האם מאמן ספורט נכים, אשר עבד שנים רבות בארגון אחד. לפיכך, נחשב גם לעובד של ארגון אחר אשר טען לבעלות על שירותיו. זוהי השאלה המרכזית העומדת בבסיס פסק הדין סע״ש (תל אביב) 16848-11-14. אשר עוסק בזכאות לפיצויי פיטורים מאמן ספורט נכים.
פסק הדין מדגיש את המורכבות של יחסי עבודה בעידן המודרני. בנוסף, במיוחד במקרים של העסקה משולשת או כאשר קיימת אי-בהירות לגבי הגדרת המעסיק.
המאמר הנוכחי יפרט את הרקע המשפטי והעובדתי, יסביר את טענות הצדדים. עם זאת, ויציג את הכרעת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב–יפו. כמו כן, נדון במשמעות המעשית של פסק הדין ובהשלכותיו על מאמנים וספורטאים נכים. ועל עקרונות בדיני עבודה.
אנו נתייחס גם לחשיבות הפיקוח והשליטה של המעסיק, והצורך בהכרה ביחסים עסקיים. כתוצאה מכך, גם ללא חוזה כתוב.
רקע ועובדות המקרה: מאמן ספורט נכים ותפקידו
זאב גליקמן, נכה צה״ל, מאמן מקצועי בטניס שולחן ושחקן נכה, עבד במשך שנים רבות. לעומת זאת, הוא שימש כמאמן נבחרת ישראל לנכים, במקביל לתפקידו כמדריך טניס שולחן בארגון נכי צה״ל (א.נ.צ.). ארגון נכי צה״ל שילם לו את משכורתו. הנתבעת בתיק היא ההתאחדות הישראלית לספורט נכים, תאגיד שהוקם כדי לטפח ולייצג את ספורט הנכים.
בשנת 2013, הנתבעת הקימה ועדה לבחינת מבנה ענף טניס השולחן לנכים. לדוגמה, ועדה זו המליצה לאחד את תפקידי המאמן של נבחרות השחקנים היושבים והעומדים. התובע, אשר אימן את נבחרת השחקנים הנכים העומדים, פוטר מהנתבעת לטענתו ללא נימוקים מספקים. וכתוצאה מכך הוא ביקש את זכאות לפיצויי פיטורים מאמן ספורט נכים. לאחר פיטוריו, התובע ביקש את זכאותו לפיצויי פיטורים, כפי שמפורט במדריך משפטי ופסיקה עדכנית בנושא זכאות עובד לפיצויים פיטורים: מדריך משפטי ופסיקה עדכנית.
השאלה המשפטית המרכזית והכרעת בית הדין
השאלה המשפטית המרכזית שהוצגה בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו הייתה האם התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין זאב גליקמן לבין ההתאחדות הישראלית לספורט נכים, ובכך האם הוא זכאי לפיצויי פיטורים. לדוגמא, סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר-כץ, יחד עם נציגי הציבור גל טלית וברכה ליטבק. נתנה פסק דין ביום 18.12.2017. במסגרת הדיון, בית הדין נדרש להכריע בסוגיה המרכזית של זכאות עובד לפיצויי פיטורים, כפי שבא לידי ביטוי במקרה של זאב גליקמן.
בית הדין קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובע לנתבעת. כלומר, בית הדין נימק את החלטתו בראיות ובעדויות שהצביעו על פיקוח. ושליטה של הנתבעת על עבודת התובע. התובע עבד בפועל עבור הנתבעת במשך 25 שנה, קיבל הוראות ותדריכים.
והכין דוחות חודשיים על פעילותו. אולם, כמו כן, הוא שימש כמדריך חוגי טניס שולחן במימון הנתבעת.
הנתבעת טענה שהתובע הושאל מארגון נכי צה״ל (א.נ.צ.), אך לא הציגה כל הסכמה בכתב לכך. אמנם, העדויות שהוצגו בפני בית הדין העידו אחרת, וחיזקו את הטענה ליחסי עבודה ישירים. אי לכך, בית הדין קבע. כי זכאות לפיצויי פיטורים מאמן ספורט נכים אכן קיימת במקרה זה. אי לכך, בית הדין קבע כי זכאות לפיצויי פיטורים מאמן ספורט נכים אכן קיימת במקרה זה, כפי שמפורט במדריך מקיף לדיני עבודה בנושא זכאות לפיצויי פיטורים.
