סמכות רשם ההוצאה לפועל שעבוד צף: גבולות ומגבלות הדין

פסק הדין רע״צ (קריות) 21900-05-13, שניתן בפני כב' השופטת לובנה שלאעטה חלאילה ביום 07.09.2014, עוסק בשאלה מרכזית בדיני חדלות פירעון ותאגידים: מהי מערכת היחסים בין שעבוד צף שנרשם לטובת בנק לבין עיקול שהטיל נושה מאוחר יותר על כספי החייבת. הוא בוחן בעיקר את השאלה האם לרשם ההוצאה לפועל נתונה סמכות רשם ההוצאה לפועל שעבוד צף ולהורות על מימושו. המקרה מקבל משנה חשיבות משום שהחלטת רשמת ההוצאה לפועל הובילה להעברת כספים מעוקלים לידי נושה מובטח, מבלי שנערך בירור שיפוטי מלא בשאלת קיומה של עילת גיבוש לשעבוד הצף. פסק הדין מבהיר את גבולות סמכותו של רשם ההוצאה לפועל ומשמעויותיו הפרקטיות לנושים וחייבים. פסק הדין מבהיר את גבולות סמכותו של רשם ההוצאה לפועל, ולצורך הבנה מעמיקה יותר של המנגנונים המשפטיים, מומלץ לעיין גם במדריך המקיף בנושא עיקולים בהוצאה לפועל: מה ניתן ומה מוגן.

רקע והליכים בתיק רע״צ (קריות) 21900-05-13

בנק מרכנתיל דיסקונט בע״מ (המבקש) פתח בהליכי הוצאה לפועל לביצוע שטר כנגד אפרוחי פלא בע״מ (החייבת). לפיכך, ביום 7.7.2010 הטיל המבקש עיקול על חשבון החייבת בבנק אוצר החייל. לבנק מזרחי טפחות בע״מ (המשיב 2. בנק טפחות) היה רשום מיום 19.5.2008 שעבוד צף על נכסי החייבת. כפי שניתן לראות מהמקרה של בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נגד אפרוחי פלא בע"מ, הליך עיקול חשבון בנק יכול להיות מורכב, ולכן חשוב להיעזר במידע מקיף, כפי שמוצע במדריך מקיף וצעדים מעשיים להתמודדות עם עיקול חשבון בנק.

בנוסף, ביום 15.6.2010 חתמה החייבת על כתבי ערבות בלתי מוגבלים בסכום להבטחת חובות של שתי חברות אחרות. בנוסף, אשר הסתכמו בכ-9 מיליון שקלים. בנוסף, ביום 15.6.2010 חתמה החייבת על כתבי ערבות בלתי מוגבלים בסכום להבטחת חובות של שתי חברות אחרות, אשר הסתכמו בכ-9 מיליון שקלים, מצב המדגיש את החשיבות של הבנה מעמיקה בנוגע לגביית חובות, שיקים ושטרות חוב, כפי שמפורט במדריך המקיף על ידי עורך דין ביצוע שטר – גביית חובות, שיקים ושטרות חוב.

לאחר סבך של הליכים, כולל טען ביניים שהגישה חברת ביטוח איילון. עם זאת, הגישה החייבת לרשמת ההוצאה לפועל בקשה להעברת הכספים המעוקלים לבנק טפחות מכוח השעבוד הצף. ביום 20.4.2013, כב' רשמת ההוצאה לפועל, גב' הלר, קבעה כי השעבוד הצף שנרשם קודם לעיקול. גובר על זכות המבקש כמעקל, והורתה על העברת הכספים שהתקבלו ממימוש העיקול לידי בנק טפחות.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו.

טענות הצדדים והשאלות המשפטיות המרכזיות

טענות המבקש נגד החלטת הרשמת

המבקש העלה מספר טענות בבקשת רשות הערעור. ראשית, הוא טען. כתוצאה מכך, כי לא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיו בטרם רשמת ההוצאה לפועל קיבלה את החלטתה. שנית, המבקש טען כי השעבוד הצף טרם גובש ולכן לא היה מקום לקבוע.

