בית המשפט בוחן את חומרת הנזק הכלכלי, מידת התחכום ומשך הזמן שבו התבצעו המעשים. כמו כן, השופטים שוקלים את מעמד המבצע ומעשיו מול נפגעי העבירה. טענות בדבר לחץ נפשי שאינו מגיע לכדי כורח מלא לא ימנעו ענישה מחמירה. לפיכך, בעבירות רכושיות הפוגעות במערכות מוסדיות שלמות, שיקולי הגמול וההרתעה גוברים לעיתים קרובות על נסיבות אישיות.
סוגיית רמת הענישה בעבירות מרמה וגניבה מתוך תאגיד מעסיקה את מערכת המשפט רבות. לפיכך, פסק הדין המכונן בפרשת הבנק למסחר ממחיש את המדיניות הבלתי מתפשרת במקרים אלה. ענישה בעבירות מרמה נועדה להרתיע את היחיד ולהגן על אמון הציבור כולו.
במאמר זה ננתח את הכרעת בית המשפט העליון בתיק ע״פ 7075/03. בנוסף, נבחן את טענות המעורבים, גבולות הגנת הכורח, ואת האפשרות להטיל עונשי מאסר מצטברים. הקורא יקבל מבט מקיף על האופן שבו הערכאות השיפוטיות מאזנות בין נסיבות אישיות לאינטרס הציבורי.
חוק העונשין, תשל״ז-1977, כולל שורה של הוראות עונשיות מחמירות בעבירות כלכליות. עם זאת, בין היתר, החוק אוסר על גניבה בידי עובד לפי סעיף 391. וגניבה בידי מורשה לפי סעיף 393. בנוסף, סעיף 415 לחוק מסדיר את האיסור על קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
לצד אלה, חוק איסור הלבנת הון, תש״ס-2000, מעניק כלים עונשיים נוספים ביחס לפעולות ברכוש אסור.
סעיף 34יב לחוק העונשין מסדיר את הגנת הכורח. כתוצאה מכך, הוראה זו מעניקה פטור מאחריות פלילית כאשר אדם פועל תחת איום ממשי לפגיעה חמורה. עם זאת, סעיף 34טז קובע כי ההגנה לא תחול אם המעשה חרג ממתחם הסבירות. בפסיקה התעוררה השאלה האם לחצים שאינם עולים לכדי כורח יכולים לשמש כנסיבה מקלה בעת גזירת הדין.
היבט מרכזי נוסף הוא מנגנון הצטברות העונשים לפי סעיף 45 לחוק העונשין. לעומת זאת, ברירת המחדל היא עונשי מאסר חופפים. למרות זאת, בית המשפט מוסמך להורות על צבירת תקופות מאסר כאשר המעשים מצדיקים זאת בשל חומרתם והיקפם.
ההליך בבית המשפט העליון: עובדות פרשת הבנק למסחר
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים דן במסגרת ע״פ 7075/03. לדוגמה, ע״פ 1971/05 ו-ע״פ 2085/05. ההליך נגע בערעורים של אסתר (אתי) אלון, עופר מקסימוב ומדינת ישראל. כבוד השופט א' א' לוי כתב את פסק הדין.
בהסכמת כבוד השופטת א' פרוקצ'יה וכבוד השופט א' גרוניס. לדוגמא, ההכרעה ניתנה ביום 02.08.2006.
המקרה עסק במעילת ענק שארכה כחמש שנים והובילה לקריסת הבנק למסחר. כלומר, אתי אלון, ששימשה כסגנית מנהלת מחלקת השקעות, גנבה כספים בהיקף העולה על 254 מיליון ש״ח. אחיה, עופר מקסימוב, צבר חובות הימורים כבדים בשוק האפור. כדי לממן את חובותיו, יצרה אלון מנגנון גניבה מתוחכם מכספי הלקוחות.
הגניבות כללו שבירת פיקדונות, משיכת מזומנים, וזיוף שיקים בנקאיים בהסכמת אביהם, אביגדור מקסימוב.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו גזר על אתי אלון 17 שנות מאסר בפועל. אולם, וקנס בסך חמישה מיליון ש״ח. על עופר מקסימוב גזר בית המשפט המחוזי 15 שנות מאסר בפועל. וקנס בסך שלושה מיליון ש״ח.