פירוט טענות הצדדים בתיק
טענות התובע
התובע, זאב גליקמן, טען כי יחסי עבודה התקיימו בינו לבין הנתבעת משנת 1989. ואולם, הוא שימש כמאמן לאומי, מאמן אישי ובחלק מן התקופה כשחקן פעיל. מאחר שהנתבעת פיטרה אותו, הוא עתר לקבלת פיצויי פיטורים בסך 202,725 ש״ח. וכן להלנת פיצויי פיטורים.
בנוסף, התובע טען כי הוא הועסק בשעות נוספות בתחרויות ובמחנות אימונים בארץ ובחו״ל. יחד עם זאת, אך לא קיבל גמול בגינן. הוא עתר גם להפרשי דמי חופשה ודמי הבראה.
התובע הוסיף וטען כי הוא פוטר שלא כדין וללא שימוע ראוי. מאידך, הוא תיאר התנהגות פוגענית מצד הנתבעת שגרמה לו לעוגמת נפש. התובע פירט מספר אירועים שקרו ללא ידיעתו והשפילו אותו. לכן, הוא עתר לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 100,000 ש״ח.
ולהוצאות שנגרמו לו עקב מצבו הבריאותי בסך 4,200 ש״ח.
טענות הנתבעת
הנתבעת, ההתאחדות הישראלית לספורט נכים, טענה כי התובע הוא למעשה עובד ארגון נכי צה״ל (א.נ.צ.). מצד שני, הנתבעת ציינה כי התובע עבד כ-25 שנה כמאמן. ורכז טניס שולחן לנכים במועדון ״בית הלוחם״ אצל א.נ.צ. לטענת הנתבעת, עד שנת 2009 לא הייתה לה פעילות נרחבת, ולכן א.נ.צ.
סיפק לה שירותי אימון על חשבונו.
הנתבעת טענה כי משנת 2009, כאשר פעילותה גדלה והיא קיבלה תקציבים, היא הסכימה עם א.נ.צ. לסיכום, כי א.נ.צ. יעמיד לרשותה מאמנים. הנתבעת השיבה לא.נ.צ.
את עלות שכר המאמנים בתוספת 26% בגין עלות מעסיק. לאור, משנת 2015, הנתבעת טענה כי היא התקשרה ישירות עם המאמנים. לכן, הנתבעת טענה שהתובע לא זכאי לזכאות לפיצויי פיטורים מאמן ספורט נכים ממנה.
הנתבעת הוסיפה וציינה כי כספי פיצויי הפיטורים והפנסיה של התובע הופרשו כדין על ידי א.נ.צ. בהתאם, גם בתקופה שבה סופקו השירותים לנתבעת. הנתבעת טענה כי התובע פוטר כדין לאחר שימוע, וביקשה לדחות את שתי תביעותיו.
נימוקי בית הדין להכרה ביחסי עובד-מעסיק
בית הדין קבע. למעשה, כי מכלול המבחנים המשפטיים מטה את הכף באופן ברור לטובת הקביעה שהתקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובע לנתבעת. ולכן יש לו זכאות לפיצויי פיטורים מאמן ספורט נכים. בית הדין התייחס למספר מבחנים מרכזיים:. ולכן יש לו זכאות לפיצויי פיטורים מאמן ספורט נכים, כפי שמפורט בהרחבה במדריך זכאות עובד לפיצויי פיטורים: מדריך מקיף.
- מבחן הפיקוח והשליטה: התובע היה נתון לפיקוח ישיר של ראשי הנתבעת. הוא קיבל הוראות, הכין תוכניות עבודה, והגיש דוחות חודשיים. הנתבעת סיפקה לו ציוד ספורט ומימנה את נסיעותיו לחו״ל. הוכח כי הנתבעת היא שפיטרה את התובע, ומכתבי הפיטורים נשלחו על ידי מנכ״ל הנתבעת, מה שמעיד על כפיפות מלאה.