כי הוא גובר באופן אוטומטי על העיקול. לעומת זאת, המבקש הדגיש כי השעבוד נועד להבטיח את חובות החייבת כערבה לחברות אחרות. והוא לא נועד למנוע מנושים אחרים להיפרע מחובותיהם.

שלישית, המבקש העלה טענה מהותית הנוגעת לסמכות רשם ההוצאה לפועל שעבוד צף. לשיטתו, לרשמת ההוצאה לפועל לא הייתה סמכות עניינית להכריע בסוגיית התחרות בין העיקול לבין השעבוד הצף, מאחר שמדובר בסוגייה משפטית מורכבת שחורגת מסמכויותיה השיפוטיות המוגבלות.

טענות המשיבים בתמיכה להחלטת הרשמת

החייבת טענה כי פסק הדין שניתן בהליך טען הביניים מהווה מעשה בי״ד בשאלת התחרות בין העיקול לשעבוד הצף. לדוגמה, היא הוסיפה כי טענת חוסר הסמכות הועלתה על ידי המבקש לראשונה בשלב הערעור. למרות שיכול היה להעלותה קודם לכן. החייבת סברה כי החלטת הרשמת ניתנה מכוח סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל.

ותקנה 116 לתקנות ההוצאה לפועל. לדוגמא, כמו כן, היא טענה כי בהתאם לאיגרת החוב, במקרה של עיקול. הבנק רשאי לגבש את השעבוד הצף. וכי השעבוד הצף גובר על עיקול אף אם לא גובש.

בנק טפחות, מצדו, דחה את הטענה שעיקול גובר על שעבוד צף שטרם התגבש. כלומר, וקבע כי הפסיקה מכירה בעדיפותו של שעבוד צף הכולל תניית הגבלה. בנק טפחות טען. כי השעבוד הצף התגבש ביחס לכספים המעוקלים מכוח סעיפים 14 ו-15 לאיגרת החוב.

הוא סבר כי לרשמת ההוצאה לפועל הייתה סמכות לדון במחלוקת במסגרת סמכות שבגררא.

הכרעת בית המשפט ונימוקיו: גבולות סמכות רשם ההוצאה לפועל שעבוד צף

בית המשפט קיבל את הערעור שהגיש בנק מרכנתיל דיסקונט בע״מ. אולם, וביטל את החלטת רשמת ההוצאה לפועל. כב' השופטת לובנה שלאעטה חלאילה קבעה כי פסק הדין בטען הביניים לא מהווה מעשה בי״ד. מאחר שעסק בכספים אחרים.

לגופו של עניין. אמנם, בית המשפט קבע. כי לרשמת ההוצאה לפועל לא הייתה סמכות להכריע בשאלת התחרות בין זכויות הצדדים. וגם לא סמכות להורות על העברת הכספים לידי בנק טפחות.

מהו שעבוד צף?

בית המשפט הסביר כי שעבוד צף הוא שעבוד על נכסי החברה, כפי מצבם מזמן לזמן. ואולם, תוך מתן אפשרות לחברה להמשיך ולנהל את עסקיה כרגיל. השעבוד מתהווה בשני שלבים: שלב יצירתו כבטוחה 'מרחפת' ושלב גיבושו. בו הוא הופך לקבוע ולוכד נכסים ספציפיים.

השעבוד הצף הנדון במקרה זה כלל תניית הגבלה. יחד עם זאת, אשר מטרתה למנוע מהחברה למשכן או להעביר נכסים בניגוד לתנאי השעבוד. הפסיקה קובעת כי שעבוד צף עם תניית הגבלה שנרשמה כדין. גובר ככלל על עיקול מאוחר שהוטל בניגוד לתניה זו.

חוסר סמכות רשם ההוצאה לפועל שעבוד צף

למרות ההכרה בעדיפותו העקרונית של השעבוד הצף. מאידך, בית המשפט קבע. כי החלטה להעביר בפועל את הכספים לבנק טפחות כרוכה בשתי הכרעות פוזיטיביות נפרדות: קיומה של עילת גיבוש לשעבוד הצף. והחלטה על מימושו לפי סעיף 194 לפקודת החברות.

