ביטול הלכת גויסקי הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, בית המשפט העליון, במסגרת רע״א 8301/13, קבע הכרעה עקרונית וחשובה בדיני השטרות. בית המשפט ביטל את הלכת גויסקי, הלכה ששלטה למעלה מחמישים שנה. בפסק דין זה. אוחז בשטר ״בעד ערך״ שאינו ״אוחז כשורה״ אינו יכול עוד לגבור על טענת כשלון תמורה.
טענה זו התגבשה לאחר נטילת השטר. בנוסף, להכרעה יש השלכות רוחב משמעותיות. היא נוגעת למעמדם של בנקים וגורמים מסחריים שונים אשר מקבלים שיקים פגומים על פניהם כבטוחה.
רקע עובדתי להכרעה בעניין ביטול הלכת גויסקי
הליך זה דן בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו. עם זאת, בתיק ע״א 6202-08-12. העניין נדון בפני כבוד השופטים נ' הנדל, נ' סולברג וא' שהם. פסק הדין ניתן ביום 24.11.2015.
המקרה נסוב סביב עסקת יהלומים בין המבקשת, טל טריידינג קורפ. כתוצאה מכך, לבין חברת יהלומי צבי אור (1981) בע״מ.
המבקשת משכה שיק דחוי על סך 205,000 דולר לטובת החברה. לעומת זאת, כאשר סחירותו של השיק לא הוגבלה. החברה הפקידה את השיק בחשבונה בבנק לאומי, שבו היא הייתה מצויה ביתרת חובה, כבטוחה לחובותיה. בהמשך, החברה נקלעה לקשיים כלכליים ולא סיפקה את היהלומים למבקשת.
עקב כך, המבקשת ביטלה את השיק.
הבנק, אשר אינו אוחז כשורה מכיוון ששם הנפרע בחזית השיק היה שונה מהשם שעל חותמת ההיסב. לדוגמה, תבע את המבקשת בעילה שטרית. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי חייבו את המבקשת בתשלום. הם עשו זאת מכוח הלכת גויסקי.
שקבעה שאוחז בעד ערך גובר על טענת כשלון תמורה שהתגבשה לאחר נטילת השטר.
השאלה המשפטית והכרעת בית המשפט העליון
השאלה המשפטית המרכזית שעמדה לפתחו של בית המשפט העליון הייתה האם יש לבטל את הלכת גויסקי. כלומר, בית המשפט בחן. לדוגמא, אם אוחז בעד ערך שאינו אוחז כשורה יכול להתגבר על טענת הגנה של כשלון תמורה. טענה זו מקורה בהפרת עסקת היסוד שהתרחשה לאחר הסבת השטר.
בית המשפט העליון. כלומר, ברוב דעות של השופטים נ' הנדל וא' שהם (כנגד דעתו החולקת של השופט נ' סולברג). קיבל את הערעור וביטל את הלכת גויסקי.
השופט נ' הנדל קבע כי הגנת ״תקנת השוק השטרית״ שמורה לאוחז כשורה בלבד. אולם, טהירות זו מאפשרת להתגבר על פגמים ועל טענות הגנה. השופט נ' הנדל הוסיף כי אין הצדקה תכליתית. חוזית או קניינית להעניק הגנה זו גם לאוחז בעד ערך שנוטל שטר פגום על פניו.
הוא הסביר כי אוחז בעד ערך, להבדיל מאוחז כשורה, אינו פטור מבדיקת עסקת היסוד. לפיכך, אין מקום להשוות את מעמדו לזה של אוחז כשורה.
השופט א' שהם הצטרף לעמדת השופט נ' הנדל. אמנם, הוא סבר כי אין ליתן למי שקיבל שטר פגום על פניו את ההגנה הניתנת לאוחז כשורה. לעומת זאת, השופט נ' סולברג, בדעת מיעוט, ביקש להותיר את הלכת גויסקי על כנה. הוא הציע לעשות זאת בכפוף לשני סייגים: דרישת אי-צפיית כשלון התמורה ודרישת תמורה ממשית ומבוצעת.
השופט נ' סולברג נימק את עמדתו בכך שמדובר בהלכה ותיקה ומושרשת. ואולם, וכי ראוי להותירה עד שיתערב המחוקק.
המשמעות המעשית של ביטול הלכת גויסקי
ביטול הלכת גויסקי מחזק את ההגנה העומדת למושך שיק שעסקת היסוד שבגינה נמשך השיק הופרה. בנוסף, הוא מצמצם את עדיפותם של אוחזים בעד ערך, ובכללם בנקים. יחד עם זאת, המקבלים שיקים שאינם תקינים על פניהם. מעתה, גורם מסחרי הנוטל שטר פגום על פניו כבטוחה נושא בסיכון של כשלון תמורה בעסקת היסוד.
הוא לא יוכל להתגבר עליו אלא אם כן הוא עומד בתנאי אחיזה כשורה.
הכרעה זו מבהירה אי-ודאות פסיקתית שנמשכה עשרות שנים בערכאות הדיוניות. מאידך, בית המשפט העליון קובע כלל ברור שמבחין בין אוחז כשורה לאוחז בעד ערך. כתוצאה מכך, ישפיע פסק הדין על אופן ניהול הסיכונים בעסקאות מסחריות הכוללות שיקים ובטחונות.
