צוואה בעל פה, המכונה בחוק "צוואת שכיב מרע", תקפה רק כאשר המצווה היה נוטה למות או ראה עצמו מול פני המוות בנסיבות המצדיקות זאת, אמר את צוואתו בפני שני עדים השומעים את לשונו, והעדים רשמו זיכרון דברים בציון היום והנסיבות, חתמו עליו והפקידו אותו אצל הרשם לענייני ירושה. זוהי הצורה היחידה מבין ארבע צורות הצוואה שאינה נשענת על מסמך שהמצווה כתב או חתם עליו, ולכן תוקפה זמני: היא בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשייתה, אם המצווה עודנו בחיים.
רבים שומעים על "צוואה בעל פה" ומניחים שמדובר בקיצור דרך נוח, אמירה בפני עדים במקום מסמך חתום. בפועל זהו ההפך הגמור. חוק הירושה, התשכ"ה-1965, מכיר בארבע צורות לעריכת צוואה, ושלוש מהן מבוססות על מסמך. הצורה הרביעית נועדה למצב חירום אחד ויחיד, והתנאים שלה מחמירים יותר מכל צורה אחרת.
המאמר הזה מתמקד בצוואה בעל פה עצמה: מי רשאי לערוך אותה, מה בדיוק חייבים העדים לעשות, מתי היא פוקעת מאליה, ובמה היא נבדלת מצוואה בכתב מבחינת התוקף וההוכחה. הפירוט הצורני של שלוש הצורות הכתובות מופיע במאמר על ארבע צורות הצוואה והדרישות הצורניות של כל אחת.
מי רשאי לצוות בעל פה: שני מצבים בלבד
סעיף 23(א) לחוק הירושה מגדיר במדויק מי רשאי לצוות בעל פה: "שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים השומעים לשונו". הלשון הזו מכילה שני מצבים נפרדים, ולא אחד.
המצב הראשון הוא "שכיב מרע", אדם הנוטה למות, מי שנמצא על ערש דווי בשל מחלה או מצב רפואי. המצב השני רחב יותר ואינו מחייב מחלה כלל: אדם הרואה את עצמו מול פני המוות בנסיבות המצדיקות זאת. הדוגמאות המקובלות הן חייל בקרב, ימאי בסערה או אדם שנקלע לאסון פתאומי.
שימו לב לניסוח הכפול, "רואה עצמו" ולצידו "בנסיבות המצדיקות זאת". לא די בתחושה סובייקטיבית של סכנה, ולא די בסכנה אובייקטיבית שהמצווה כלל לא היה מודע לה. שני היסודות נדרשים יחד, וזו אחת הנקודות שבהן צוואות בעל פה נופלות בבית המשפט.
תנאי נוסף מופיע בלשון הסעיף ונוטים להחמיץ אותו: נדרשים שני עדים "השומעים לשונו", כלומר עדים שמבינים בפועל את השפה שבה דיבר המצווה. עד שאינו מבין את שפת המצווה אינו ממלא את הדרישה, גם אם היה נוכח פיזית.
"שכיב מרע" אינו ניסוח ספרותי אלא תנאי סף. אדם חולה שאינו נוטה למות, או אדם שחשש מניתוח עתידי, אינו נכנס לגדר הסעיף. במצבים כאלה הדרך היחידה היא צוואה בכתב.
מה חייבים העדים לעשות: זיכרון דברים, חתימה והפקדה
הצוואה בעל פה אינה מסתיימת באמירה. סעיף 23(ב) מטיל על העדים שלוש חובות מצטברות: "דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לעניני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם".
המסמך הנדרש נקרא בחוק "זיכרון דברים", ולא פרוטוקול ולא תצהיר. הוא חייב לכלול לא רק את מה שהמצווה אמר, אלא גם את היום שבו נאמרו הדברים ואת הנסיבות שהצדיקו את עשיית הצוואה. הנסיבות אינן פרט טכני: הן הראיה היחידה לכך שתנאי הסף של סעיף 23(א) התקיים בפועל.
החתימה נדרשת משני העדים, וההפקדה נעשית על ידיהם אצל הרשם לענייני ירושה. הפקדה אצל עורך דין, שמירה בכספת ביתית או צילום במכשיר טלפון אינם ממלאים את הדרישה.
הביטוי "ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם" מגדיר את לוח הזמנים. הוא אינו קובע מספר ימים קשיח, אלא מודד את הזמן שחלף מול הזמן שהיה אפשר. עד שהיה יכול לרשום ולהפקיד ולא עשה זאת, יתקשה להסביר את העיכוב.
- לוודא שהתקיים תנאי הסף: המצווה היה שכיב מרע או ראה עצמו מול פני המוות בנסיבות המצדיקות זאת.
- לוודא ששני עדים המבינים את שפת המצווה שמעו את הדברים בפועל.
- לרשום זיכרון דברים הכולל את דברי המצווה, את היום ואת הנסיבות שהצדיקו את הצוואה.
