בתיקים אזרחיים, ע״א 8114/14, ע״א 375/15, ע״א 377/15 ו-ע״א 2355/15, נידונה סוגייה מרכזית. לפיכך, בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים דן בערעורים על אישור הסתלקות מבקשות תובענות ייצוגיות. הוא בחן את השפעת ההסתלקות על פסיקת גמול ושכר טרחה. תוך שמירה על איזון בין האינטרסים השונים. בדומה לסוגיות המשפטיות המורכבות המופיעות במדריכים בנושא לשון הרע: שאלות ותשובות על הוצאת דיבה ומוניטין, גם בערעורים אלו נדרש בית המשפט למצוא את האיזון הראוי בין הצדדים.
האיזון כולל את האינטרסים של חברי הקבוצה, התובע המייצג ובא כוחו. בנוסף, דיון זה חיוני להבנת תכליות חוק תובענות ייצוגיות, התשס״ו-2006. הוא גם קובע אמות מידה לסיום הליכים ייצוגיים בדרך של הסתלקות מתוגמלת. המאמר יציג את הנתונים העובדתיים, את טענות הצדדים ואת הכרעת בית המשפט העליון.
וכן את ההשלכות המעשיות שלה.
המסגרת המשפטית של תובענות ייצוגיות
התובענה הייצוגית היא כלי משפטי ייחודי. עם זאת, היא מאפשרת לקבוצת אנשים לתבוע יחד, אף אם הנזק לכל אחד מהם הוא שולי. כלי זה מקדם אכיפת דין והגנה על זכויות, במיוחד כאשר קיים כשל שוק. כשל השוק מונע מנפגעים למצות את תביעותיהם האישיות.
תובעים מייצגים ובאי כוחם מונעים מאינטרס כלכלי. לכן המחוקק יצר מערכת תמריצים כלכליים. כתוצאה מכך, אלה נועדו לעודד הגשת תובענות ראויות וקידום האינטרס הציבורי.
סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות מתייחס להסתלקות מבקשת אישור תובענה ייצוגית. לעומת זאת, הוא קובע כי הסתלקות כזו דורשת את אישור בית המשפט. בנוסף, הוא מציין כי תובע או בא כוח מייצג לא יקבל טובת הנאה בקשר להסתלקותו. אלא באישור בית המשפט. לעיון נוסף: תביעה ייצוגית: מתי, איך ולמה להגיש או להצטרף?.
שיקולים מרכזיים בהחלטה על אישור טובת הנאה כוללים את קיומה של עילת תביעה לכאורה. לדוגמה, ואת התועלת שצמחה לחברי הקבוצה מההליך.
עם זאת, הפרקטיקה הראתה שבקשות רבות להסתלקות כללו בקשות לגמול ושכר טרחה. לדוגמא, התנהלות זו יצרה תופעה של ״הסתלקות מתוגמלת״. היא עלולה להביא לבעיית נציג, בה נזנח אינטרס הקבוצה לטובת רווח אישי. כמו כן, היא עלולה לעודד הגשת תביעות סרק. בנושא זה קראו גם: תביעות אזרחיות כספיות: מדריך מקיף ושאלות נפוצות.
תביעות סרק הן הליכים המוגשים במטרה להפעיל לחץ על הנתבע להגיע להסדר מהיר וקל.
המקרים שנידונו בפני בית המשפט העליון
בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, הכריע בארבעה ערעורים מאוחדים. כלומר, הערעורים עסקו באישור הסתלקות מבקשות תובענות ייצוגיות ובפסיקת גמול ושכר טרחה. ארבעת התיקים שהגיעו לפתחו של בית המשפט העליון היו ע״א 8114/14, ע״א 375/15. ע״א 377/15 ו-ע״א 2355/15.
הם נגעו למגוון רחב של סוגיות צרכניות. אולם, כל אחד מהמקרים הציג נסיבות ייחודיות בנוגע לאישור הסתלקות מתוגמלת.
תיק סונול: גביית מע״מ והסתלקות מתוגמלת (ע״א 8114/14)
המערערת, מרקיט מוצרי ייעול בע״מ, הגישה בקשת אישור תובענה ייצוגית נגד סונול ישראל בע״מ. אמנם, היא טענה כי סונול גובה מע״מ ביתר מלקוחות במסגרת הסכמי ״דלקן-סונול״ והסכמי החזר בלו. בית המשפט המחוזי אישר את הסתלקות המערערת. הוא פסק לה גמול בסך 500 ש״ח ושכר טרחה בסך 5,900 ש״ח.
