דחיית בקשת רשות ערעור על גזר דין בבית המשפט העליון

דחיית בקשת רשות ערעור על גזר דין הוא נושא מרכזי בתחום זה. התפרצות למקום מגורים היא עבירה חמורה הפוגעת בתחושת הביטחון האישי והפרטיות של האזרחים. כאשר אדם מורשע בעבירות מסוג זה, גזר הדין עשוי לכלול עונש מאסר בפועל. לעיתים, המורשע מגיש בקשת רשות ערעור, במטרה להקל בעונשו או לשנות את סיווגו. מקרה כזה נידון בבית המשפט העליון. לעיון נוסף: דחיית ערעור על עונש מאסר: הליך ומשמעויות.

שם התקבלה הכרעה משמעותית בנוגע לאיזון בין שיקולי שיקום לבין חומרת העבירה והצורך בהרתעה. בנוסף, המאמר ידון בהרחבה בהליך המשפטי, ובנימוקים שהביאו לדחיית בקשת רשות ערעור על גזר דין במקרה זה. בנושא זה קראו גם: התאמת סנקציה לחומרת העבירה: ניתוח משפטי ופסיקה.

הרקע המשפטי והמקרה של צביקה לביא

המקרה הנדון בפני בית המשפט העליון הוא רע״פ 3565/20, צביקה לביא נ' מדינת ישראל. פסקו ניתן ביום 14.06.2020. כבוד השופט י' אלרון דן בבקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שדחה ערעור קודם של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון.

תיק זה עסק בעבירות חמורות שביצע צביקה לביא, המבקש. הוא הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון. העבירות כללו התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה בצוותא, סיוע להתפרצות למקום מגורים, החזקת מכשירי פריצה וקשירת קשר לביצוע פשע.

עבירות אלו מוגדרות בסעיפים 406(ב), 29(א), 31, 409 ו-499(א)(1) לחוק העונשין, התשל״ז-1977.

האישומים החמורים והודאת המבקש

על פי כתב האישום המתוקן, המבקש קשר קשר עם אחרים לפרוץ לדירות מגורים באזור מרכז ודרום הארץ. הם חילקו ביניהם תפקידים והשתמשו ברכבו של המבקש לביצוע העבירות. אישום אחד תיאר כי ביום 5.12.2017 הסיע המבקש שני נאשמים נוספים לדירת קשישה בבאר שבע.

הוא המתין להם בזמן שהתפרצו לדירה, גנבו ממנה צוואה ותכשיטים והותירו אותה באי סדר.

שוטרים עצרו את המבקש ושותפיו בסמוך לרכב, כאשר הנאשמים האחרים השליכו מידיהם את החפצים הגנובים. חיפוש ברכב גילה כלי פריצה מתחת למכסה המנוע. האישום השני, שקדם בזמן, תיאר אירוע נוסף מיום 4.12.2017. באותו יום נסעו המבקש ושני נאשמים נוספים לראשון לציון.

המבקש ונאשם נוסף התפרצו לדירת מגורים וגנבו ממנה מחשב נייד, כסף ותעודות אישיות.

הליכים קודמים וגזר הדין בבתי המשפט הנמוכים

בטרם נגזר דינו של המבקש, צורף תיק נוסף (ת״פ 15628-02-18) שבו הורשע המבקש בעבירה של קבלת נכס שהושג בעוון, לפי סעיף 412 לחוק. במסגרת הסדר טיעון, הודה המבקש גם בעבירה זו, שבה קיבל מכשיר טלפון סלולרי גנוב.

בית משפט השלום בראשון לציון גזר על המבקש 14 חודשי מאסר בפועל, הפעיל מאסר מותנה של 5 חודשים בחופף, הטיל מאסרים על תנאי נוספים, קנס בסך 500 ש״ח, פיצויים לנפגעות העבירה בסך 1,500 ש״ח ו-6,000 ש״ח והתחייבות. על גזר דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. להרחבה ראו: עורך דין פלילי: מגן זכויותיך במערכת המשפט.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בדעת רוב, ובכך אישר את גזר הדין של בית משפט השלום.

