כן. בע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון כי מי שהיה קטין ביום ביצוע הרצח אינו חייב לקבל מאסר עולם, אבל השופטים רשאים לגזור עליו עונש זה. סעיף 25(ב) לחוק הנוער רק משחרר את בית המשפט מחובת עונש החובה, ואינו הופך את הרצח לעבירה שהעונש המרבי בה הוא 20 שנה. שלושת הערעורים נדחו: מאסר עולם לנאשם אחד ו-24 שנות מאסר לשותפתו נותרו על כנם.
פסק הדין בע"פ 9937/01 רעי חורב נ' מדינת ישראל, שנדון יחד עם ע"פ 8546/02 חיימוביץ' סיגלית נ' מדינת ישראל ועם ע"פ 8657/02 מדינת ישראל נ' סיגלית חיימוביץ' (בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, הנשיא א' ברק, השופט א' א' לוי והשופטת א' חיות, 9.8.2004), עוסק בערעורים על גזר הדין שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 27.8.02 בתפ"ח 1005/01. הערעורים לא תקפו את ההרשעה ברצח, אלא רק את העונש. פסק הדין נכתב בידי השופט א' א' לוי, ושני חברי ההרכב הסכימו עמו. להסבר כללי על ההליך ראו דחיית ערעור על עונש מאסר: הליך ומשמעויות.
הרקע: רצח שנחשף ארבע שנים אחרי שבוצע
ביום 4.12.96 נרצח הנער אסף שטיירמן, בן 18, בחורשה הסמוכה לבית הוריה של סיגלית בכפר סבא. רעי חורב וסיגלית חיימוביץ' היו אז בני 17 וחצי. לפי העובדות שעליהן התבססה ההרשעה, רעי תקף את המנוח בפגיון ובאבנים, וסיגלית, שאמרה קודם לכן לחבריה "בואו נהרוג אותו", הלמה במנוח באגרופיה ומסרה לרעי אבן. חברה שלישית, ליהי גלוזמן, ברחה מהמקום במהלך התקיפה. גופתו של המנוח נמצאה למחרת, וארבע שנים חלפו עד שהמעורבים הובאו לדין. בית המשפט המחוזי תיאר את המעשה כרצח ללא מניע וללא קינטור, כנגד מי שחצה באקראי את דרכם.
הפרשה נחשפה בדצמבר 2000, כשאשתו של רעי התלוננה במשטרה שהוא תקף אותה וסיפרה שהתוודה בפניה על הרצח. רעי נעצר באותו יום והודה. ליהי חתמה על הסכם עד מדינה, ובמסגרתו הובטח לה שלא תועמד לדין בפרשה. סיגלית שהתה אז בחו"ל, ונעצרה ביום 15.1.2001 מיד עם נחיתתה בישראל.
גזרי הדין בבית המשפט המחוזי
רעי הודה בעובדות כתב האישום והורשע ברצח ביום 10.7.2001. ברוב דעות גזר עליו בית המשפט המחוזי מאסר עולם. שופטת המיעוט סברה שכאשר מבצע הרצח הוא קטין, העונש המרבי שניתן להטיל עליו הוא 20 שנות מאסר.
במשפטה של סיגלית נחלקו הצדדים בשתי שאלות: האם פעלה מתוך מודעות למעשיה, לנוכח הרקע הנפשי שלה ואשפוזיה בעבר, והאם הייתה מבצעת בצוותא או רק מסייעת. בית המשפט קבע שפעלה מתוך חשיבה מודעת ושהיא מבצעת בצוותא, והרשיע אותה ברצח. בשאלת העונש נחלקו שלושת השופטים: אב בית הדין סבר שיש להטיל מאסר עולם, שופטת המיעוט הציעה 18 שנות מאסר, והשופטת השלישית סברה שהעונש ההולם הוא 24 שנות מאסר. לנוכח חילוקי הדעות, ומכוח סעיף 80(ג)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, נקבע העונש לפי ההצעה האחרונה, 24 שנות מאסר.
ערעורו של רעי: האם קטין שרצח יכול לקבל יותר מ-20 שנה?
הסנגור טען קודם כול שבית המשפט המחוזי חרג מסמכותו. לפי הטענה, השילוב של סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שקובע לרצח מאסר עולם כעונש יחיד, עם סעיף 25(ב) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, שקובע שאין חובה להטיל על קטין מאסר עולם, יוצר בפועל עבירה שדינה מאסר עולם שאינו חובה. על עבירה כזו חל סעיף 41 לחוק העונשין, שלפיו תקופת המאסר לא תעלה על עשרים שנה.