סכומים אלה היו נמוכים משמעותית מהסכום המוסכם שהצדדים המליצו עליו. ואולם, שהיה 10,000 ש״ח גמול ו-50,000 ש״ח שכר טרחה.
המערערת טענה בפני בית המשפט העליון כי הפחתת הסכומים הייתה שגויה. יחד עם זאת, היא הדגישה את הטרחה, הזמן וההוצאות שהיו כרוכים בניהול ההליך. בנוסף, היא טענה כי ההליך הסב תועלת ניכרת לקבוצה. זאת בזכות התחייבות סונול להוסיף הבהרה להסכם הבלו.
המערערת גם הדגישה את פניותיה המוקדמות לסונול, שלדבריה לא נענו כראוי. לעומת זאת, סונול טענה כי בקשת האישור הייתה חסרת בסיס. מאידך, היא גם הכחישה את טענות המערערת על פנייה מוקדמת.
תיקי ספורט ורטהיימר ופרי גליל: סימון מוצרים והיקף תביעה (ע״א 375/15, ע״א 377/15)
בתיק ספורט ורטהיימר, המערער הגיש תובענה ייצוגית נגד ספורט ורטהיימר שיווק ומכירות בע״מ. מצד שני, הוא טען להטעיה במחירי מבצע ואי עמידה בכללים של חוק הגנת הצרכן. המערער דרש פיצוי של 15 מיליון ש״ח. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה.
אף שאישר את הסתלקות המערער ובאי כוחו. לסיכום, זאת כיוון שהבקשה להסתלקות נזנחה מוקדם. בנוסף, הסעדים הכספיים העצומים נעלמו. בית המשפט קבע כי הסתלקות מתוגמלת במקרים אלה אינה משרתת את תכליות החוק.
בתיק פרי גליל. לאור, המערער טען להפרת תקן סימון מוצרי מזון על ידי ויטה פרי גליל (החדשה) בע״מ. המערער דרש פיצוי של 42 מיליון ש״ח. המשיבה התחייבה לתקן את הסימון התזונתי.
בית המשפט המחוזי דחה גם כאן את הבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה. בהתאם, הוא סבר כי תועלת ההליך לקבוצה הייתה מוגבלת. הוא הדגיש את החשש מתביעות סרק. המערערים בשני התיקים טענו שמדיניות בית המשפט המחוזי הייתה גורפת מדי.
הם טענו שהיא אינה מתחשבת בנסיבות הייחודיות של כל מקרה.
תיק שלמה תחבורה: מדיניות ביטול והשבת מקדמות (ע״א 2355/15)
בתיק שלמה תחבורה, המערער הגיש בקשת אישור תובענה ייצוגית נגד שלמה תחבורה (2007) בע״מ. למעשה, הוא טען להפרת חוק הגנת הצרכן. הוא ציין אי השבת מקדמות ללקוחות שביטלו הזמנות רכב שנעשו באינטרנט. המערער דרש פיצוי בסך 10.5 מיליון ש״ח.
בית המשפט המחוזי אישר את ההסתלקות אך דחה את הבקשה לגמול ושכר טרחה. ראשית, הוא לא שוכנע שההסדר מיטיב עם הקבוצה באופן מספק. בית המשפט סבר שלא הייתה תרומה מספקת לציבור.
המערער טען כי ההתחייבות של שלמה תחבורה לשנות את מדיניותה מהווה הטבה משמעותית. שנית, הוא טען כי היא עולה אף על הקבוע בחוק הגנת הצרכן. לכן, הוא ציין כי היה מקום לפסוק גמול ושכר טרחה בהתאם להסכמות. הוא הדגיש כי הסתלקות כזו משרתת את מטרות חוק תובענות ייצוגיות.
עמדות היועץ המשפטי לממשלה והמועצה לצרכנות
היועץ המשפטי לממשלה (היועמ״ש) הציג עמדה עקרונית בפני בית המשפט העליון. שלישית, הוא הדגיש את חשיבות האיזון בין עידוד תובענות ייצוגיות ראויות לבין מניעת תביעות סרק. היועמ״ש סבור כי פסיקת גמול ושכר טרחה נתונה לשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט. יש מקום לפסוק גמול ושכר טרחה כאשר הסדר ההסתלקות מקדם אינטרסים של הקבוצה.
למשל, אכיפת הדין בעתיד או פיצוי על נזקים שנגרמו בעבר.