- מבחן ההשתלבות: תפקידו של התובע כמאמן ורכז נבחרת ישראל בטניס שולחן היה חלק אינטגרלי ומרכזי מהמערך הארגוני של הנתבעת. ללא מאמנים, הנתבעת, שהיא התאחדות לספורט נכים, לא הייתה יכולה להתקיים. ההבחנה בין עבודתו בא.נ.צ. לבין עבודתו בנתבעת הייתה ברורה, כאשר בנתבעת הוא פעל כמאמן נבחרת ישראל.
- מבחן הקשר האישי: התובע נתן את שירותיו באופן אישי, לא העסיק עובדים או קבלני משנה, ולא הוחלף על ידי איש מטעמו.
- מבחן השנים: תקופת העסקתו של התובע, כ-25 שנים, היא תקופה ארוכה המעידה על רציפות ביחסי העבודה. טענת הנתבעת לפירוק העמותה לא הוכחה, ובית הדין קבע כי הייתה רציפות בהעסקה משנת 1989 ועד שנת 2014.
- צורת התשלום: למרות שארגון נכי צה״ל שילם את משכורתו של התובע, בית הדין קבע כי א.נ.צ. שימש כ״צינור״ להעברת התשלומים מהנתבעת. הנתבעת התחשבנה עם א.נ.צ. בנוגע לשכר התובע, ולכן צורת התשלום אינה מעידה על כך שא.נ.צ. היה המעסיק הבלעדי.
בית הדין דחה את טענת ההשאלה של התובע מא.נ.צ. ראשית, וציין כי לא הוצג הסכם השאלה כתוב. וכי התובע אינו ״כלי״ שאותו ניתן להשאיל ללא הסכמתו המפורשת, במיוחד לאחר עשרות שנות עבודה.
זכאות לפיצויי פיטורים ורכיבים נלווים
בית הדין קבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים מכיוון שהוא פוטר. שנית, בית הדין התייחס לטענת הנתבעת כי הפיצויים כלולים בהפרשות שא.נ.צ. ביצע, אך קבע שנטל ההוכחה להראות זאת מוטל על הנתבעת. מאחר שלא כל הכספים נצברו בקרן פיצויים על שם התובע באופן ישיר.
הנתבעת חייבת לשלם את פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע עבור תקופת עבודתו אצלה. שלישית, בית הדין אישר. כי התובע זכאי לסך של 50,794 ש״ח בגין פיצויי פיטורים על תפקידו כמאמן. ולסך של 7,698 ש״ח על תפקידו כרכז.
הוא קבע שעל הנתבעת לשלם לתובע זכאות לפיצויי פיטורים מאמן ספורט נכים.
באשר לשעות נוספות, בית הדין דחה את רכיב התביעה. מכאן, הוא קבע כי העובדה שמאמן שוהה בחו״ל אינה מעידה בהכרח על עבודה בשעות נוספות. במיוחד כאשר התובע שימש גם כשחקן פעיל בתקופות מסוימות. התוכניות עליהן התבססה הנתבעת דיברו על 8 שעות עבודה ביום.
בית הדין קבע שהתובע זכאי לדמי חופשה והבראה. לכן, הנתבעת לא הציגה אסמכתאות לתשלומים אלה, ולכן בית הדין קבע כי התובע לא קיבל אותם. התובע זכאי לסך של 3,620 ש״ח בגין חופשה שנתית לשנים 2011-2013. ולסך של 2,159 ש״ח בגין דמי הבראה לשנתיים האחרונות לעבודתו.
פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש
בית הדין קבע שהתובע פוטר שלא כדין. משום כך, הנתבעת פיטרה את התובע בעל פה ובמכתב לפני שנערך לו שימוע כדין. כאשר הנתבעת זימנה את התובע ל״שיחת הבהרה״, לא הועלו נימוקים לפיטורים. ולתובע לא ניתנה הזדמנות להתייחס לטענות נגדו.
הנתבעת גמרה אומר לפטר את התובע כבר בחודש 12/2013, לפני שיחת ההבהרה. כן, ושינתה את גרסתה באשר לסיבת הפיטורים.
