלתי חוקית, בניגוד למשל לסחר בסמים.

יתרה מכך, הכסף גם אינו נחשב ״אמצעי״ לביצוע העבירה. יחד עם זאת, פרשנות מרחיבה לסעיף 32(א), כפי שהמדינה דגלה בה. הייתה מטשטשת את ההבחנה בין תפיסה רגילה לבין תפיסה בשווי. תפיסה בשווי מוסדרת בחוק איסור הלבנת הון, והיא מחייבת תנאים מחמירים יותר. במקרים כאלו, חשוב לבחון את האפשרות לעיכוב ביצוע קנס הלבנת הון: מתי ובאיזה תנאים? כדי להקל על ההתמודדות הכלכלית.

השופט ד' מינץ, לעומת זאת. מאידך, סבר בדעת מיעוט כי הכספים שנתפסו אכן נחשבים ״חפץ שנעברה בו עבירה״. וזאת בהתאם לפרשנות רחבה יותר של חובת הדיווח.

השלכות פסק הדין על סמכויות האכיפה

פסיקה זו של בית המשפט העליון מתווה גבול ברור לסמכות המשטרה. מצד שני, היא מגבילה את היכולת לתפוס כספים מזומנים בשלב החקירה הפלילית. המגבלה חלה כאשר החשד היחיד הוא לעבירת העלמת מס. חשוד בהעלמת מס לא יראה את כספיו נתפסים באופן אוטומטי.

הכספים לא ייתפסו כל עוד לא ניתן לזהות אותם באופן ישיר עם מסמכי הדיווח הכוזבים. לסיכום, המדינה צריכה להצביע על קשר ישיר בין הכסף הספציפי לבין ביצוע העבירה. זהו שינוי מהותי באופן שבו רשויות האכיפה פועלות בתיקי `תפיסת מזומנים העלמת מס`.

ההבחנה בין העלמת מס להלבנת הון

פסק הדין מדגיש את ההבחנה המהותית בין עבירות העלמת מס לבין עבירות הלבנת הון. לאור, חוק איסור הלבנת הון, התש״ס-2000, מאפשר תפיסה וחילוט רכוש ״בשווי״ העבירה. זה כולל גם רכוש חוקי אחר, ובלבד ששווי זהה לרכוש הקשור לעבירה. המחוקק תיקן את חוק איסור הלבנת הון בתיקון מס' 14. ניתן לראות זאת בבחינת הכרעת דין חילוט נכסים הלבנת הון: פסק דין אוחנה, המבהירה את גבולות הסמכות בחילוט רכוש.

במסגרת זו, נוסף סעיף 17ב לתוספת הראשונה. בהתאם, הוא החיל את הוראות החוק על עבירות העלמת מס חמורות.

זאת אומרת, עבירות מס מסוימות נחשבות ״עבירות מקור״ לצורך הלבנת הון. למעשה, הן מחויבות לעמוד בתנאים מחמירים יותר. התנאים כוללים סף סכום מסוים ומשך תקופת הדיווח. פרשנות מרחיבה של סעיף 32(א) הייתה מטשטשת את ההבחנה.

היא הייתה מאפשרת `תפיסת מזומנים העלמת מס` באופן שמרוקן מתוכן את דרישות חוק איסור הלבנת הון. ראשית, בית המשפט העליון מנע זאת.

לדוגמה, אם אדם מחזיק כסף מזומן בביתו ומעביר כספים אחרים לחשבון הבנק מעסקה שלא דווחה. שנית, עמדת המדינה הייתה שכל כסף שנתפס בבית מהווה ״תחליף״ לכסף שלא דווח. ובכך היא מתקרבת למצב של תפיסת ״שווי״ אשר שמורה לחוק איסור הלבנת הון.

מידתיות, קריטריונים ואכיפה שוויונית

מעבר לשאלת הסמכות, בית המשפט העליון התייחס גם להיבטים של מידתיות ושיקול דעת מנהלי. שלישית, השופטת ברק-ארז ציינה כי `תפיסת מזומנים העלמת מס` מפעילה כלי פלילי כבד. במיוחד כאשר קיימים כלים אזרחיים פחות פוגעניים. כלי אזרחי כזה הוא סעיף 194 לפקודת מס הכנסה. הבחנה זו מדגישה את החשיבות של בחינת העילות והכלים המשפטיים הרלוונטיים במידה ונדרש ערעור פלילי לעליון: רשות ערעור ועילות הצלחה.

סעיף זה מאפשר לדרוש ערובה לתשלום המס או לבקש צו לעיקול רכוש. מכאן, בית המשפט העליון הדגיש את חשיבות קיומם של קריטריונים והנחיות ברורות. הנחיות אלו צריכות להסדיר את אופן הפעלת סמכות התפיסה על ידי היחידה החוקרת. היעדרן של הנחיות כאלו עלול להוביל לאכיפה שאינה שוויונית.

העוררים הציגו ראיות לכך שחלק מהכסף שנתפס מקורו בהלוואה מבנק. לכן, הם ציינו גם כי סכום החוב המלא לרשויות המיסים נמוך משמעותית מסכום הכסף שנתפס. אלה מדגישים את הצורך בבחינת `מידתיות` התפיסה. בנוסף, רשויות המס החלו לנקוט הליך אזרחי נגד המבקשים, לעיקול סך של כ-900,000 שקלים.

זהו טיעון נוסף המצביע על היעדר נחיצות בתפיסה פלילית של כלל הכספים.

המשמעות המעשית לחשודים בהעלמת מס

פסק הדין בש״פ 333/21 הוא תקדימי וחשוב. משום כך, הוא מבהיר כי המשטרה אינה יכולה לתפוס כסף מזומן בביתו של חשוד בהעלמת מס. זאת, כל עוד הכסף אינו קשור באופן ישיר וחד-משמעי לעבירה. הקשר חייב להיות כ״חפץ שנעברה בו עבירה״, ״שכר״ או ״אמצעי״ לביצועה.

על כן, חשודים בעבירות מס, שאינן מהוות עבירות מקור לפי חוק איסור הלבנת הון. ייהנו מהגנה טובה יותר על זכות הקניין שלהם. עם זאת, פסק הדין אינו פוגע בסמכות רשויות המיסים לפעול במישור האזרחי. רשויות המיסים יוכלו להטיל עיקולים באמצעות סעיף 194 לפקודת מס הכנסה.

הם יעשו זאת במטרה להבטיח את גביית חובות המס. זהו איזון חשוב בין הצורך באכיפה לבין הגנה על זכויות הפרט.

סיכום

החלטת בית המשפט העליון בבש״פ 333/21 מגדירה מחדש את גבולות סמכות המשטרה בנוגע ל`תפיסת מזומנים העלמת מס`. בית המשפט העליון קבע. כי סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי אינו מקנה סמכות לתפוס כספים במזומן בגין חשד להעלמת מס בלבד. אלא אם כן ניתן להוכיח קשר ישיר ומהותי בין הכספים לעבירה עצמה.

משמעות הדבר היא הגנה מוגברת על זכויות הקניין של חשודים. יחד עם זאת, רשויות המיסים רשאיות להמשיך ולנקוט בהליכים אזרחיים לגביית חובות מס. אנשים החשודים בעבירות מס צריכים לפנות לייעוץ משפטי מקצועי. הוא יסייע להם להבין את זכויותיהם וחובותיהם. במקרה כזה, מומלץ להיעזר בהגנה משפטית בעבירות צווארון לבן: מדריך מקיף וצעדים חיוניים כדי להבין לעומק את הזכויות והחובות העומדות בפני החשוד.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.