האם ניתן להרשיע נהג בעבירת הריגה, כאשר הראיה המרכזית נגדו – פסילת הודאה בהפרת זכות היוועצות – הושגה לאחר שביקש במפורש להפסיק את החקירה כדי להיוועץ בעורך דין, אך החוקר המשיך לשאול שאלות? בית המשפט העליון השיב על כך בשלילה. בכך קבע בית המשפט כלל חשוב בנוגע לדרישות פסילת ראיה שהושגה שלא כדין, לפי הלכת יששכרוב. כלל זה תקף גם כאשר הנחקר אינו עצור. בנושא זה קראו גם: הגנה משפטית בעבירות צווארון לבן: מדריך מקיף וצעדים חיוניים.
רקע ופרטי ההליך המשפטי
פסילת הודאה בהפרת זכות היוועצות הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, ביום 4.4.2001 אירעה תאונת שרשרת קטלנית בכביש 70, סמוך למושב עמקה. המשאית של אסף שי פגעה ברכב יונדאי שעמד בנתיב לפניה שמאלה. למעשה, רכב היונדאי הועף למסלול הנגדי והתנגש באוטובוס. האוטובוס איבד שליטה, סטה ורמס את רכבו של קאסם עתמה שנסע מאחורי המשאית. לעיון נוסף: שחרור כלי רכב שנתפסו בחשד לסמים: מדריך וזכויות חוקתיות.
קאסם עתמה מצא את מותו. בנוסף, בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את שי בעבירת הריגה. נושא קשור: עבירות תנועה חמורות: המדריך המקיף לנהגים ולבני משפחותיהם.
הרשעה זו התבססה בין היתר על הודאתו של שי בהודעה משטרתית ת/18, מיום 5.6.2001. עם זאת, הודאה זו נמסרה כחודשיים לאחר התאונה. בהודעה זו סיפר שי לראשונה שהצית סיגריה ועיין במפה תוך כדי נהיגה. שי הגיש ערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש שהוטל עליו. להרחבה ראו: שלילת רישיון נהיגה: סוגים, משמעויות ודרכי פעולה בישראל.
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, בע״פ 9956/05, אסף שי נ' מדינת ישראל. כתוצאה מכך, דן בערעור. פסק הדין ניתן ביום 4.11.2009, על ידי הנשיאה ד' ביניש והשופטים א' רובינשטיין וד' ברלינר.
השאלה המשפטית המרכזית בערעור
השאלה המשפטית שהתעוררה במקרה זה נגעה לקבילותה של הודעה משטרתית. לעומת זאת, האם יש לפסול הודעה משטרתית שנגבתה לאחר שחשוד ביקש במפורש להפסיק את החקירה כדי להיוועץ בעורך דין. במקרה בו ראיה זו נפסלת. האם ניתן להוכיח את היסוד הנפשי של פזיזות (קלות דעת) הנדרש להרשעה בעבירת הריגה.
הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיה
בדעת רוב של הנשיאה ד' ביניש והשופט א' רובינשטיין. לדוגמה, בניגוד לדעתה החולקת של השופטת ד' ברלינר, בית המשפט העליון קיבל את הערעור. בית המשפט העליון פסל את קבילותה של ההודעה ת/18. ושינה את הרשעת אסף שי מעבירת הריגה לעבירה של גרימת מוות ברשלנות.
הנשיאה ביניש קבעה כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, נפגעה זכות ההיוועצות של המערער באופן מהותי. לדוגמא, פגיעה זו חייבה את פסילת ההודאה לפי הלכת יששכרוב. מספר טעמים הצטברו והובילו למסקנה זו:
- שי ביקש להיוועץ בעורך דין עוד לפני שהחוקר הציג לו שאלה אחת.
- שי לא היה עצור בעת החקירה, ולא נשקפה ממנו סכנה לציבור.
- ההודעה נגבתה כחודשיים לאחר התאונה, ללא דחיפות מיוחדת בגבייתה.
- לפי עדותו של שי, החוקר הסביר לו שממילא יהיה עליו לבוא שוב למחרת. כלומר, ״עם עורך דין או בלי עורך דין״. הסבר זה יצר ספק רב אם שי ויתר מרצונו החופשי על זכותו להיוועץ.
כתוצאה מכך שלא נערכה תרשומת מסודרת המסבירה את הנסיבות שבהן המערער המשיך להשיב לשאלות. אולם, ספק זה פעל לטובתו של שי. לפיכך, כפי שציין השופט רובינשטיין, בהיסוס רב הוא הצטרף להכרעת הנשיאה.