השטר כדין חפץ, חוזה ומסמך סחיר
דיני השטרות יוצרים כלי מסחרי יעיל. מצד שני, הם הופכים את השטר למסמך עובר לסוחר. בעבר, לא ניתן היה להמחות זכויות מופשטות, רק עצמים פיזיים. לפיכך, נוצרו מסמכים סחירים, המאפשרים העברת זכויות.
השטר זוכה גם לתכונת ה״טהירות״, המאפשרת לרכוש זכות נקייה מפגמים קודמים. לסיכום, טהירות זו שמורה לאוחז כשורה בלבד. היא מעודדת את המסחר על ידי הסרת הצורך בבדיקת עסקאות קודמות. ובכך הופכת את השטר לבטוחה אמינה.
השטר הוא תופעה מורכבת. לאור, הוא נתפס כ״חפץ״ שעליו חלים דיני הקניין, כ״חוזה״ שעליו חלים דיני החוזים. וכ״מסמך סחיר״ שעליו חלים דיני השטרות במובנם הצר, כפי שקובעת פקודת השטרות. כאשר אוחז שטר אינו עומד בתנאים של ״אוחז כשורה״, אין הוא נהנה ממעמד של טהירות.
על כן, הוא כפוף לטענות הגנה מדיני החיובים והקניין. בהתאם, במצב זה, אין לראות בשטר ״כסף מזומן״ שאינו דורש בדיקה מעמיקה של נסיבות יצירתו. הוא אינו מצדיק חיוב אדם לקיים את התחייבותו על אף שלא קיבל תמורה.
הביקורת על הלכת גויסקי
הלכת גויסקי ספגה ביקורת רבה במשך השנים. למעשה, שופטים מלומדים שונים הביעו דעתם כי היא מביאה לתוצאות קשות. הנשיא א' ברק אף כתב כי הלכה זו בעייתית ושיש לשקול את ביטולה. הביקורת המרכזית התמקדה בהסתמכותה הבלעדית על דיני הקניין, תוך התעלמות מהממד החוזי של השטר.
כאשר התובע-הנסב אינו אוחז כשורה, יש לבחון את זכויותיו גם על פי דיני החיובים.
טענת הגנה של כשלון תמורה, שהתגבשה לאחר הסבת השטר, צריכה לעמוד למושך. ראשית, אלא אם כן הנסב הוא אוחז כשורה. ביטול הלכת גויסקי מבקש ליישר קו עם עקרונות אלו. הוא מחזיר את ההבחנה הברורה שבין אוחז כשורה לבין אוחז בעד ערך שאינו כשורה.
ובכך תורם לוודאות המשפטית.
השלכות רוחב וצעדים מעשיים
ביטול הלכת גויסקי יוצר כלל ברור ופשוט. שנית, הוא מאפשר לציבור הרחב, ובפרט לגורמים מסחריים. לדעת באופן ודאי יותר את זכויותיהם וחובותיהם בעת השימוש בשטרות ושיקים. הבנקים, כמוסדות פיננסיים, נדרשים לבדוק את תקינות השיקים המופקדים אצלם.
אי בדיקה כזו עלולה לחשוף אותם לסיכון של אי-פרעון. שלישית, יש חשיבות להקפדה על רישום נאות של פרטים על השיק. כמו גם על התאמת שמות הנפרעים לשמות המסבים.
כתוצאה מכך, עשוי ביטול ההלכה להוביל להגברת תשומת הלב לתקינות השטרות. מכאן, הוא ייצור סביבה מסחרית ודאית ובטוחה יותר. צדדים לעסקאות, בין אם הם מושכי שיקים ובין אם הם מקבלי בטחונות. יכולים לפעול בדרך שונה.
הם יכולים להגביל את סחירותו של השיק מראש, באמצעות כיתוב ״למוטב בלבד״. לכן, לחלופין, הם יכולים לוודא שהשיק ״שלם ותקין לפי מראהו״ כדי להבטיח מעמד של אוחז כשורה.
סיכום והמלצות
פסק הדין ברע״א 8301/13 מבטל את הלכת גויסקי. בכך הוא קובע שאוחז בשטר ״בעד ערך״ שאינו ״אוחז כשורה״ אינו יכול עוד לגבור על טענת כשלון תמורה. הכרעה זו, שניתנה על ידי בית המשפט העליון ברוב דעות. מחזקת את מעמדו של מושך השיק ומטילה אחריות גדולה יותר על מוסדות פיננסיים.
היא מחייבת את כלל הגורמים המעורבים בעסקאות שטריות לנהוג במשנה זהירות ולוודא את תקינות השטרות.
ההחלטה מבהירה את דיני השטרות ומספקת ודאות רבה יותר. היא מדגישה את חשיבות הבדיקה והערנות בעת קבלת שיקים כבטוחה. במציאות המשפטית והמסחרית כיום, יש חשיבות עליונה להבנת הזכויות והחובות הנובעות מפסק הדין. במקרים של אי-ודאות או סכסוך, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מקצועי.
הוא יבטיח את הגנת הזכויות והאינטרסים.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.