בית המשפט קבע כי שתי הכרעות אלו חורגות מסמכויותיו השיפוטיות המצומצמות של רשם ההוצאה לפועל. מצד שני, הקבועות בסעיפים 19, 25, 48 ו-58 לחוק ההוצאה לפועל. עוד הובהר כי שאלת גיבוש השעבוד הייתה עיקר המחלוקת ולא טפלה לה. ולכן היא אינה נכנסת לגדר ״סמכות שבגררא״ של הרשם.

באופן ספציפי, בית המשפט דחה את טענת המשיבים ל״גיבוש אוטומטי״ של השעבוד הצף עם הטלת העיקול. לסיכום, הוא הסביר כי סעיפים 14 ו-15 לאגרת החוב העניקו לבנק זכות או רשות לפעול. אך לא יצרו גיבוש מאליו. בית המשפט הדגיש כי קיים הבדל מהותי בין מועד גיבוש השעבוד למועד מימושו בפועל.

ומימוש בפועל מחייב פנייה נפרדת לערכאה המוסמכת, שהיא בדרך כלל בית המשפט המחוזי.

הזדמנות הוגנת לטיעון

בית המשפט גם קיבל את טענת המבקש. לאור, כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להגיב לטענות בנק טפחות בטרם מתן ההחלטה. הנתונים המלאים על השעבוד הצף, סכומי החוב ובקשת בנק טפחות למימוש השעבוד. הועלו רק בתגובת הבנק, ורשמת ההוצאה לפועל נתנה את החלטתה שישה ימים לאחר מכן.

לפני שהמבקש הספיק להגיש תשובה. בהתאם, בית המשפט דחה את טענת החייבת כי המבקש השתהה בהעלאת טענת חוסר הסמכות. וציין כי טענה זו ניתנת להעלאה בכל שלב של ההליך.

המשמעות המעשית: נושים וחייבים מול סמכות רשם ההוצאה לפועל שעבוד צף

פסק הדין מספק בהירות חשובה לגבי גבולות סמכות רשם ההוצאה לפועל שעבוד צף, בהתמודדות עם תחרויות זכויות מורכבות. רשם ההוצאה לפועל מוסמך להכריע בתחרות בין נושים על בסיס זכויות קיימות וגובשות, כגון עיקול מול שעבוד קבוע. עם זאת, הכרעה בשאלת גיבוש שעבוד צף והחלטה על מימושו מסורות לבית המשפט המוסמך (בדרך כלל בית המשפט המחוזי) מכוח סעיף 194 לפקודת החברות. הכרעות אלו אינן יכולות ״להיבלע״ בהחלטת רשם במסגרת הליך גבייה רגיל. הבנת גבולות סמכותו של רשם ההוצאה לפועל, במיוחד בהקשר של שעבודים צפים, מצריכה הבנה מעמיקה של הליך הוצאה לפועל, כפי שמתואר ב: הליך הוצאה לפועל: המדריך המלא לחייבים וזוכים ב-2026.

לפיכך, לנושים מובטחים בעלי שעבודים צפים, המבקשים להיפרע מכספי חייבים המצויים בהליכי הוצאה לפועל. למעשה, יש משמעות מעשית ניכרת. עליהם לפנות בהליך משפטי מסודר לגיבוש ומימוש השעבוד. הם אינם יכולים להסתמך על החלטת רשם הוצאה לפועל לשם קבלת הכספים ישירות.

כמו כן, פסק הדין מדגיש את החשיבות במתן זכות תגובה מלאה לצד להליך. ראשית, במיוחד כאשר עולות טענות עובדתיות. ומשפטיות מהותיות מטעם צד שלישי שאינו פורמלית צד לתיק ההוצאה לפועל.

סיכום.

בית המשפט קיבל את הערעור שהגיש בנק מרכנתיל דיסקונט בע״מ. שנית, הוא ביטל את החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 20.4.2013. בית המשפט הורה לבנק טפחות להשיב את הכספים שהועברו לידיו לתיק ההוצאה לפועל. כשהם צמודים למועד ההשבה.

הכספים יעוכבו בתיק לפרק זמן של 90 ימים. על מנת שבנק טפחות יחליט כיצד הוא רוצה לפעול ויפנה בהליך המשפטי המתאים לגיבוש. ומימוש השעבוד הצף. בית המשפט חייב את כל אחד מהמשיבים לשלם למבקש הוצאות משפט.

ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 שקלים.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.