בית המשפט העליון קבע בע"פ 11196/02 מיכאל פרודנטל נגד מדינת ישראל שהמונחים "מוכר" ו"קונה" בסעיף 203א(א) לחוק העונשין אינם נקראים לפי דיני המכר האזרחיים. כל עסקה שיוצרת זיקה רכושית באדם, בין אם היא לובשת צורה של בעלות, חזקה, שכירות, שאילה או שותפות, נכנסת לגדר עבירת הסחר. אין צורך להוכיח שהנאשם רכש "בעלות" בקורבן או שהיה יכול למכור אותו הלאה. די בכך שאדם הועבר מיד ליד בתמורה כספית או אחרת, לשם העסקתו בזנות.
ההבחנה בין סרסרות לבין סחר בבני אדם אינה הבחנה תיאורטית. היא ההבדל בין שתי עבירות שונות בחומרתן, והיא נקבעת לפי מהות היחסים שנוצרו סביב הקורבן ולא לפי הצורה המשפטית שבה הצדדים הלבישו אותם. הדף הזה מפרט מה נדון בערעור פרודנטל, מה טענה ההגנה, מה השיב בית המשפט העליון, ומה המבחן שנותר בידי הרשויות ובידי מי שמנהל היום הגנה בתיק מסוג זה.
מה נדון בע"פ 11196/02 פרודנטל נגד מדינת ישראל
בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, דן בערעורו של מיכאל פרודנטל על הרשעתו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. הדיון התקיים ביום 3.8.2003, ופסק הדין ניתן ביום 13.8.2003. בהרכב ישבו השופטים דליה בייניש, אליעזר גרוניס ואילה חיות. פסק הדין נכתב מפי השופטת בייניש, והשופטים גרוניס וחיות הצטרפו לעמדתה.
השאלה שעמדה במרכז הערעור הייתה שאלה של פרשנות: כיצד יש לקרוא את רכיבי "המכירה" ו"הקנייה" שבעבירת הסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות. התשובה קבעה את היקפה של העבירה ואת הגבול בינה לבין עבירת הסרסרות.
העובדות שהובילו להרשעה
כתב האישום הוגש נגד המערער יחד עם שני נאשמים נוספים, וייחס לו עבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות, איומים וכליאת שווא. פרודנטל הודה בעובדות כתב האישום המתוקן.
לפי אותן עובדות, נאשם 1 העביר לפרודנטל שתי נשים שהיו קודם לכן תחת החזקתו. פרודנטל שיכן אותן בדירתו והעסיק אותן בזנות. הוא קיבל את האתנן מהלקוחות וחילק אותו בין הנשים, בינו לבין עצמו ובין נאשם 1. הוא מנע מהנשים לצאת מהדירה ללא אישורו ואיים עליהן שאם יפנו למשטרה "להן ולהוריהן לא יהיו חיים".
בית המשפט המחוזי סבר שאופן החזקתן של המתלוננות ברשות המערער עולה כדי עבירת הסחר, והרשיע אותו בהתאם. על קביעה זו הוגש הערעור.
הטענה שניסתה להפוך את הסחר לעסקה אזרחית
ההגנה טענה שהמחוקק התכוון לפרשנות מצומצמת של המושגים "מכירה" ו"קנייה", ושיש להחיל עליהם את המשמעות הנוהגת במשפט האזרחי, כלומר העברת זכויות קנייניות ורכישת בעלות. לפי הקו הזה, כדי להרשיע בסחר היה צריך להוכיח שהמערער היה "בעליהן" של הנשים, שהייתה לו יכולת למכור אותן הלאה ושהוא קיבל את מלוא התמורה.
מכיוון שפרודנטל לא רכש בעלות קניינית בנשים ולא יכול היה להעביר אותן לצד שלישי, גרסה ההגנה, לא התקיימו יסודות עבירת הסחר, ולכל היותר ניתן להרשיעו בסרסרות למעשה זנות. המדינה השיבה שהפירוש הלשוני של "קנייה" רחב יותר מרכישת זכויות בעלות, ושתכלית החקיקה מחייבת לדחות פרשנות מצמצמת.
| נקודת המחלוקת | עמדת ההגנה | מה שנקבע בפסק הדין |
|---|---|---|
| מקור הפרשנות ל"מכירה" ו"קנייה" | דיני המכר האזרחיים | לשון החוק ותכליתו הפלילית |
| מה צריך להוכיח | בעלות קניינית בקורבן ויכולת למכור אותו הלאה | יצירת זיקה רכושית באדם בתמורה |
| מעמד תשלום מתמשך במקום תשלום חד-פעמי | אינו מקיים "מכר" | אין הבדל בין תשלום חד-פעמי לדמי "שכירות" |
| התוצאה במקרה של פרודנטל | סרסרות בלבד | סחר בבני אדם |
מה קבע בית המשפט העליון
בית המשפט דחה את הערעור. השופטת בייניש קבעה שהמושגים "מוכר" ו"קונה" בסעיף 203א(א) לחוק העונשין אינם מתייחסים רק לעסקאות מכר במובן האזרחי, אלא משמשים כמטאפורה לתיאור תופעות חיים מכוערות. היא הפנתה לדברי השופט חשין, שלפיהם "מכירה" ו"קנייה" כוללים אף "משכיר" ו"שוכר" אדם לזנות. השופט גרוניס הוסיף שאין הבדל בין תשלום חד-פעמי לבין אפשרויות תשלום אחרות, כמו דמי "שכירות".