אלון ערערה על חומרת עונשה. אמנם, מקסימוב ערער על עונשו, ומנגד הגישה המדינה ערעור שבו דרשה להחמיר בעונשו.
להלן פירוט עיקרי הפרשה במסגרת ההליך הפלילי:
-
היקף הגניבה: למעלה מ-254 מיליון ש״ח לאורך חמש שנים.
-
שיטות הביצוע: שבירת פיקדונות, זיוף חתימות היסב על גבי שיקים, והזנת מידע כוזב במחשבי הבנק.
-
התוצאה המוסדית: התמוטטות מוחלטת של הבנק למסחר ונזק של מאות מיליוני שקלים לקופת המדינה.
-
הערכאה הדיונית: גזירת עונשי מאסר ממושכים וקנסות עתק על המעורבים.
טענות הצדדים בערעור: כורח, תחכום ואחריות מוסרית
באי כוחה של אתי אלון טענו כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשה יתר על המידה. ואולם, לטענתם, אלון פעלה תחת מניפולציות רגשיות חריפות מצד אחיה, שהציג מצג שווא לפיו חייו בסכנה. ההגנה טענה כי נסיבות אלו דומות לסייג הכורח ומצדיקות הקלה משמעותית בעונש. בנוסף, נטען כי מחדלי הפיקוח של הבנק מהווים מעין אשם תורם שמפחית מאחריותה.
עופר מקסימוב טען מצידו. יחד עם זאת, כי בית המשפט גזר עליו עונש מופרז בהתחשב בכך שהורשע בעבירת גניבה בודדת. לטענתו, העבירות הנוספות שבהן הורשע היו רק תוצר לוואי של הגניבה. ולכן לא היה מקום להטיל עונשים מצטברים.
יתרה מכך, סנגוריו טענו כי התמכרותו הפתולוגית להימורים שללה את כושר השליטה שלו במעשיו.
לעומת זאת, המדינה טענה בערעורה. מאידך, כי העונש של 15 שנות מאסר שהוטל על מקסימוב קל באופן בלתי סביר. לשיטתה, מקסימוב היווה את הציר המרכזי של הפרשה כולה והניע את אחותו למעשים. לפיכך, המדינה דרשה להחמיר בעונשו.
ולהטיל עליו מאסר בפועל שיהלום את מעמדו הבכיר בביצוע המזימה העבריינית.
החלטת בית המשפט העליון ושיקולי ענישה בעבירות מרמה
בית המשפט העליון דחה את ערעורה של אתי אלון במלואו. מצד שני, השופט א' א' לוי קבע כי מעשיה רחוקים מאוד מגדרי הגנת הכורח. אלון יזמה את מעשי הגניבה הראשונים בעצמה, והאיומים לא כוונו כלפיה ישירות. כמו כן, הסכנה הנטענת לא הייתה מיידית, והיא נמנעה מפנייה למשטרה במשך חמש שנים תמימות.
בית המשפט דחה מכל וכל גם את טענת האשם התורם. לסיכום, בהסבירו כי דוקטרינה נזיקית זו אינה חלה במשפט הפלילי. בייחוד כלפי קורבנות תמימים שאיבדו את הונם.
בנוגע לעופר מקסימוב, בית המשפט דחה את ערעורו וקיבל את ערעור המדינה. לאור, השופטים קבעו כי מקסימוב שימש כרוח החיה מאחורי מעילת הענק וניצל את אחותו למימון הימוריו. בית המשפט אישר את הטלת המאסרים המצטברים מכוח סעיף 45 לחוק העונשין. שכן כל עבירה גילמה רכיב התנהגותי נפרד.
לאור זאת, בית המשפט החמיר את עונשו של מקסימוב. בהתאם, והעמיד את מאסרו בפועל על 17 שנות מאסר, תוך ניכוי ימי מעצרו ברומניה.
בנוסף, בית המשפט העליון הותיר את הקנסות הכספיים הכבדים על כנם. למעשה, השופטים ציינו כי ענישה בעבירות מרמה בהיקפי עתק חייבת לכלול רכיב כספי משמעותי. על מנת שהחוטא לא ייצא נשכר ממעשיו.