בית המשפט העליון דחה את הטענה ואמר שאין מקום לסטות מהלכה שנקבעה בו כמה פעמים. לפי ההלכה, סעיף 25(ב) עוסק בדינו של העבריין ולא בדינה של העבירה. הוא אינו משנה את סיווג העונש על רצח כעונש חובה, אלא מעניק לבית המשפט שיקול דעת להטיל על קטין עונש נמוך יותר. לכן סעיף 41 אינו חל על קטין שהורשע ברצח. השופט לוי הוסיף שכאשר המחוקק ביקש להוסיף לעבירת הרצח נסיבה שמקלה או מחמירה בעונש, הוא עשה זאת במפורש בלשון החוק.
גם הטענה שכלל הפרשנות המקלה שבסעיף 34כא לחוק העונשין מחייב את הפירוש של ההגנה נדחתה, משום שלדעת בית המשפט קיימת כאן רק פרשנות סבירה אחת. כך נדחתה גם הטענה שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מחייב תוצאה אחרת. בית המשפט הדגיש שההגנה על החיים עומדת בבסיס חוק היסוד, ושעונש מאסר עולם על רצח שביצע קטין הוא עונש ראוי ומידתי, כל עוד בית המשפט רשאי להתאים את העונש לקטין.
האמנה בדבר זכויות הילד
ההגנה הפנתה לסעיף 37(א) לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, שאוסר להטיל מאסר עולם בלא אפשרות שחרור על מי שטרם מלאו לו 18 שנה. בית המשפט ציין שישראל אשררה את האמנה ביום 4.8.1991, אך היא לא נקלטה בחקיקה, ולכן אינה חלה ישירות. עם זאת, יש לפרש את הדין בישראל ככל האפשר ברוח האמנה.
לפי פסק הדין, אין כאן סתירה כלל. מאסר עולם בישראל אינו מאסר בלא אפשרות שחרור, משום שסעיף 29(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, מסמיך ועדת שחרורים מיוחדת להמליץ לנשיא המדינה לקצוב את עונשו של אסיר עולם לתקופה שלא תפחת מ-30 שנה. מכאן שבית המשפט המחוזי לא חרג מסמכותו. למקרה אחר שבו נבחן בערעור עונש מאסר ראו ביטול עונש מאסר בפועל: המקרה של סלים כאמלה.
שיקולי הקולא שלא הספיקו
בטענתו החלופית ביקש הסנגור להקל בעונש בשל חרטתו של רעי, הודאתו המיידית וההתמדה בה, מצבו האישי והטענה שאינו מסוכן עוד. הוא הדגיש שבענישת קטינים יש לתת משקל רב לשיקום. בית המשפט השיב שנאשם שהיה על סף גיל הבגירות אינו דומה לקטין בן 14, במיוחד כשנמצא בעל אינטליגנציה גבוהה והבין את חומרת מעשיו. מדובר, כך נקבע, ברצח מתוכנן ויזום, ומאסר עולם הוא העונש הראוי. הערעור נדחה.
ערעורי סיגלית והמדינה: האם שותפים חייבים לקבל עונש זהה?
סיגלית ערערה על חומרת העונש. היא טענה שלא ניתן משקל ראוי לחרטתה, לשיתוף הפעולה שלה עם החוקרים, לגילה ולמצבה הנפשי, ושחלקה היה משני. היא גם השוותה את עצמה לעדת המדינה שלא הועמדה לדין. המדינה ערערה מהכיוון ההפוך וביקשה להשוות את עונשה לזה של רעי, מאסר עולם.
בית המשפט קבע שכאשר שניים הורשעו בביצוע בצוותא, הכלל הוא שאחריותם המשותפת תבוא לידי ביטוי בעונש זהה, אבל נסיבות מיוחדות של אחד השותפים עשויות להבחין בינו לבין שותפו. עקרון אחידות הענישה אינו נוסחה חשבונית. אף שמצבה הנפשי של סיגלית לא הספיק לעונש מופחת לפי סעיף 300א לחוק העונשין, היה ראוי להתחשב בו לקולא, וכך גם בחלקה היחסי לעומת רעי, שבית המשפט המחוזי ראה בו את הציר המרכזי של הרצח. בנסיבות אלה, עונש זהה לשניהם דווקא עלול היה לפגוע בשוויון בענישה.