השלכות פסילת ההודאה על יסודות העבירה
משנפסלה ההודאה ת/18, נשמט הבסיס לקביעה כי המערער עיין במפה תוך כדי נהיגה. אמנם, בהיעדר ראיה זו, בית המשפט העליון קבע כי לא הוכחה מודעות סובייקטיבית בפועל לסיכון הקטלני. מודעות זו היא היסוד הנפשי הנדרש לעבירת ההריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל״ז-1977. יתרה מכך, בית המשפט העליון קבע כי המערער יורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.
לפי סעיף 304 לחוק העונשין וסעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].
קביעת הקשר הסיבתי
מהראיות האחרות שהוצגו. ואולם, עולה בבירור כי שי לא הבחין ברכב היונדאי עד שזה היה עצור לחלוטין. הוא לא הבחין ברכב היונדאי מבעוד מועד, אף שתנאי הראות היו טובים. נהיגה ברשלנות בכלי רכב כבד ללא תשומת לב מספקת היא הבסיס להרשעה בגרם מוות ברשלנות.
הקשר הסיבתי בין התנהגותו של שי למות עתמה הוכח גם כן. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי לו היה שי מרוכז בנהיגה. סביר שהיה מגיב מוקדם יותר ומונע את שרשרת האירועים. רשלנות בנהיגה אינה נשללת בשל כך שנהגים אחרים אף הם התרשלו.
לכן, אין צורך להוכיח שהנאשם הוא הגורם היחיד למוות.
המשמעות המעשית של פסק הדין
פסק דין זה מדגיש מספר עקרונות חשובים בתחום הפלילי ובתחום התעבורה:
- כיבוד זכות היוועצות: כאשר חשוד שאינו עצור מבקש בפתח חקירה להיוועץ בעורך דין, על החוקר לכבד זאת ולהפסיק את החקירה. הדבר נכון במיוחד כאשר אין דחיפות מיוחדת בגביית ההודעה. אי הפסקה במצב זה עלולה להוביל לפסילת כל מה שנגבה לאחר מכן, לרבות הודאות בעלות משקל הוכחתי רב.
- חשיבות התיעוד: בהיעדר תיעוד ברור של הנסיבות שבהן הנחקר ויתר על זכות ההיוועצות, הספק יפעל לטובת הנאשם.
- הבחנה בין הריגה לגרם מוות ברשלנות: ההבחנה בין עבירות אלה בתאונות דרכים תלויה בהוכחת מודעות סובייקטיבית בפועל לסיכון. כאשר מדובר בהסחת דעת מהכביש, הראיה על כך חייבת להיות קבילה ומוצקה.
- קשר סיבתי בתאונות שרשרת: בתאונות שרשרת, אין צורך להוכיח שהנאשם הוא הגורם היחיד למוות. מספיק שהתנהגותו היוותה סיבה בלעדיה אין, גם אם נהגים אחרים תרמו אף הם לתוצאה הקטלנית.
מתי לפנות לייעוץ משפטי?
כל חשוד בחקירה משטרתית, בין אם הוא עצור ובין אם לאו, זכאי לייעוץ משפטי. מאידך, עורך דין פלילי יכול להסביר את הזכויות. לסייע בקבלת החלטות מושכלות במהלך החקירה ולהבטיח את טוהר ההליך. עורך דין גם יכול לבחון את נסיבות גביית ההודאות ואת קבילותן בבית המשפט.
במקרים של תאונות דרכים קטלניות, כאשר חשוד עומד בפני אישומים חמורים. מצד שני, ייעוץ משפטי מוקדם הוא קריטי. הוא יכול להשפיע באופן דרמטי על תוצאות ההליך הפלילי ועל חומרת העונש. חשוב לפנות לעורך דין מומחה בתחום הפלילי ובתחום דיני התעבורה.
סיכום
פסק הדין בפרשת אסף שי קובע אבן דרך חשובה בהגנה על זכויות חשודים במהלך חקירה. לסיכום, פסק הדין מדגיש את החשיבות של זכות ההיוועצות בעורך דין. הוא מדגיש כי הפרה של זכות זו עלולה להוביל לפסילת הודאות. גם במקרים חמורים כמו עבירת הריגה.
ההבחנה בין הריגה לגרם מוות ברשלנות תלויה בהוכחת היסוד הנפשי. לאור, תיעוד מלא וברור של כל שלבי החקירה הוא חיוני. הוא מבטיח את הגינות ההליך ומונע ספקות לגבי מרצונו החופשי של הנחקר. במקרים מורכבים של תאונות דרכים קטלניות וחקירות פליליות.
ליווי וייעוץ משפטי מקצועי הם הכרחיים להגנה על זכויות החשוד. בהתאם, ייעוץ זה מבטיח כי ההליך יתנהל בהתאם לדין וכי התוצאה תהיה צודקת ככל הניתן.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