היועמ״ש מתנגד לקביעת כלל גורף הדוחה בקשות להסתלקות מתוגמלת. מכאן, כלל כזה כולל ויתור על סעדים כספיים והתחייבות להסדרה עתידית בלבד. הוא סבור שיש לבחון כל מקרה לגופו. התועלת שההליך הסב לקבוצה או לציבור צריכה להיות שיקול מרכזי.
בנוסף, הוא הדגיש את חשיבות יצירת מדרג בסכומי הגמול ושכר הטרחה. לכן, ככל שההליך הסתיים בשלב מוקדם יותר, כך הסכומים צריכים להיות נמוכים יותר. פנייה מוקדמת לנתבע יכולה להוות שיקול רלוונטי.
המועצה הישראלית לצרכנות הצטרפה לעמדת היועמ״ש. משום כך, היא הדגישה את חשיבותה של אכיפת הדין באמצעות תובענות ייצוגיות. היא גם טענה כי סעדים הצהרתיים וצווי עשה יכולים להביא תועלת ציבורית רבה. המועצה סבורה שיש להתנות פסיקת גמול ושכר טרחה בשלושה תנאים מצטברים: התובענה אינה חסרת סיכוי.
היא השיגה תועלת לחברי הקבוצה, ופורסמה הודעה לציבור על בקשת ההסתלקות. בנוסף, המועצה הציעה לקיים מנגנוני פיקוח על קיום התחייבויות המשיבה.
הכרעת בית המשפט העליון וקווים מנחים
בית המשפט העליון נדרש לקבוע מתווה ברור לטיפול בבקשות לאישור הסתלקות מתוגמלת. כן, הוא קבע כי הכלל הוא שאין לפסוק גמול ושכר טרחה בהסתלקות מבקשת אישור. פסיקת גמול ושכר טרחה היא חריג לכלל זה. לכן, יש להיעתר לבקשות כאלה רק במקרים מתאימים.
השופטת ענת ברון כתבה את פסק הדין המרכזי. בנסיבות, השופטים נעם סולברג ויצחק עמית הסכימו לעמדתה. הם הוסיפו כי השיקולים המנויים בסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות. קרי עילת תביעה לכאורה ותועלת לקבוצה, ראויים למשקל רב יותר בבקשות אלה.
בית המשפט קבע שני שיקולים עיקריים להכרעה בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה. ראשית, בית המשפט בוחן אם התובע המייצג ובא כוחו הציגו עילת תביעה לכאורה נגד הנתבע. שנית, בית המשפט מעריך את התועלת שההליך הייצוגי הביא לחברי הקבוצה. בשל, התועלת צריכה להיות ממשית וקונקרטית.
אין די בתועלת כללית ועמומה. לאחר, שיקולים אלה נועדו למנוע פסיקת גמול ושכר טרחה בגין תביעות סרק.
בנוסף, בית המשפט הדגיש את הצורך לשקול ״שיקולי רוחב״. לפני, שיקולים אלה כוללים את הסכנות הגלומות בהסתלקות מתוגמלת למוסד התובענה הייצוגית ולציבור. בית המשפט מצווה לפעול בזהירות יתרה. הוא חייב לוודא שאינטרס הקבוצה והציבור הרחב נשמרים.
חשוב גם שההחלטה תהיה מנומקת. מעבר לכך, כך מובטח כי השיקולים המתאימים נלקחו בחשבון.
יישום ההלכה למקרים הספציפיים
בית המשפט העליון יישם את הקווים המנחים על ארבעת הערעורים שנדונו. חרף, הוא קבע כי הערעור בתיק סונול יידחה. הוחלט כי קיים ספק ממשי בסיכויי ההצלחה של בקשת האישור. התועלת לקבוצה הייתה מצומצמת.
לפיכך, בית המשפט לא מצא מקום להתערב בסכומי הגמול ושכר הטרחה שנפסקו בערכאה הדיונית. יש לציין כי בית המשפט המחוזי סבר שהיה מקום לפסיקת סכומים כלשהם, אם כי מופחתים.
הערעורים בתיקי ספורט ורטהיימר ופרי גליל גם הם נדחו. בתיק ספורט ורטהיימר, בקשת האישור התבררה כחסרת יסוד. ההליך לא הסב תועלת ממשית לקבוצה. בתיק פרי גליל, בקשת האישור הייתה מנופחת.
התועלת שהושגה לקבוצה הייתה מוטלת בספק. בשני המקרים, בית המשפט העליון קיבל את עמדת בית המשפט המחוזי. דחיית הבקשות לגמול ושכר טרחה הייתה מוצדקת. זאת בשל העדר תועלת ממשית לקבוצה ובשל החשש מתביעות סרק.