השאלה המשפטית והבקשה לרשות ערעור בגלגול שלישי

השאלה המשפטית המרכזית שעמדה בפני בית המשפט העליון בתיק רע״פ 3565/20 הייתה האם יש מקום להעניק למבקש רשות ערעור ב״גלגול שלישי״. ערעור בגלגול שלישי הוא הליך חריג, והוא ניתן במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים.

הוא גם יכול להינתן במקרים שבהם עולה חשש ממשי כי נגרם למבקש עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני. המבקש טען כי עניינו מעורר שאלה רוחבית בדבר חשיבות ההליך השיקומי בגזירת העונש, וכי שליחתו למאסר עלולה להעביר מסר מוטעה למשתקמים. נושא קשור: הגנה מפני אלימות: גבולות השימוש בכוח בפסק דין מרכזי.

כמו כן, המבקש טען לעיוות דין ולפגיעה בשיקומו, וכן לנזק הצפוי לילדיו.

שיקולי גזר הדין בבית משפט השלום

בית משפט השלום נתן משקל רב לערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות. בית המשפט קבע כי העבירות פוגעות בביטחונו האישי של האדם ובפרטיותו. התפרצות לדירת מגורים הוכרה כעבירת רכוש פוגענית במיוחד, המערערת את תחושת הביטחון של האזרחים בביתם.

חומרת העבירות והפגיעה בציבור

חומרת הפגיעה בערכים המוגנים הוערכה בתיק זה כבינונית-גבוהה. המבקש פרץ לדירת קשישה, ביצע מספר פריצות ולא הסתפק באחת. כמו כן, הוא גנב רכוש בעל ערך כספי ורגשי רב. בית משפט השלום ציין כי מדובר בשלושה אירועים נפרדים שבוצעו בזמנים שונים, בערים שונות וכלפי קורבנות שונים.

על בסיס מדיניות הענישה הנוהגת, בית משפט השלום קבע שלושה מתחמי ענישה: לעבירת התפרצות למקום מגורים 12-24 חודשי מאסר, לעבירת סיוע להתפרצות למקום מגורים 6-12 חודשי מאסר, ולעבירת קבלת נכס שהושג בעוון מתחם שנע בין מאסר על תנאי, קנס או של"צ ועד 7 חודשי מאסר בפועל.

נסיבות לקולא ולחומרא

כנסיבות לקולא, בית משפט השלום ציין את הודאתו של המבקש בהזדמנות הראשונה, את המוטיבציה הגבוהה שהפגין להשתלב בעבודה, ואת היותו נתון באיזוק אלקטרוני לתקופה ממושכת. בית המשפט ציין גם כי המבקש הוא אב לשני ילדים קטנים, וחזר לחיים משותפים עם גרושתו השנייה.

מנגד, בית משפט השלום שקל לחומרא את עברו הפלילי ״המכביד״ של המבקש. עבר זה כלל 7 הרשעות קודמות, ביניהן שוד, סחיטה באיומים והתפרצות למקום מגורים. בגין הרשעות אלו נגזרו עליו במצטבר 76 חודשי מאסר. בית המשפט גם קבע כי ענישה מותנית שהוטלה עליו בעבר לא הרתיעה אותו מביצוע העבירות הנוכחיות.

בית משפט השלום הוסיף וקבע כי בנסיבות אלו אין מקום לסטות ממתחם העונש משיקולי שיקום, בשל חומרת העבירות, תכנונן המוקדם, קשירת קשר לביצוען, ועברו הפלילי.

הכרעת בית המשפט המחוזי ודעות השופטים

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דן בערעורו של המבקש על גזר הדין. חברי ההרכב נחלקו בדעותיהם באשר למידת ההתחשבות בשיקולי השיקום של המבקש.

