בית המשפט העליון קבע באופן חד-משמעי כי לא יינתן פיצוי נפרד בגין פגיעה באוטונומיה כאשר נפסק פיצוי על נזק לא ממוני בעילה של טיפול רשלני או היעדר הסכמה מדעת. מחדל היידוע נבלע בתוך ראש הנזק הכללי של כאב וסבל. בנוסף, נקבע כי הלכת אלחבאנין תחול רק במקרים של קיצור תוחלת חיים ביחס לתקנות ההיוון, ובניכוי קצבת הזקנה יש להוסיף תוספת ותק.
סוגיית הפיצוי בגין נזקי גוף מעוררת שאלות משפטיות וחישוביות כבדות משקל. לפיכך, כאשר אדם נפגע עקב טיפול רפואי, עולה הצורך לפצותו באופן מלא והוגן. במסגרת ע״א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל. נדרש בית המשפט העליון להכריע בשלוש מחלוקות עקרוניות הנוגעות לראשי הנזק השונים.
פסק הדין עוסק במישרין בהגדרת גבולות הזכות לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה לצד כאב וסבל. בנוסף, וכן באופן חישוב ניכויי המוסד לביטוח לאומי.
דיני הנזיקין מושתתים על עקרון השבת המצב לקדמותו. עם זאת, בית המשפט שואף להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נתון לולא מעשה העוולה. במקביל לכך, תקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל״ח-1978. קובעות נוסחאות סטטיסטיות קבועות לצורך ניכוי גמלאות המל״ל מסכום הפיצוי הכולל.
בעבר קבעה הלכת אלחבאנין חריג חשוב לכלל זה. כתוצאה מכך, לפי הלכה זו, כאשר תוחלת חייו של הניזוק מתקצרת בפועל. בית המשפט ינכה את תגמולי המל״ל על פי תוחלת החיים הקונקרטית. ולא לפי טבלאות ההיוון הכלליות.
עם זאת, בתי המשפט התלבטו האם להחיל כלל זה גם באופן הפוך. לעומת זאת, כאשר תוחלת החיים ארוכה מזו שבתקנות.
בנוסף, הפסיקה התלבטה במשך שנים רבות בסוגיית היחס שבין כאב וסבל לבין פגיעה באוטונומיה. זכות זו צמחה כדי לפצות אדם על שלילת חופש הבחירה שלו. אולם, כאשר הטיפול הרפואי עצמו גורם לנכות, התעוררה השאלה האם מדובר בנזק נפרד או ברכיב שנכלל בנזק הלא ממוני הרגיל.
נסיבות המקרה: ע״א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל
המערערת, ילידת ינואר 1960. לדוגמה, עברה בשנת 2006 פרוצדורה רפואית בבית החולים רמב״ם אשר הותירה אותה עם נכות קשה ביותר. עקב הטיפול היא סובלת משיתוק חלקי ניכר, תלות בהליכון וחוסר שליטה בסוגרים. בשלב הסיכומים בבית המשפט המחוזי.
הודתה המדינה באחריות לאחר שהתברר. לדוגמא, כי הצוות הרפואי לא סיפק הסברים מספקים על סיכוני הפעולה ועל חלופות הטיפול.
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע למערערת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 92%. כלומר, השופט פסק לטובתה פיצוי כולל של 6,745,000 ש״ח, אשר כלל פיצוי בגין סיעוד, צרכים שיקומיים. אובדן השתכרות וסך של 900,000 ש״ח עבור כאב וסבל. בית המשפט המחוזי דחה את הדרישה לפיצוי עצמאי בגין פגיעה באוטונומיה.
בסוגיית הניכויים, בחר בית המשפט המחוזי ליישם את הלכת אלחבאנין באופן סימטרי. אולם, בית המשפט ניכה מן הפיצוי סך של 2,985,000 ש״ח לפי תוחלת חיים של 23 שנים. במקום סך של 2,080,000 ש״ח לפי תקנות ההיוון. שני הצדדים הגישו ערעור וערעור שכנגד על פסק דין זה.
טענות הצדדים בערעור לבית המשפט העליון
המערערת טענה כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר החיל את הלכת אלחבאנין לרעתה. אמנם, לשיטתה, הלכה זו נועדה להגן על הניזוק במצבי קיצור חיים. ואין להפחית מפיצויו כאשר תוחלת חייו ארוכה מזו שבתקנות ההיוון. בנוסף, המערערת עמדה על זכותה לקבלת פיצוי נפרד ונוסף בשל פגיעה באוטונומיה.
