ארבעה פסים לעומת שלושה: גבולות ההגנה של סימן המסחר

פסק דין ארבעה פסים לעומת שלושה, של בית המשפט העליון, עוסק בגבולות ההגנה על סימן המסחר המפורסם של חברת אדידס – סימן ״שלושת הפסים״. המקרה נדון מול יבואן נעליים שסימן את מוצריו בארבעה פסים אלכסוניים. לפיכך, המקרה מעורר שאלות יסוד בדיני סימני המסחר, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט. לעיון נוסף: זכויות זוכים בהוצאה לפועל: המדריך המלא למימוש גביית חוב.

ארבעה פסים לעומת שלושה הוא נושא מרכזי בתחום זה. בנוסף, הוא בוחן היכן עובר הגבול בין חיקוי אסור לבין תחרות עסקית לגיטימית. לפיכך, יתרה מכך, הפסיקה בעניין זה משמעותית להבנת היקף ההגנה על מותגים ומוניטין.

פרטי ההליך המשפטי

ההליך המשפטי הוא ע״א 563/11, שנידון בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. בנוסף, הצדדים בתיק היו ADIDAS SALOMON A.G נ' ג'לאל יאסין ומדינת ישראל (אגף המכס והמע״מ). ההכרעה ניתנה ביום 27.08.2012. השופטים שהכריעו בתיק היו המשנה לנשיא (בדימוס) א' ריבלין, השופט א' רובינשטיין והשופטת א' חיות.

הערעור הוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. עם זאת, אשר ניתן ביום 13.12.2010 על ידי השופטת מ' אגמון-גונן.

רקע עובדתי ותביעת אדידס

המשיב, יבואן נעליים, ייבא ממפעל בסין נעלי ספורט עבור שטחי הרשות הפלסטינית. כתוצאה מכך, הוא ביקש לסמן את הנעליים בארבעה פסים אלכסוניים ובשם ״SYDNEY״. רשות המכס עיכבה את המשלוח בנמל אשדוד לבקשת אדידס. אדידס טענה כי הסימון מהווה הפרה של סימני המסחר הרשומים שלה – סימן שלושת הפסים המקבילים על נעלי ספורט.

בהתאם לכך, אדידס הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לעומת זאת, אדידס עתרה למתן צו מניעה, להשמדת הנעליים ולתשלום פיצויים. היא ביססה את תביעתה על עילות של הפרת סימן מסחר, גניבת עין. עשיית עושר ולא במשפט, וכן גזל ודילול מוניטין.

הכרעת בית המשפט המחוזי וערעור

בית המשפט המחוזי דחה את כל עילות התביעה של אדידס. לדוגמה, בית המשפט קבע כי בהיעדר חשש להטעיית הצרכן, לא התרחשה הפרה. הוא הדגיש את ההבדל במספר הפסים ואת הטבעת השם ״SYDNEY״.

בית המשפט המחוזי סבר. לדוגמא, כי יש לאפשר לציבור לרכוש מוצר זול ודומה כל עוד אין הטעיה. בעקבות דחיית התביעה, אדידס הגישה ערעור לבית המשפט העליון.

השאלה המשפטית המרכזית

השאלה המשפטית העיקרית שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם השימוש בדוגמת ארבעה פסים אלכסוניים על נעלי המשיב מהווה הפרה של סימן שלושת הפסים הרשום של אדידס. כלומר, בית המשפט התייחס לשאלה זו בהתאם ל״מבחן המשולש״. מבחן זה כולל את מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות. ומבחן יתר נסיבות העניין.

מבחן זה נועד לבחון האם קיים ״דמיון מטעה״. אולם, כמו כן, עלו שאלות נלוות בנוגע לתחולתן של עוולת גניבת העין, עוולת גזל ודילול מוניטין. ועילת עשיית עושר ולא במשפט. שאלות אלו נבחנו במקרים בהם לא הוכחה הפרה ישירה של דיני הקניין הרוחני.

הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיו

בית המשפט העליון, מפי השופטת א' חיות, דחה את הערעור. אמנם, הוא אימץ את מסקנת בית המשפט המחוזי לפיה נעלי המשיב אינן מפרות את סימן שלושת הפסים. בית המשפט קבע כי לסימן שלושת הפסים אופי מבחין מולד חלש. אופי זה נובע מכך שהוא אלמנט עיצובי גיאומטרי פשוט.

עם זאת, הוא רכש עם השנים אופי מבחין נרכש חזק, בזכות המוניטין הרב של אדידס. ואולם, בית המשפט יישם את המבחן המשולש. הוא התחשב בהבדל במספר הפסים, בשימוש בשם המסחרי הנבדל ״SYDNEY״ המוטבע על הנעל. וכן בפערי המחיר והמיתוג בין המוצרים.

בית המשפט לא מצא דמיון מטעה. מאידך, הוא דחה גם את עוולת גניבת העין ועילות הגזל ודילול המוניטין מטעמים דומים.

עמדת המשנה לנשיא (בדימוס) א' ריבלין

המשנה לנשיא (בדימוס) א' ריבלין הצטרף לתוצאה לפיה הערעור נדחה, אך כתב חוות דעת נפרדת. יחד עם זאת, הוא סבר שיש מקום להכיר בעילת עשיית עושר ולא במשפט, מכוח הלכת א.ש.י.ר. בהיעדר ״דרך המלך״ של דיני הקניין הרוחני. לשיטתו, החיקוי המכוון של מרכיבי סימן המסחר, תוך הוספת פס אחד בלבד ושמירה על צבע.

כיוון ומידות דומים, מהווה תחרות בלתי הוגנת. מאידך, תחרות זו מקימה יסוד נוסף המצדיק סעד. ההחלטה הסופית ניתנה בהתאם לחוות דעתה של השופטת חיות. לפיכך, הערעור נדחה במלואו.

המשמעות המעשית של פסק הדין

פסק הדין ממחיש כי ההגנה על סימני מסחר, גם המפורסמים ביותר, אינה מוחלטת. מצד שני, היא תלויה בבחינה קונקרטית של חשש ההטעיה בעיני הצרכן. הבחינה כוללת התחשבות במכלול מאפייני המוצר, ולא רק בהשוואת הסימנים במנותק מהקשרם. בית המשפט מבהיר כי אופיו המבחין ״המולד״ של סימן משפיע על היקף ההגנה שיינתן לו.

קיומו של דמיון חלקי, כשלעצמו, אינו מספיק להקמת עילה בהיעדר סכנת הטעיה ממשית.

חוות דעתו החולקת-חלקית של השופט ריבלין, שהציעה הרחבת ההגנה באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט. לסיכום, ממשיכה להוות אבן דרך בדיון האקדמי והשיפוטי. דיון זה עוסק בגבולות ההגנה מפני חיקוי מוצרים. עמדה זו לא התקבלה כהלכה מחייבת במקרה הנדון.

לפיכך, יש חשיבות לבחינה מדוקדקת של כל מקרה לגופו בעת בחינת הטעיית צרכנים.

המבחן המשולש ויישומו במקרה של ארבעה פסים לעומת שלושה

כאמור, בית המשפט יישם את ״המבחן המשולש״ לבחינת קיומו של דמיון מטעה. לאור, המבחן כולל שלושה מרכיבים עיקריים:

• מבחן המראה והצליל: מבחן זה הוא המרכזי. הוא מתמקד ברושם הראשוני של הסימנים וביכולת הזיכרון של הצרכן הממוצע. בית המשפט מצא כי בנוסף להבדל במספר הפסים, הטבעת השם ״SYDNEY״ על הנעל בשלושה מקומות בולטים, מפיגה את החשש להטעיה.
• מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות: מבחן זה בוחן את השפעת סוג המוצר וקהל הצרכנים על הסיכון להטעיה. נעלי אדידס משווקות כמוצר יוקרתי בחנויות מובחרות, בעוד נעלי המשיב נמכרות במחיר מינימלי בשווקים. פערים אלו במחיר ובאופן השיווק מקטינים משמעותית את סכנת הטעיית הצרכנים.
• מבחן יתר נסיבות העניין: מבחן זה נועד להתחשב בנסיבות ספציפיות שלא נבחנו קודם לכן. במקרה זה, בית המשפט לא מצא נסיבות נוספות רלוונטיות.