בשל פגמים מהותיים אלה בשימוע ובהליך הפיטורים. בנסיבות, בית הדין חייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 20,000 ש״ח בגין פיטורים שלא כדין.
כמו כן, בית הדין פסק לתובע פיצוי בסך 50,000 ש״ח בגין עוגמת נפש. בשל, בית הדין מצא. כי תלונות התובע בנוגע להתנהלות מנהל ספורט באיל״ן רמת גן. ושחקן נבחרת לא זכו לטיפול הולם.
נציג הנתבעת אף נפגש עם שחקני איל״ן לפני תחרות באירופה. לאחר, והרחיק את התובע מהם ללא ידיעתו, מה שהשפיל את התובע והביא לפיצוץ. הנתבעת לא נתנה גיבוי לתובע ורוקנה מתוכן את סמכויותיו. בנוסף, הנתבעת התעלמה ממצבו הבריאותי של התובע וביטלה את נסיעתו לתחרות בבלגיה כ״עונש״.
ללא דיון משמעתי.
בית הדין הוסיף כי הנתבעת התעלמה מפגיעה זו תוך העדפת אינטרסים זרים. לפני, ונהגה בניגוד לכללים ולתקנוני הנבחרת. הוא אף חייב את הנתבעת לפצות את התובע בסך 4,200 ש״ח בגין הוצאות שנגרמו לו עקב חזרתו המוקדמת לארץ.
המשמעות המעשית והשלכות פסק הדין
פסק הדין סע״ש (תל אביב) 16848-11-14 קובע תקדים חשוב. מעבר לכך, הוא מדגיש כי מאמנים וספורטאים נכים, העובדים בארגונים שונים אך משרתים את אותו ענף ספורט. יכולים להיות מוגדרים כעובדי ארגון אחד. הם זכאים לזכויות עובד בהתאם.
המשמעות היא שארגונים לא יכולים להתחמק מאחריותם כמעסיקים באמצעות הסדרים מורכבים. חרף, הם גם לא יכולים להשתמש בטענות על ״השאלה״ של עובדים ללא הסכם כתוב ומפורש.
ההחלטה מדגישה את חשיבות הפיקוח והשליטה של המעסיק על העובד. על אף, היא גם מדגישה את הצורך בהכרה ביחסים העסקיים בין הצדדים. הכרה זו חלה גם בהיעדר חוזה עבודה כתוב. פסק הדין משמש תמרור אזהרה לארגונים המעסיקים עובדים ב״העסקה משולשת״.
עליהם לוודא שהם עומדים בכל חובותיהם כמעסיקים. בנוגע, זה כולל זכאות לפיצויי פיטורים מאמן ספורט נכים וזכויות סוציאליות נוספות. הפסיקה מחזקת את מעמד העובדים ומבטיחה את זכויותיהם גם במבני העסקה מורכבים.
סיכום
פסק הדין בעניין זאב גליקמן נגד ההתאחדות הישראלית לספורט נכים מהווה ציון דרך חשוב בדיני העבודה. בהקשר, הוא מדגיש את החשיבות של הכרה ביחסי עובד-מעסיק גם במקרים מורכבים של ״העסקה משולשת״ או בהיעדר חוזה כתוב. בית הדין קיבל את טענות התובע בחלקן. וקבע כי ההתאחדות הישראלית לספורט נכים הייתה מעסיקתו של גליקמן.
אי לכך, הוא זכאי לזכאות לפיצויי פיטורים מאמן ספורט נכים, לדמי חופשה והבראה. וכן לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש.
ההחלטה מדגישה את עקרונות הפיקוח והשליטה. היא גם מדגישה את חשיבות הגינות המעסיק כלפי עובדיו, במיוחד במערכות יחסים ארוכות שנים. פסק הדין מעניק למאמנים וספורטאים נכים ביטחון תעסוקתי רב יותר. הוא גם קורא לארגונים לבחון היטב את מבני ההעסקה שלהם.
עליהם לוודא עמידה מלאה בזכויות העובדים. אם אתם מוצאים את עצמכם במצב דומה, מומלץ בחום לפנות לייעוץ משפטי מקצועי.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
