הכרעה בערעור על גזר דין הצתה אינה עניין של מה בכך. לפיכך, היא משליכה על עתידם של נאשמים ועל מדיניות הענישה בתחום הפלילי. במקרה של נסים ביטון. בנוגע, בית המשפט העליון נדרש לדון בערעור על הרשעה בעבירות חמורות של הצתה.
וניסיון לקבלת דבר במרמה. בנוסף, המאמר הבא מנתח את פרטי המקרה, טענות הצדדים ונימוקי בית המשפט. ומציג את המשמעויות המשפטיות של פסק הדין. בהקשר, קוראים יוכלו להבין את מורכבות ההליך הפלילי ואת גורמי ההכרעה בתיקים מסוג זה.
פרטי ההליך: ע״פ 5376/15 נסים ביטון נ' מדינת ישראל
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים נתן את פסק הדין בעניין ע״פ 5376/15. עם זאת, נסים ביטון נ' מדינת ישראל. ההכרעה ניתנה ביום 11.02.2016. לאחרונה, המערער במקרה זה היה נסים ביטון, ואילו המשיבה הייתה מדינת ישראל.
תאריך הישיבה לפני בית המשפט העליון היה 20 בינואר 2016.
כבוד השופט ס' ג'ובראן עמד בראש ההרכב שדן בערעור. כתוצאה מכך, כבוד השופטים נ' סולברג ומ' מזוז הצטרפו אליו. פסק הדין דחה את ערעורו של נסים ביטון על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי השית על ביטון עונש מאסר, מאסר על תנאי וקנס כספי.
רקע המקרה ועובדותיו
נסים ביטון, המערער, הורשע בהתאם להודאתו. לעומת זאת, הוא הודה בעובדות כתב האישום, שכלל עבירות של קשירת קשר לפשע. הצתה וניסיון לקבלת דבר במרמה. כתב האישום תיאר קיוסק שהיה בבעלותו של שותפו לעבירה, מרדכי פחימה.
המערער רכש את הקיוסק כשנה לפני האירוע המתואר.
המערער ביטח את תכולת הקיוסק והמבנה בפוליסת ביטוח. לדוגמה, פוליסה זו כללה פיצוי בסכום של 620,000 ש״ח במקרה של שריפה. כשבוע לפני יום 15.8.2012, קשרו המערער ופחימה קשר לבצע פשע. הם תכננו להצית את הקיוסק ולקבל במרמה את כספי הביטוח.
במסגרת תוכניתם, המערער הצטייד מראש בארבעה גלונים מלאים בדלק. לדוגמא, הוא גם הכין בקבוק תבערה. בקבוק התבערה כלל בקבוק זכוכית, דלק וסמרטוט בפיה. ביום 15.8.2012, בשעה 22:50, השניים שפכו דלק במספר מוקדים בתוך הקיוסק.
לפי כתב האישום, פחימה יצא מהכניסה הראשית לאחר ששפך חלק מהדלק. כלומר, הוא המתין שהמערער יסיים ויצא מהדלת האחורית. פחימה הצית את הקיוסק לאחר שהמערער פנה ליציאה האחורית. כתוצאה ממעשיהם, נשרפה כליל הסחורה בקיוסק ונגרם נזק למבנה.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר את דינו של המערער. אולם, הוא השית עליו עונש של 28 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, הוא קבע שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש״ח. המערער הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט העליון.
השאלה המשפטית המרכזית בערעור
השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם יש להתחשב בטענות המערער. אמנם, המערער טען כי קיימת נסיבה מקילה הקשורה לשותפו לעבירה, פחימה. הוא ביקש מבית המשפט להפחית את עונשו בשל נסיבה זו.
טענותיו של המערער התרכזו במספר נקודות. ואולם, הוא סבר שפחימה ניסה להרוג אותו במהלך ההצתה. לטענתו, הוא לא יצא מהקיוסק בטרם הושלכה בקבוק התבערה. הוא ביקש מבית המשפט העליון לבחון מחדש את ההכרעה בנוגע לנסיבה עובדתית זו.
שנבחנה כבר בבית המשפט המחוזי.
טענות המערער בפני בית המשפט העליון
המערער טען בערעורו מספר טענות מרכזיות. ראשית, הוא סבר שבית המשפט המחוזי שגה בקביעתו. יחד עם זאת, הוא טען כי לא הוכח שפחימה ניסה להרוג אותו במהלך הצתת הקיוסק. לשיטתו, לא הובאה כל ראיה הסותרת את עדותו.