בית המשפט קבע כי המסקנה העולה מיישום מבחנים אלו. בהתאם, בהתחשב באופיו המולד החלש של סימן שלושת הפסים, היא שנעלי המשיב אינן מקימות חשש להטעיה. לכן, הן אינן מפרות את סימן המסחר של אדידס. קביעה זו אינה שוללת קיומו של דמיון מסוים בין הנעליים.

אך מבהירה כי דמיון זה אינו עולה כדי הפרה בהתאם לשיקולי המדיניות המשפטית.

גבולות ההגנה על המוניטין

דילול מוניטין מתייחס למצב שבו נעשה שימוש בסימן מסחר חזק ללא רשות בעליו. למעשה, וללא יצירת הטעיה. שימוש זה מביא לשחיקה וטשטוש של התדמית הייחודית והאיכותית שהסימן הצליח להעביר לצרכניו. דוקטרינת דילול המוניטין אינה דורשת הוכחת הטעיה.

אך היא דורשת הוכחה לשחיקה וטשטוש של המוניטין שרכש הסימן הרשום. שחיקה כזו נובעת משימוש בסימן האחר. בשל יצירת זיקה כלשהי בין המוצר המפר לכאורה לבין המוצר המוגן. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי נוכח היעדר חשש להטעיית הצרכן הממוצע.

לא מתעורר חשש שצרכן יקשר בין איכות נעלי המשיב ובין חברת אדידס. על כן, לא קמה עילה של דילול מוניטין.

עשיית עושר ולא במשפט במקרים של חיקוי

פסק הדין דן גם בעילת עשיית עושר ולא במשפט, תוך התייחסות להלכת א.ש.י.ר. הלכה זו קבעה. כי עשויה לקום עילה של עשיית עושר גם כשלא הופרו במפורש דיני הקניין הרוחני. במקרה הנדון, בית המשפט קבע כי דחיית הטענה להפרת סימן מסחר רשום.

במיוחד בהינתן היעדר הטעיה, נושאת משקל משמעותי לבחינת העילה החלופית. בית המשפט הבהיר כי השימוש בארבעה פסים, לצד ציון השם ״SYDNEY״ באופן בולט. מאבחן את המקרה מהעתקה מושלמת. העתקה כזו היא זו שנדונה בעניין א.ש.י.ר.

לפיכך, טענות אדידס בעילה זו נדחו.

סיכום והמלצות מעשיות

פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק ע״א 563/11. ADIDAS SALOMON A.G נ' ג'לאל יאסין ומדינת ישראל (אגף המכס והמע״מ), שניתן ביום 27.08.2012. מהווה קביעה חשובה בתחום דיני הקניין הרוחני. בית המשפט העליון דחה את ערעור אדידס.

הוא קבע כי השימוש בארבעה פסים לעומת שלושה על נעלי המשיב אינו מהווה הפרת סימן מסחר או גניבת עין, וגם לא עשיית עושר ולא במשפט. ההחלטה מדגישה את חשיבות בחינת מכלול הנסיבות, כולל האופי המולד של הסימן, פערים במחיר ובמיתוג, והיעדר הטעיית צרכנים בפועל.

מומלץ לכל עוסק או יצרן המעוניין להגן על סימניו המסחריים, או שמואשם בהפרתם. לפנות לייעוץ משפטי מקצועי. עורך דין המתמחה בתחום יוכל לבחון את נסיבות המקרה הספציפיות. ולהבין היכן עובר הגבול בין תחרות לגיטימית לחיקוי אסור. מומלץ לכל עוסק או יצרן המעוניין להגן על סימניו המסחריים, או שמואשם בהפרתם, לפנות לייעוץ משפטי מקצועי, אשר יוכל, בין היתר, לסייע בביטול חוזה: מדריך משפטי מקיף, עילות והשלכות לכל הצדדים, לבחון את נסיבות המקרה הספציפיות ולהבין היכן עובר הגבול בין תחרות לגיטימית לחיקוי אסור.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.