- להחתים את שני העדים על זיכרון הדברים.
- להפקיד את זיכרון הדברים אצל הרשם לענייני ירושה, מוקדם ככל שניתן.
התוקף הזמני: מתי הצוואה בטלה מאליה
זהו ההבדל החד ביותר בין צוואה בעל פה לכל צורה אחרת, וגם הנקודה שמנוסחת באתרים רבים באופן הפוך. סעיף 23(ג) קובע: "צוואה בעל פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים".
שימו לב למה שהחוק אומר ולמה שאינו אומר. הספירה אינה מתחילה ביום שבו נאמרה הצוואה, אלא ביום שבו חלפו הנסיבות שהצדיקו אותה. אדם שאמר את צוואתו בעת סכנה ונשאר בסכנה במשך חודשים, צוואתו אינה פוקעת באותו זמן. מנגד, אדם שהחלים והנסיבות חלפו, צוואתו בטלה חודש לאחר מכן אם הוא עודנו בחיים.
הניסוח השגוי הרווח הוא "הצוואה בטלה אם המצווה מתאושש תוך חודש". זהו תנאי הפוך, המתנה את הבטלות בהחלמה מהירה, בעוד שהחוק קובע בטלות כאשר חלף חודש מסיום הסכנה. ההבדל מכריע בדיוק במקרי הגבול.
התוצאה המעשית פשוטה: צוואה בעל פה אינה תחליף לצוואה בכתב אלא גשר זמני. מי שהחלים והנסיבות חלפו, חייב לערוך צוואה בכתב כדי שהוראותיו יעמדו.
חריג ייחודי לצוואה בעל פה: סעיף 35 לחוק הירושה מבטל הוראה המזכה את מי שערך את הצוואה, היה עד לעשייתה או לקח חלק אחר בעריכתה, וכן את בן זוגו, אך הוא פותח במילים "פרט לצוואה בעל פה". כלומר בצוואה בעל פה, בשונה מכל הצורות האחרות, העד או בן זוגו אינם פסולים מלזכות.
צוואה בעל פה מול צוואה בכתב: השוואה מעשית
ההבדל בין הצורות אינו רק בדרך העריכה. הוא נמשך אל ההוכחה, אל התוקף לאורך זמן ואל ההסתברות שההליך יסתיים בהתנגדות. הטבלה מרכזת את הנקודות שבהן ההבדל מורגש בפועל.
שורה אחת ראויה להדגשה. סעיף 68(ב) לחוק הירושה קובע שצוואה טעונה הוכחה בהגשת המקור, ומחריג במפורש את הצוואה בעל פה. הסיבה ברורה, שכן אין מקור חתום בידי המצווה. אלא שהיעדר המקור הוא בדיוק מה שהופך את ההוכחה לקשה: במקום מסמך, בית המשפט נדרש לבחון עדויות על מצבו של המצווה, על מה שאמר ועל התנהלות העדים.
| הנושא | צוואה בכתב | צוואה בעל פה (שכיב מרע) |
|---|---|---|
| הסעיף בחוק | סעיפים 19, 20 ו-22 | סעיף 23 |
| מי רשאי | כל מי שכשיר לצוות | שכיב מרע, או מי שרואה עצמו מול פני המוות בנסיבות המצדיקות זאת |
| מה נדרש | מסמך, תאריך וחתימת המצווה, ולפי הצורה גם עדים או רשות | אמירה בפני שני עדים השומעים את לשונו |
| מי מתעד | המצווה עצמו | שני העדים, בזיכרון דברים חתום |
| הפקדה אצל הרשם | רשות ואינה חובה (סעיף 21) | חובה שבסעיף 23(ב) |
| תוקף לאורך זמן | עומד עד לשינוי או ביטול בידי המצווה | בטלה חודש לאחר שחלפו הנסיבות, אם המצווה בחיים |
| הוכחה בבית המשפט | הגשת המקור (סעיף 68(ב)) | פטורה מהגשת מקור, ונשענת כולה על עדויות |
| עד שהוא גם זוכה | ההוראה לטובתו בטלה (סעיף 35) | סעיף 35 אינו חל, והעד יכול לזכות |
כשנפל פגם: סעיף 25 והגבולות שלו
הנחה רווחת היא שבית המשפט "יסדר" כל פגם בצוואה אם רצון המצווה ברור. זה נכון רק בחלקו. סעיף 25 מאפשר לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט לקיים צוואה למרות פגם או חסר, אך מציב שני תנאים מצטברים: שהתקיימו "מרכיבי היסוד" בצוואה, ושאין ספק שהיא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. ההחלטה חייבת להיות מנומקת.
החוק אינו מותיר את "מרכיבי היסוד" לפרשנות. בצוואה בעל פה הם מוגדרים בסעיף 25(ב)(4): הצוואה נאמרה על ידי המצווה עצמו, בפני שני עדים השומעים את לשונו, בעת שהיה שכיב מרע או בעת שראה את עצמו מול פני המוות בנסיבות המצדיקות זאת.