שנית, המערער גרס שבית המשפט המחוזי שקל לחומרה את התוכנית שקדמה לביצוע העבירה. מאידך, לטענתו, עובדות המקרה אינן מתיישבות עם קביעה זו. הוא טען כי הן מלמדות דווקא על היעדר תוכנית מצידו. יתרה מכך, המערער ביקש להעניק משקל רב יותר להשפעה הניכרת של פחימה עליו.
הוא הדגיש כי פחימה הוא זה שיזם את מעשה ההצתה.
שלישית, המערער טען כי הוא נשאר בזירת האירוע לאחר הצתת הקיוסק. מצד שני, הוא המתין לכוחות ההצלה. לטענתו, התנהגות זו מצביעה על חרטתו הכנה. הוא סבר כי היא צריכה להוות נסיבה מקילה בעת גזירת עונשו.
המערער הוסיף וטען כי מדיניות הענישה הנוהגת ונסיבותיו האישיות מצדיקות הפחתה בעונשו.
לבסוף, המערער טען כי שיקולי שיקום מצדיקים חריגה לקולה ממתחם הענישה. לסיכום, הוא הסתמך על תסקיר שירות המבחן. התסקיר המליץ שלא להשית עליו מאסר בפועל. הוא ביקש מבית המשפט העליון לקבל את טענותיו ולהקל בעונש.
עמדת המשיבה ודחיית הכרעה בערעור על גזר דין הצתה
המשיבה, מדינת ישראל, טענה כי יש לדחות את הערעור שהגיש ביטון. לאור, לטענתה, המערער נטל חלק פעיל בתכנון ההצתה ובביצועה. היא הדגישה כי מעשיו היו עלולים לגרום לנזקים משמעותיים לרכוש ולנפש. יתרה מכך, המשיבה סברה שהמערער לא נשאר בזירת האירוע מתוך חרטה כנה.
לטענתה, הוא היה נתון בהלם באותה עת.
המשיבה הדגישה את מטרת המערער בהצתה. בהתאם, הוא ביקש להונות את חברת הביטוח. היא ראתה בכך נסיבה חמורה ומשמעותית. היא דרשה להתייחס לכך בקביעת מתחם העונש ההולם.
לשיטתה, העונש שבית המשפט המחוזי גזר על המערער היה הולם. למעשה, הוא התחשב באופן ראוי במדיניות הענישה ובנסיבותיו האישיות. המשיבה ביקשה מבית המשפט העליון לא להתערב בגזר הדין.
נימוקי בית המשפט העליון לדחיית הערעור
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של נסים ביטון. ראשית, השופטים הדגישו את חומרתה של עבירת ההצתה. הם קבעו כי יש להיאבק בה באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה. בית המשפט ציין כי הצתה יוצרת סיכון רחב היקף לרכוש, לגוף ולנפש.
היא משדרת מסר עברייני אלים ופוגעת בתחושת הביטחון הציבורי.
בית המשפט קבע שהמערער ביצע את ההצתה לאחר תוכנית מקדימה וקפדנית. שנית, הוא הצטייד בכמות ניכרת של חומר דליק והכין בקבוק תבערה. השופטים הדגישו כי זו לא הייתה התנהגות ספונטנית. מדובר במעשים מחושבים שנעשו במסגרת קשירת קשר.
המערער עצמו שפך דלק במוקדים שונים בקיוסק. שלישית, פעולות אלו מעידות על חלקו הפעיל והמשמעותי בביצוע העבירה. ההצתה התרחשה בשטח מסחר ציבורי בלילה. היא יצרה סיכון גבוה לרכוש וסיכון בינוני לחיי אדם.
דחיית טענות המערער לנסיבות מקילות
בית המשפט דחה את טענת המערער כי שותפו, פחימה, ניסה להרוג אותו. מכאן, הוא קבע שמדובר בממצא עובדתי של בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור לא מתערבת בממצאים עובדתיים אלא במקרים חריגים. המקרה הנדון לא היווה חריג לכך.
טענות המערער בנוגע ״לכוונותיו הנסתרות״ של פחימה נדחו כבר במסגרת הכרעת דין משלימה של בית המשפט המחוזי.