עמדת דעת המיעוט: הדגשת השיקום

השופטת ז' בוסתן סברה כי יש לקבל את הערעור ולהקל בעונשו של המבקש. היא ציינה ששירות המבחן התרשם מההליך הטיפולי המוצלח שעבר, וכי המבקש לקח אחריות על מעשיו והביע אמפתיה כלפי נפגעות העבירה. יתרה מכך, המבקש שינה את מקום מגוריו כדי להתרחק מחברה עבריינית, עבד באופן קבוע ושב לחיי זוגיות תקינים.

הוא אף קיבל משמורת על בתו הקטינה. לדעתה, יש לשקול את בריאותם הנפשית של ילדי המבקש, במיוחד בתו, שתאלץ לצאת למסגרת חוץ ביתית אם יישלח למאסר.

לפיכך, דעת המיעוט המליצה לסטות ממתחם העונש ולהטיל על המבקש עונש של עבודות שירות, יחד עם צו מבחן, והארכת המאסר המותנה שעמד נגדו. היא הדגישה את החשיבות של ענישה שיקומית בהקשר זה.

עמדת דעת הרוב: איזון בין שיקום להרתעה

דעת הרוב, בראשות השופט ח' טרסי, סברה אחרת. השופט טרסי התייחס לגיליון ההרשעות של המבקש, שהעיד על אורח חיים עברייני ארוך שנים. המבקש ביצע עבירות רכוש ואלימות חמורות שוב ושוב, גם לאחר שריצה עונשי מאסר וגם כאשר עונשי מאסר מותנים היו תלויים נגדו.

לדעתו, במקרה כזה, המשוכה לחריגה משמעותית ממתחם הענישה מטעמי שיקום היא גבוהה במיוחד. בית המשפט המחוזי קבע שבית משפט השלום כבר נתן משקל ממשי להמלצות שירות המבחן, בכך שקבע את עונשו של המבקש בסמוך לרף התחתון ובהפעלת המאסר המותנה בחופף.

סגן הנשיא י' שפסר הצטרף לדעת השופט טרסי, והוסיף כי קבלת דעת המיעוט הייתה גורמת להחרגת עניינו של המבקש פעמיים: סטייה ממתחם העונש, והארכת המאסר המותנה במקום הפעלתו. הוא קבע כי אין מקום להתעלם משיקולי הענישה האחרים, במיוחד מעקרון ההלימה.

בנוסף, הקלה נוספת בעונש עלולה הייתה לפגוע בעקרון האחידות בענישה, לאור העונשים שנגזרו על שותפיו לעבירה.

לבסוף, סגן הנשיא שפסר ציין כי אף שצריך לשקול את טובתם של ילדי המבקש, אין בכך כדי להצדיק הפרה כה משמעותית של האיזון בין שיקולי הענישה. לכן, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בדעת רוב.

דחיית בקשת רשות הערעור בבית המשפט העליון

1. גזר דין בבית משפט השלום: 14 חודשי מאסר בפועל, הפעלת מאסר מותנה בחופף, קנס ופיצויים.

2. ערעור לבית המשפט המחוזי: נדחה בדעת רוב, תוך מחלוקת בין השופטים על משקל שיקולי השיקום.

3. בקשת רשות ערעור ל"גלגול שלישי" בבית המשפט העליון, בטענה לשאלה עקרונית ולעיוות דין.

4. דחיית הבקשה על ידי השופט י' אלרון, בהיעדר שאלה משפטית עקרונית או עיוות דין מהותי.

כבוד השופט י' אלרון בבית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור של צביקה לביא. הוא קבע כי עניינו של המבקש אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור ב״גלגול שלישי״. דחיית בקשת רשות ערעור על גזר דין במקרים כאלה מתרחשת כאשר לא מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר לא עולה חשש לעיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני.

בית המשפט העליון לא שוכנע כי למבקש נגרם עיוות דין או אי צדק כלשהו, ודאי שלא במידה המצדיקה מתן רשות ערעור. השופט הדגיש את חומרת מעשיו של המבקש. הוא ביצע את העבירות אף על פי שעונש מאסר מותנה היה תלוי ועומד נגדו.