מעבר לסכום שנפסק על כאב וסבל.
מנגד, המדינה טענה כי יש לשמור על עקרון הסימטריה במשולש היחסים שבין הניזוק. ואולם, המזיק והמוסד לביטוח לאומי. המדינה טענה כי ניכוי לפי תקנות ההיוון יעניק לניזוק פיצוי יתר שאינו משקף את התשלום בפועל. כמו כן, המדינה סברה.
כי הסכומים שנפסקו לטובת הנפגעת בראשי הנזק של סיעוד ונזק לא ממוני היו מופרזים. יחד עם זאת, וגבוהים מדי.
הכרעת בית המשפט העליון והנימוקים המרכזיים
בית המשפט העליון. מאידך, בפסק דינו של כבוד השופט י' עמית ובהסכמת השופטות ע' ברון וי' וילנר. קיבל חלקית את ערעור הנפגעת. השופטים ליבנו שלוש סוגיות עקרוניות וקבעו הלכות ברורות שנועדו ליצור אחידות בבתי המשפט.
הגבלת הלכת אלחבאנין ומניעת סימטריה
כבוד השופט י' עמית קבע כי הלכת אלחבאנין מהווה חריג. מצד שני, והיא מוגבלת אך ורק למקרים שבהם תוחלת החיים של הניזוק קצרה מזו הקבועה בתקנות. תקנות ההיוון מהוות את דרך המלך הסטטוטורית לחישוב הניכויים. לפיכך, כאשר תוחלת החיים ארוכה מזו שבתקנות.
בית המשפט ינכה את תגמולי המל״ל לפי תקנות ההיוון בלבד, בסך 2,080,000 ש״ח. לסיכום, תוצאה זו מעדיפה אפשרות של פיצוי יתר לניזוק על פני מתן הפטר כספי למזיק.
שלילת פיצוי כפול על פגיעה באוטונומיה
בית המשפט פסק כי אין להעניק פיצוי עצמאי על פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצוי על נזק לא ממוני בתביעות המבוססות על רשלנות בטיפול או היעדר הסכמה מדעת. השופט נימק החלטה זו במספר טעמים מהותיים:
-
ההכרה בעילה של היעדר הסכמה מדעת מגלמת בתוכה באופן מובנה את הפגיעה בחופש הבחירה.
-
נזק לא ממוני אינו מפוצל לראשי משנה רבים. לאור, ותחושות שליליות כגון כעס או תסכול חוסות תחת ראש הנזק של כאב וסבל.
-
פיצוי נפרד עלול ליצור כפל פיצוי בלתי מוצדק בגין אותה הפגיעה עצמה.
-
שיקולי מדיניות משפטית ויעילות מערכתית מחייבים שלא לסרבל הליכים בתביעות נזקי גוף לאחר שהוכחה התרשלות.
יחד עם זאת. בהתאם, בית המשפט ציין כי חריג לכך עשוי להתקיים בתביעות בעילה של הולדה בעוולה. בהתאם לפסיקה הקודמת.
חישוב תוספת ותק בקצבת זקנה (ניכוי מן הניכוי)
בסוגיה השלישית קבע בית המשפט כי בעת ביצוע ״ניכוי מן הניכוי״ של קצבת הזקנה. למעשה, יש להביא בחשבון גם את תוספת הוותק שהנפגע היה צובר. יתרה מזאת, בית המשפט קבע. כי אין לקזז סכומים רעיוניים בגין דמי ביטוח לאומי שהנפגע ״חסך״ כביכול.
עקב הקושי המעשי לפלח רכיבים אלה. לפיכך, נוסף סך של 22,000 ש״ח לטובת המערערת.
השוואת עקרונות החישוב: בית המשפט המחוזי מול בית המשפט העליון סוגיה משפטית פסיקת בית המשפט המחוזי הכרעת בית המשפט העליון החלת הלכת אלחבאנין החלה סימטרית וניכוי 2,985,000 ש״ח צמצום ההלכה וניכוי 2,080,000 ש״ח לפי תקנות ההיוון פיצוי נפרד על פגיעה באוטונומיה נדחה; הפגיעה נבלעת בכאב וסבלתו ספת ותק בקצבת זקנה נוכתה בחלקה בניכוי מן הניכוימת ווספת במלואה ללא קיזוז דמי ביטוח
שימו לב: בית המשפט רשאי לשקלל את עוגמת הנפש שנובעת מהיעדר ההסבר הרפואי בתוך הסכום הכולל של כאב וסבל, אך לא יפסוק סכום נפרד תחת הכותרת של פגיעה באוטונומיה.