אזהרה: הסתמכות על לחצים משפחתיים או טענות של כורח אינה מעניקה פטור פלילי אוטומטי. מערכת המשפט דורשת עמידה בתנאים דווקניים ביותר כדי להכיר בהגנות אלו.
השוואת עמדות הצדדים והכרעת בית המשפט
להלן ריכוז ההבדלים בין עמדות הצדדים לבין קביעות בית המשפט העליון בפסק הדין:
השוואת טיעוני הצדדים והכרעת בית המשפט העליון סוגיה טענת המערערים קביעת בית המשפט העליון תחולת סייג הכורח פעולה תחת לחץ ואיומים הדומים לכורח דחייה; האיום לא היה ישיר או מיידי, והמעשים חרגו מכל סבירות טענת אשם תורם הבנק כשל בפיקוח שוטף על פעולות העובדת דחייה; הדוקטרינה אינה ישימה במשפט הפלילי כלפי קורבנות עבירה ענישה מצטברת הגניבה היא העבירה העיקרית והשאר טפלות לאישור; כל עבירה כללה יסוד התנהגותי עצמאי המצדיק צבירת עונשים עונשו של עופר מקסימלי ובעונש של 15 שנות מאסר הוא חמור יתר על המידה קבלת ערעור המדינה והחמרת העונש ל-17 שנות מאסר בפועל
שימו לב: בית המשפט הבהיר כי העונש המרבי הקבוע בחוק אינו מושג תיאורטי בלבד. בעבירות צווארון לבן חמורות, תקרת העונש משמשת נקודת מוצא מעשית להרתעת עבריינים פוטנציאליים.
שאלות ותשובות
האם התמכרות להימורים מהווה נסיבה מקלת בעבירות מרמה?
בית המשפט קבע כי התמכרות להימורים אינה מצדיקה הקלה בעונש כאשר מדובר במעשים חמורים ומתוכננים. נאשם שממשיך להמר ומסרב לקחת אחריות אינו יכול להיבנות מטענה זו כנימוק להפחתת עונשו.
מתי בית המשפט מוסמך להטיל מאסר מצטבר במקום מאסר חופף?
בית המשפט רשאי להטיל עונשים מצטברים לפי סעיף 45 לחוק העונשין כאשר העבירות כוללות רכיבים התנהגותיים נפרדים. שיקולי גמול והרתעה, יחד עם היקף נזק עצום ומעגל נפגעים רחב. מצדיקים צבירת תקופות מאסר בעבירות רכוש.
כיצד משפיעים מחדלי פיקוח של מעסיק על אחריות העובד שגנב?
מחדלי פיקוח אינם מפחיתים מאחריותו הפלילית של העובד הגונב. בית המשפט שלל את יישום דוקטרינת האשם התורם בדין הפלילי. במיוחד כאשר מעשי העובד פוגעים בצדדים שלישיים תמימים כגון לקוחות הבנק.
מה ההבדל בין טענת כורח מלאה לבין נסיבות הדומות לכורח?
כורח מלא מעניק פטור מאחריות פלילית כאשר אדם פועל תחת איום מוחשי. ומיידי ללא חלופה סבירה. נסיבות הדומות לכורח יכולות לשמש להקלה בעונש רק במקרים גבוליים שבהם הנאשם ניצב ממש על סיפה של ההגנה החוקית.
סיכום: השלכות פסק הדין על ענישה בעבירות מרמה
פסק הדין בע״פ 7075/03 מהווה ציון דרך מרכזי ביחס אל ענישה בעבירות מרמה וצווארון לבן. בית המשפט העליון הציב גבולות ברורים לטענות כורח. וקבע כי לחצים רגשיים אינם מצדיקים פגיעה רחבה בציבור. בנוסף, ההחלטה אישרה את השימוש במאסרים מצטברים בעבירות כלכליות חמורות.
התוצאה האופרטיבית המפורשת של ההליך הייתה דחיית ערעורה של אתי אלון. דחיית ערעורו של עופר מקסימוב. וקבלת ערעור המדינה להחמרת עונשו של מקסימוב ל-17 שנות מאסר בפועל (תוך ניכוי ימי מעצרו ברומניה). יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.