עונש זה נגזר בגין התפרצות קודמת למקום מגורים ועבירות רכוש נוספות. המבקש קשר קשר לפרוץ לדירות מגורים באזורים שונים, פגע בביטחונם ובפרטיותם של אזרחים, וחזר על מעשיו מתוך תאוות בצע.

בית המשפט העליון עמד על חומרתה של עבירת ההתפרצות למקום מגורים, המערערת את ביטחונם של האזרחים ופוגעת בפרטיותם. אף על פי מאמציו הכנים של המבקש לשקם את חייו, בית המשפט קבע כי לא ניתן לפוטרו לחלוטין מריצוי עונש מאסר.

שיקולי שיקום אומנם עשויים להביא להקלה בעונש, כפי שאכן נעשה בגזירת עונשו בסמוך לתחתית מתחם הענישה ובהפעלת המאסר המותנה בחופף. אולם, שיקולים אלו אינם יכולים לאיין את משקלם של עקרונות הגמול וההרתעה.

המשמעות המשפטית והמעשית של ההחלטה

החלטת בית המשפט העליון בתיק רע״פ 3565/20 מדגישה מספר עקרונות חשובים. היא מחזקת את מדיניות האכיפה הנוקשה נגד עבירות התפרצות למקום מגורים. בית המשפט מכיר בחומרת העבירה ובהשפעתה ההרסנית על קורבנותיה. בנוסף, היא מבהירה את הסף הגבוה הנדרש לקבלת רשות ערעור בגלגול שלישי.

ההחלטה משקפת את האיזון העדין שבין שיקולי הענישה השונים. היא מתייחסת לעקרונות הגמול וההרתעה, לצד התחשבות בנסיבותיו האישיות של המבקש ובמאמציו לשיקום. בית המשפט המחוזי שקל את טובת ילדיו של המבקש במסגרת האינטרס הציבורי. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי אין בכך כדי להצדיק הפרה משמעותית של האיזון בין שיקולי הענישה.

כבוד השופט י' אלרון ציין כי לפי סעיף 40יא(2) לחוק העונשין, בית המשפט רשאי להתחשב בפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם, ככל שסבר כי ראוי לתת לכך משקל בנסיבות המקרה, אך זאת בתנאי שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.

המבקש ביקש התחשבות שתצדיק חריגה הן ממתחם העונש והן מהפעלת עונש המאסר המותנה. לכך לא ניתן היה להיעתר.

שאלות ותשובות נפוצות על פסק הדין ועל בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי

סיכום

הכרעת בית המשפט העליון ברע״פ 3565/20 בנוגע לדחיית בקשת רשות ערעור על גזר דין מדגישה את חומרת עבירות ההתפרצות למקום מגורים. היא גם מצביעה על הסף הגבוה לדחיית בקשות מסוג זה בגלגול שלישי. בית המשפט אינו מקל ראש בעבירות המערערות את ביטחונם האישי של האזרחים. הוא שומר על איזון הכרחי בין מתן עונש הולם לבין שיקולי שיקום פרטניים.

אף על פי חשיבותם של הליכי השיקום והשפעתם על המורשע ומשפחתו, הם אינם יכולים לגבור באופן מוחלט על עקרונות הגמול, ההרתעה, ועקרון ההלימה בענישה. ההחלטה מבהירה כי התחשבות בנסיבות משפחתיות תיעשה בגבולות מתחם העונש ההולם, ולפיכך, במקרים של עבר פלילי מכביד ועבירות חוזרות, בית המשפט ייטה לדחות בקשות להקלה משמעותית בעונש.

מי שעומד בפני אישומים דומים או הליכי ערעור, מומלץ לו לפנות לייעוץ משפטי מקצועי, כדי להבין את הסיכונים, את זכויותיו ואת הדרכים המשפטיות העומדות בפניו.