ההשוואה לעדת המדינה נדחתה. לדברי בית המשפט, חלקה של מי שברחה מהזירה אינו דומה לחלקה של מי שיזמה את המעשה ולקחה בו חלק פעיל. מעבר לכך, דינו של עד מדינה אינו יכול לשמש אמת מידה לעונש של שותפיו, משום שהסכם כזה נערך לעתים מחוסר ברירה כדי להשיג ראיות. גם הטענה שהסם שעישנה בערב האירוע השפיע על שיקול דעתה נדחתה, לאחר שבית המשפט המחוזי קבע שאין לה בסיס ראייתי. לקריאה נוספת על ענישה בתיקים חמורים ראו ענישה על ייבוא סמים מסוכנים.
התוצאה
השופט לוי המליץ לדחות את הערעור של רעי ואת הערעורים ההדדיים בעניינה של סיגלית. הנשיא ברק והשופטת חיות הסכימו, והערעורים נדחו. מאסר העולם שנגזר על רעי חורב ו-24 שנות המאסר שנגזרו על סיגלית חיימוביץ' נותרו על כנם.
מה אפשר ללמוד מפסק הדין
פסק הדין מבהיר ששיקול הדעת שניתן לבית המשפט בענישת קטין אינו תקרה של 20 שנה, וכי גיל קרוב לבגירות, תכנון המעשה וחומרתו יכולים להצדיק את העונש המלא. הוא גם מראה שערכאת הערעור בוחנת כל שותף לפי נסיבותיו, ואינה מחילה עליהם עונש אחיד באופן אוטומטי. על הקשר בין חומרת העבירה לבין העונש ראו התאמת סנקציה לחומרת העבירה: ניתוח משפטי ופסיקה.
שאלות ותשובות
האם בית המשפט חייב לגזור מאסר עולם על קטין שהורשע ברצח?
לא. סעיף 25(ב) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) קובע שאין חובה להטיל על מי שהיה קטין ביום ביצוע העבירה מאסר עולם, מאסר חובה או עונש מינימום. המשמעות היא שבית המשפט רשאי לגזור עונש נמוך יותר, אבל לפי הפסיקה הוא רשאי גם להטיל מאסר עולם, כשהנסיבות מצדיקות זאת.
האם יש תקרה של 20 שנות מאסר לקטין שהורשע ברצח?
לפי הלכת בית המשפט העליון, לא. סעיף 41 לחוק העונשין מגביל ל-20 שנה את המאסר בעבירה שדינה מאסר עולם שלא נקבע כעונש חובה. אלא שעל רצח נקבע עונש חובה, וסעיף 25(ב) לחוק הנוער רק מעניק שיקול דעת בעניינו של קטין. הוא אינו משנה את סיווג העבירה, ולכן התקרה אינה חלה.
האם שותפים לאותה עבירה מקבלים תמיד עונש זהה?
לא בהכרח. הכלל הוא שאחריות משותפת של מבצעים בצוותא תבוא לידי ביטוי בעונש זהה, אבל נסיבות מיוחדות של אחד השותפים, לקולא או לחומרה, עשויות להצדיק עונש שונה. בית המשפט בוחן את חלקו היחסי של כל אחד במעשה ואת נסיבותיו האישיות, כמו מצב נפשי, ואינו מחיל עונש אחיד באופן אוטומטי.
האם הסכם עד מדינה עם מעורב אחר מצדיק הקלה בעונש של השאר?
ככלל לא. לפי הפסיקה, דינו של עד מדינה אינו אמת מידה לעונש של שותפיו. התביעה נאלצת לעתים לחתום על הסכם כזה מחוסר ברירה, כדי להשיג ראיות נגד מעורבים אחרים, גם במחיר של אי העמדתו לדין. להסכם כזה אין, ואסור שתהיה לו, השפעה על דינם של יתר המעורבים.
האם שימוש מרצון בסם לפני העבירה יכול להקל בעונש?
טענה כזו צריכה בסיס ראייתי. בפסק הדין נדחתה טענה שהסם השפיע על שיקול הדעת, לאחר שנקבע שאין לה תימוכין בראיות. בית המשפט הזכיר גם שמי שהשתמש בסם מרצון הכניס את עצמו למצב שבו היה, ושהתנהגות הנאשם לפני המעשה, במהלכו ואחריו נבחנת כדי להכריע אם לסם הייתה השפעה.
פסק הדין ניתן בשנת 2004 והוכרע לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והפסיקה שחלו באותה עת. מאז, בתיקון מס' 137 לחוק העונשין (התשע"ט-2019), נוסחה מחדש עבירת הרצח: לפי סעיף 300(א) בנוסחו היום, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם דינו מאסר עולם, ומאסר עולם כעונש חובה נקבע לרצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301א. לבחינת מקרה עכשווי יש לבדוק את הדין החל היום.