כל עסקה שנועדה ליצור מערכת יחסים רכושית שבה אדם אחד רוכש זכויות באדם אחר אסורה, בין אם היא מתבטאת בבעלות, בחזקה, בשכירות, בשאילה, בשותפות או בכל צורה אחרת של יצירת זיקה קניינית באדם. המערער קיבל את המתלוננות תמורת הסדר של חלוקת רווחים, ובכך יצר בהן זיקה קניינית וביצע עבירת סחר בבני אדם.
ההנמקה נשענה על תכלית החקיקה. סעיף 203א(א) נחקק ביולי 2000 כדי להתמודד עם תופעה חמורה של סחר בבני אדם למטרות זנות, תופעה הפוגעת בזכות לחירות, בשלמות הגוף ובכבוד האדם. בית המשפט עמד על כך שזכותו של אדם לחירות ולכבוד מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ושבני אדם אינם חפצים שניתן לרכוש בהם זכויות קנייניות.
המבחן המעשי שנותר אחרי פסק הדין
מי שבוחן היום אירוע ושואל אם מדובר בסחר או בסרסרות, בודק ארבעה דברים לפי הסדר:
- האם אדם הועבר מיד ליד. לא נדרשת העברה פורמלית של זכויות, אלא מעבר בפועל של השליטה בקורבן מאדם אחד לאחר.
- האם ניתנה תמורה. התמורה יכולה להיות כספית או אחרת, ובכלל זה הסדר של חלוקת רווחים.
- איזו זיקה נוצרה. בעלות, חזקה, שכירות, שאילה או שותפות, כולן מקימות יחס רכושי אסור באדם.
- מה הייתה מטרת ההעברה. העבירה שנדונה עוסקת בהעברה לשם העסקת אדם בזנות.
המשמעות המרכזית של פסק הדין היא שמהותה של העסקה קובעת, ולא צורתה הפורמלית. הסוואת עסקה באדם כעסקה מסחרית לגיטימית אינה מוציאה אותה מתחולת חוק העונשין.
מה זה אומר למי שנחקר או הואשם בעבירה כזו
הסיווג של האירוע נקבע כבר בשלב החקירה ובניסוח האישום, ולא רק בשלב ההוכחות. מי שמקבל לידיו כתב אישום פלילי הכולל עבירת סחר בבני אדם מתמודד עם עבירה שבית המשפט העליון פירש בהרחבה, ולכן העבודה המשפטית מתמקדת בעובדות עצמן: מה בדיוק הועבר, מה ניתן בתמורה ואיזו שליטה הופעלה בפועל.
בצד השני של המתרס, קורבן שנפגע מעבירה כזו אינו מוגבל להליך הפלילי בלבד. הנזק הגופני והנפשי שנגרם לו יכול להיות עילה גם בהליך אזרחי לפיצויים, שמתנהל בכללים שונים לחלוטין מאלה של ההליך הפלילי ומצריך ליווי של עורך דין נזיקין.
סיווג העבירה נקבע לפי פרטים עובדתיים קטנים, והפער בין שתי העבירות משליך ישירות על העונש. בדיקה מוקדמת של החומר מאפשרת לבנות את הקו המשפטי לפני שהתיק מתקבע.
שאלות נפוצות על עבירת סחר בבני אדם
מה ההבדל בין סחר בבני אדם לבין סרסרות?
סרסרות עוסקת בהפקת רווח ממעשי זנות של אחר. סחר בבני אדם עוסק בעסקה שבה אדם מועבר מיד ליד בתמורה, באופן שיוצר יחס רכושי כלפיו. בערעור פרודנטל טענה ההגנה שמדובר בסרסרות בלבד, ובית המשפט העליון דחה את הטענה וקבע שהתקיימה עבירת סחר.
האם צריך להוכיח שהנאשם היה "הבעלים" של הקורבן?
לא. בית המשפט העליון קבע שאין צורך ברכישת בעלות קניינית ולא ביכולת למכור את הקורבן הלאה. די ביצירת זיקה רכושית כלשהי באדם בתמורה כספית או אחרת.
מה קובע סעיף 203א(א) לחוק העונשין?
הסעיף עוסק בעבירת סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות ומדבר במונחים של "מוכר" ו"קונה". הוא נחקק ביולי 2000, ובפסיקה נקבע שהמונחים שבו אינם נקראים לפי דיני המכר האזרחיים אלא לפי תכלית החקיקה.
האם השכרה של אדם לזנות נחשבת סחר?
כן. בפסק הדין נקבע ש"מכירה" ו"קנייה" כוללים גם "משכיר" ו"שוכר" אדם לזנות, ושאין הבדל בין תשלום חד-פעמי לבין תשלום בדרך של דמי "שכירות" או חלוקת רווחים.
באיזו ערכאה נדונה עבירת סחר בבני אדם?
בעניין פרודנטל התנהל ההליך בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, והערעור על ההרשעה נדון בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים.
מה בדיוק נפסק בעניין פרודנטל?
הערעור נדחה. נקבע שכל עסקה היוצרת מערכת יחסים רכושית שבה אדם רוכש זכויות באדם אחר אסורה, בין אם באמצעות בעלות, חזקה, שכירות, שאילה, שותפות או כל צורה אחרת של זיקה קניינית באדם.
מה עושים כשהחשד עולה כבר בשלב החקירה?
הפרטים העובדתיים שנמסרים בחקירה הם שקובעים את סיווג העבירה בהמשך: מי העביר, מה ניתן בתמורה ואיזו שליטה הופעלה בפועל. לכן כדאי לברר את המשמעות המשפטית של כל אחד מהפרטים האלה לפני מתן גרסה מלאה.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