יתרה מכך, הערעור התמקד רק בגזר הדין, ולא בהכרעת הדין המשלימה. לכן, בית המשפט ציין כי גם אם פחימה ניסה להרוג את המערער, הדבר לא מפחית מאשמתו. המערער פעל מרצון עצמאי להצית את הקיוסק כדי לזכות בכספי הביטוח. מניעיו של פחימה, ככל שהיו, אינם מפחיתים מחלקו המשמעותי של המערער.
התייחסות לטענות תכנון ומוטיבציה
טענות המערער בנוגע להיעדר תכנון מוקדם וחלקו הקטן בעבירה נדחו אף הן. משום כך, בית המשפט קבע כי הצתת הקיוסק לא הייתה מעשה ספונטני. היא נבעה מתוכנית עבריינית ברורה. תכליתה הייתה השגת כספי הביטוח במרמה.
הצטיידות המערער בגלונים של דלק ובקבוק תבערה הצביעה על תוכנית מוקדמת. כן, בית המשפט המחוזי זקף נסיבה זו לחובת המערער, בהתאם לסעיף 40ט(א)(1) לחוק העונשין, התשל״ז-1977. המערער גם שפך דלק בעצמו במוקדים שונים. זה הוסיף ל״נדבך״ חלקו היחסי המשמעותי בעבירה.
בית המשפט לא קיבל את טענת המערער להשפעה ״מאגית״ של פחימה. בנסיבות, פחימה אומנם יזם את התוכנית, אך עובדה זו כבר באה לידי ביטוי בגזר הדין המחוזי. המערער הוא אדם מבוגר ומנוסה. הוא כלכל את צעדיו באופן מחושב.
הוא החליט באופן עצמאי לחבור למזימה העבריינית כדי להעשיר את כיסו. בנוסף, בית המשפט דחה את טענתו לחרטה מיידית. בשל, המערער הודה שמסר למשטרה גרסה שקרית בתחילה. הוא גם ציין שהיה בהלם בתום האירוע.
חרטה כנה וחד משמעית לא ניכרה בהתנהגותו.
מדיניות הענישה ושיקולי שיקום
בית המשפט קבע כי מתחם הענישה שנקבע למערער הולם את חומרת המעשים. לאחר, הוא תואם פסיקות קודמות במקרים דומים. העונש הקבוע לצד עבירת ההצתה הוא חמש עשרה שנות מאסר. מתחם של 25 עד 55 חודשי מאסר בפועל הוא סביר ומידתי.
בית המשפט המחוזי שקל את נסיבותיו האישיות של המערער. לפני, הוא התחשב בגילו המבוגר, עברו הפלילי הנקי, הודייתו וחרטתו, אורח חייו הנורמטיבי ותרומתו לחברה. גם תסקיר שירות המבחן החיובי נלקח בחשבון. העונש נקבע בסמוך לרף התחתון של המתחם.
לפיכך, בית המשפט העליון דחה את טענת המערער לסטייה ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום. מעבר לכך, אף שיש חשיבות לשיקולי שיקום, הם אינם חזות הכול. חומרת המעשים והפגיעה בשלום הציבור, בביטחונו ובקניינו עומדים מנגד. בית המשפט הסתמך על פסיקות קודמות שאיזנו בין שיקולי שיקום לגמול והרתעה.
הוא לא מצא מקום להקל בעונש, גם לנוכח התרשמותו החיובית של שירות המבחן.
סיכום: הכרעה בערעור על גזר דין הצתה והמסר הציבורי
בית המשפט העליון קבע. חרף, כי חומרתה של עבירת ההצתה והסיכון שנגרם לציבור מצדיקים את עונש המאסר. הוא הטיל את העונש על המערער. בית המשפט הדגיש את חשיבות המאבק בפשיעה באמצעות ענישה הולמת.
הוא דחה את טענותיו של המערער בנוגע לנסיבה מקילה. על אף, פסק דין זה משמש תזכורת לחשיבות התכנון והאחריות האישית. הוא גם מציג את החומרה שבה בית המשפט מתייחס לעבירות הצתה ומרמה. אם אתם או קרוביכם עומדים בפני הליכים פליליים מורכבים, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מקצועי.
עורך דין פלילי יוכל ללוות אתכם ולהציג את טיעוניכם באופן הטוב ביותר.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