המסקנה חשובה. פגם ברישום, איחור בהפקדה או חוסר בפירוט הנסיבות הם פגמים שניתן לרפא. היעדר אחד ממרכיבי היסוד אינו ניתן לריפוי: אם לא היו שני עדים, או שהמצווה לא היה במצב שהסעיף דורש, אין מה לרפא.
לצידם פועלות עילות פסילה שאינן צורניות כלל. סעיף 30 קובע שהוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית בטלה, וסעיף 26 קובע שצוואה של קטין, של מי שהוכרז פסול דין או של מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה בטלה. פירוט מלא מופיע במאמר על העילות לפסילת צוואה.
למה צוואה בעל פה גוררת התנגדויות
צוואה בעל פה מרכזת בתוכה כמעט את כל מה שמזין התנגדות: אין מסמך שהמצווה חתם עליו, המצווה היה במצב רפואי או נפשי קיצוני, והתיעוד נעשה בידי אנשים שלעיתים הם עצמם מעורבים בעניין. לכן היא מגיעה לבית המשפט בשיעור גבוה בהרבה מצוואות אחרות.
ההליך מתחיל כמו בכל צוואה, בבקשה לצו קיום צוואה אצל הרשם לענייני ירושה. הרשם מפרסם הודעה ברבים וקוצב זמן להגשת התנגדויות, ואם מוגשת התנגדות, הבקשה עוברת לבית המשפט לענייני משפחה. לוח הזמנים המדויק מפורט במאמר על המועד להגשת התנגדות לצוואה.
הליך שמגיע לבית המשפט מתנהל לפי סדרי דין וראיות אזרחיים לכל דבר, על תצהירים, חקירות נגדיות וחוות דעת, וזהו תחום העבודה של עורך דין משפט אזרחי.
נכסי עיזבון גוררים לא פעם שאלות מס בפני עצמן, למשל בעת מכירת דירה שהתקבלה בירושה, ובנקודה הזו נדרשת בדיקה של עורך דין מיסים לצד הטיפול בעיזבון עצמו.
גירושין משנים את מפת היורשים על פי דין, ולכן מי שהתגרש ולא עדכן את צוואתו יוצר פער בין רצונו לבין המסמך. סוגיות רכוש שנותרו פתוחות מטופלות מול עורך דין גירושין.
ערכתם צוואה בעל פה, או שאתם מתלבטים אם צוואה כזו שהותיר קרוב משפחה תקפה? התנאים בסעיף 23 לחוק הירושה הם שמכריעים, ובדיקה מוקדמת חוסכת ליורשים התדיינות ארוכה.
שאלות ותשובות
האם אפשר לערוך צוואה בעל פה בגלל גיל מבוגר או מחלה כרונית?
לא. סעיף 23(א) דורש מצב של שכיב מרע, כלומר אדם הנוטה למות, או אדם הרואה עצמו מול פני המוות בנסיבות המצדיקות זאת. גיל מבוגר, מחלה כרונית יציבה או חשש כללי אינם עונים על התנאי, ובמצבים אלה יש לערוך צוואה באחת משלוש הצורות הכתובות.
כמה עדים נדרשים ומה בדיוק עליהם לרשום?
שני עדים, המבינים בפועל את שפת המצווה. עליהם לרשום זיכרון דברים הכולל את דברי המצווה, את היום ואת הנסיבות שהצדיקו את עשיית הצוואה, לחתום עליו שניהם ולהפקידו אצל הרשם לענייני ירושה, מוקדם ככל שניתן.
מתי בדיוק פוקעת צוואה בעל פה?
סעיף 23(ג) קובע שהיא בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשייתה, ובלבד שהמצווה עודנו בחיים. הספירה מתחילה מסיום הנסיבות ולא מיום אמירת הצוואה, וזו נקודה שמנוסחת לא פעם באופן הפוך.
העדים לא הפקידו את זיכרון הדברים בזמן. האם הצוואה אבודה?
לא בהכרח. איחור בהפקדה הוא פגם בהליך, וסעיף 25 מאפשר לקיים את הצוואה למרות פגם אם התקיימו מרכיבי היסוד ואין ספק שהיא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. לעומת זאת היעדר שני עדים, או היעדר מצב של שכיב מרע, אינו ניתן לריפוי.
האם עד לצוואה בעל פה יכול לרשת על פיה?
כן, וזה חריג ייחודי. סעיף 35 מבטל הוראה המזכה את מי שערך את הצוואה או היה עד לעשייתה, אך פותח במילים "פרט לצוואה בעל פה". לכן בצוואה בעל פה העד או בן זוגו אינם פסולים מלזכות, בשונה מכל צורה אחרת.
המצווה החלים. מה עליו לעשות עכשיו?
לערוך צוואה בכתב. הצוואה בעל פה תיבטל חודש לאחר שחלפו הנסיבות, ומאותו רגע העיזבון יחולק לפי צוואה קודמת תקפה, ואם אין כזו, לפי דיני הירושה על פי דין.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