לעומת זאת, בית המשפט העליון קיבל את הערעור בתיק שלמה תחבורה. בקשת האישור בתיק זה גילתה עילת תביעה לכאורה. שלמה תחבורה התחייבה לשנות את מדיניותה. היא לקחה על עצמה מדיניות השבת דמי ביטול המיטיבה עם הקבוצה.
היא אף חרגה לטובה מהקבוע בחוק הגנת הצרכן. בית המשפט העליון קבע כי התועלת לקבוצה הייתה ממשית. לפיכך, בית המשפט העליון פסק למערער גמול בסך 17,200 ש״ח. הוא גם פסק לבא כוחו שכר טרחה בסך 25,800 ש״ח בתוספת מע״מ.
הוא הדגיש כי החלטת בית המשפט המחוזי לא נומקה כדבעי לעניין העדר התועלת.
שיקולים מעשיים והמלצות
פסיקת בית המשפט העליון מדגישה את חשיבות הבחינה הפרטנית של כל בקשה להסתלקות מתוגמלת. תובעים ייצוגיים ובאי כוחם צריכים להעריך היטב את סיכויי התביעה. הם גם חייבים להעריך את התועלת הפוטנציאלית לקבוצה לפני הגשת בקשת אישור. הגשת תביעות מנופחות או חסרות יסוד עלולה להוביל לדחיית הבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה.
לכן, יש להגיש תובענות ייצוגיות רק כאשר יש עילת תביעה ברורה ופוטנציאל לתועלת ממשית לקבוצה.
חברות ונתבעים פוטנציאליים צריכים לנקוט בזהירות. הם צריכים לבחון היטב בקשות הסתלקות מתוגמלת המוגשות נגדם. עליהם לשקול את ההשלכות לטווח הארוך. כדאי להבין כי תשלום גמול ושכר טרחה במקרים לא מוצדקים עלול לעודד תביעות סרק נוספות.
מצד שני, הסדרים המביאים לשינוי מדיניות או להטבה משמעותית לצרכנים יכולים להצדיק פסיקת גמול. ושכר טרחה. פנייה מוקדמת לנתבע יכולה לייתר הליכים משפטיים. מנגנוני בקרת פנים בחברות יכולים למנוע הפרות מלכתחילה.
במקרים שבהם מוצגת בקשת הסתלקות מתוגמלת, מומלץ לחברי הקבוצה לבחון אותה בקפידה. אף שחברי הקבוצה אינם מעורבים בהליכים אלה, השלכות ההחלטה משפיעות עליהם. לכן, חשוב שעורך דין מייצג יפעל תמיד לטובת הקבוצה. הוא צריך לדאוג שכל הסדר ישרת את מטרות החוק.
מנגנוני פיקוח על הסדרים עתידיים יכולים להבטיח את יישום ההתחייבויות.
סיכום: חשיבות האיזון וההגנה על הציבור
בית המשפט העליון, בתיקים ע״א 8114/14 וקשוריו, הציג קווים מנחים חשובים. הם נוגעים לפסיקת גמול ושכר טרחה בהליכי הסתלקות מתובענות ייצוגיות. הוא הדגיש את הצורך באיזון בין עידוד תובענות ייצוגיות ראויות לבין מניעת תביעות סרק. ההכרעה מדגישה כי יש לבחון בקפדנות את עילת התביעה לכאורה.
ואת התועלת הממשית שההליך הביא לחברי הקבוצה. הסתלקות מתוגמלת היא חריג לכלל. יש לאשרה רק במקרים מתאימים.
פסיקה זו מחזקת את התכלית הציבורית של חוק תובענות ייצוגיות. היא מונעת ניצול לרעה של הכלי המשפטי החשוב הזה. היא גם מעודדת הגשת תובענות ייצוגיות מבוססות ויעילות. הן מביאות תועלת אמיתית לקבוצה ולציבור הרחב.
לכן, כל הצדדים המעורבים בהליך ייצוגי נדרשים לערנות ולמקצועיות. הם חייבים לפעול תוך התחשבות עמוקה באינטרס הציבורי. פסיקה מורכבת זו מדגישה את הצורך בייעוץ משפטי מקצועי. הוא חיוני בכל שלבי ההליך.
עורך דין יכול להבטיח עמידה בדרישות החוק. הוא גם יכול למקסם את הסיכויים להצלחה.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