משמעות מעשית עבור תובעים ומייצגים
פסק הדין מהווה אבן דרך בניהול תביעות נזקי גוף ורשלנות רפואית. ההכרעה מונעת מחלוקות מיותרות בערכאות הדיוניות ומשרטטת גבולות ברורים להערכת הפיצוי הכספי.
-
איחוד טענות הנזק הלא ממוני. עורכי דין אינם יכולים עוד לבנות על הגדלת סכום התביעה באמצעות פיצול ראשי נזק בלתי ממוניים. יש לרכז את מלוא הטיעונים הנוגעים לסבל הנפשי תחת ראש הנזק של כאב וסבל.
-
בחינה מדויקת של תוחלת החיים. כאשר תוחלת חייו של הנפגע אינה קצרה מזו המופיעה בתקנות, הניכוי ייעשה אך ורק לפי לוחות ההיוון הסטטוטוריים. כלל זה מונע הגדלת ניכויים בלתי מוצדקת על ידי המבטחים.
-
חישוב מדויק של תוספת ותק. חוות דעת אקטואריות חייבות לכלול את רכיב הוותק המלא בקצבת הזקנה בעת עריכת חישובי הניכויים.
אזהרה: ניהול שגוי של חישובי הניכויים בנזקי גוף עלול להוביל להפסד כספי של מאות אלפי שקלים. הסתמכות שגויה על הלכת אלחבאנין במקרים שאינם מתאימים עלולה לפגוע קשות בפיצוי הסופי לנפגע.
שאלות ותשובות
האם ניתן לתבוע פיצוי על פגיעה באוטונומיה אם הטיפול הרפואי הצליח?
ככלל, בית המשפט רואה בזכות זו נזק תוצאתי שמתבטא בתחושות שליליות ועוגמת נפש. כאשר טיפול מצליח ללא נזק גופני. בתי המשפט נוטים לצמצם מאוד את הפיצוי או להימנע מפסיקתו. שכן חובת הפיצוי נבחנת לפי תוצאות המעשה.
מדוע הלכת אלחבאנין אינה מיושמת באופן סימטרי?
בית המשפט העליון העדיף למנוע מצב שבו המזיק משלם פחות ממלוא הנזק שגרם. מאחר שתביעת השיבוב של המל״ל מוגבלת לתקנות ההיוון. החלה סימטרית הייתה מעשירה את המזיק על חשבון הניזוק או הקופה הציבורית.
מה המשמעות של ״ניכוי מן הניכוי״ בתביעות נזיקין?
קצבת זקנה משולמת לכל אזרח בהגיעו לגיל המתאים ללא קשר לאירוע הנזיקין. לכן, כאשר המזיק מבקש לנכות את קצבאות המל״ל מסכום הפיצוי. יש להפחית מניכוי זה את שווי קצבת הזקנה כדי לא לקפח את הנפגע.
האם בית המשפט הפחית סכומים מסוימים בפסק הדין?
כן. השופט י' עמית סבר כי הסכומים שקבע המחוזי בגין סיעוד. צרכים שיקומיים וכאב וסבל היו על הצד הגבוה במיוחד. ולכן הורה על הפחתה גלובלית של 500,000 ש״ח מסכום הפיצוי הכולל.
מה הייתה התוצאה הכספית הסופית של הערעור?
בית המשפט העליון קיבל את הערעור באופן חלקי וחייב את המדינה להוסיף. ולשלם למערערת סך כולל של 427,000 ש״ח, מעבר לסכום שנפסק במחוזי. בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4%.
סיכום פסק הדין והמלצות מעשיות
פסק הדין בעניין ע״א 2278/16 יצר ודאות משפטית בתחום דיני הנזיקין. בית המשפט קבע כי אין לפסוק פיצוי נפרד על פגיעה באוטונומיה בנוסף לכאב וסבל, הגביל את הלכת אלחבאנין למצבי קיצור תוחלת חיים בלבד, והורה על הכללת תוספת ותק בניכויי קצבת הזקנה. שקלול כלל הנתונים הוביל להגדלת הפיצוי למערערת ב-427,000 ש״ח נוספים. מומלץ לכל נפגע גוף להיוועץ בעורך דין הבקיא בדיני נזיקין וברזי חישובי ההיוון לצורך מימוש מלא של זכויותיו.
