מעילה בשיקים מזויפים: חלוקת אחריות בין בנקים ללקוחות

מעילה בשיקים מזויפים היא אירוע קשה בעל השלכות כלכליות ורגשיות כבדות. נזקיה אינם מוגבלים רק לסכום הכסף שנגזל, אלא גם לערעור האמון במערכת הבנקאית ובמנגנוני הפיקוח הפנימיים של העסק. פסק הדין המכונן בת״א (מרכז) 10629-02-10, בעניין זנוה (1984) בע״מ נ' בנק הפועלים בע״מ ואח', שניתן ביום 29.11.2012 על ידי כב' השופט אברהם יעקב בבית המשפט המחוזי מרכז, שופך אור על סוגיית האחריות במקרים של מעילה בשיקים מזויפים ומחלק את הנטל בין הבנקים לבין החברה הלקוחה. מאמר זה יפרט את עובדות המקרה, את המסגרת המשפטית ואת ההכרעה המשמעותית של בית המשפט, ויסביר את השלכותיה על הבנקים ועל לקוחותיהם העסקיים.

התובעת, חברת זנוה (1984) בע״מ, עוסקת בייצור, ייבוא ושיווק של מוצרי פלסטיקה וזכוכית. בנוסף, לחברה התנהלו חשבונות בבנק הפועלים ובבנק מזרחי טפחות. החל משנת 2004, מנהלת החשבונות של החברה, גב' אפרתי, החלה במעילה שיטתית בכספי החברה. היא משכה כ-600 שיקים בסכומים שנעו בין 1,800 ל-3,000 ש״ח.

חלקם עם חתימות מזויפות של מנכ״ל החברה וחלקם ללא חתימה כלל. עם זאת, היקף המעילה הכולל נאמד בכ-2.7 מיליון ש״ח.

בנק הפועלים פרע שיקים מזויפים בסך 1,808,693 ש״ח. כתוצאה מכך, ובנק מזרחי פרע שיקים מזויפים בסך 923,397 ש״ח. החברה הגישה תביעה כספית בסך 3,411,743 ש״ח נגד הבנקים ונגד רואה החשבון שלה. מר יעקב וקס, בטענת רשלנות.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענות החברה בחלקן וקבע אחריות למעילה בשיקים מזויפים על הבנקים והחברה.

המסגרת המשפטית לאחריות בנקים ולקוחות

פקודת השטרות קובעת כי חתימה מזויפת אינה יוצרת חבות שטרית. מכאן נובע, כי בנק אינו רשאי לחייב את חשבון הלקוח בשיק שלא נמשך על ידו. לעומת זאת, למרות זאת, קיימות עילות משפטיות, חוזיות ונזיקיות. המאפשרות לבנק לחייב את לקוחו גם במקרה של זיוף.

על הבנק מוטלת חובה חוזית לכבד הוראות לקוחיו ולפעול על פיהן. לדוגמה, כאשר הבנק פורע שיק מזויף, הוא אינו פועל על פי הוראת הלקוח. ולכן אינו זכאי לחייב את חשבונו. בנוסף, קיימת חובת זהירות נזיקית של הבנק כלפי לקוחותיו.

המחייבת אותו לנקוט באמצעי זהירות סבירים למניעת נזק. לדוגמא, הלקוח גם חב בחובת זהירות כלפי הבנק, הכוללת נקיטת אמצעים סבירים להקטנת הסיכון.

השאלה על מי יש להטיל את הסיכון. כלומר, ואת הנזק כתוצאה ממעילה בשיקים מזויפים נבחנת על פי שני עקרונות מרכזיים. עקרונות אלו הם פיזור הנזק ועקרון האשמה. בנקים נחשבים בדרך כלל למפזרי נזק טובים יותר.

מכיוון שהם יכולים להפנים את עלויות הסיכון ולפזר אותן על כלל לקוחותיהם. עם זאת, עקרון האשמה מטיל את הנזק על הצד שחרג מרמת הזהירות הסבירה. אולם, ואף מאפשר חלוקת נזק אם שני הצדדים התרשלו.

התרשלות הבנקים בבדיקת חתימות

במקרה זנוה, בית המשפט מצא כי הבנקים התרשלו באופן חמור. אמנם, כ-600 שיקים מזויפים נפרעו, לרבות שישה שיקים שלא נשאו כל חתימה. בית המשפט קבע כי בנקאי סביר. אשר מבצע השוואה פשוטה בין החתימות על השיקים לדוגמאות החתימה השמורות בבנק.

היה מבחין בשוני וצריך היה לסרב את השיקים.

חקירת המקרה חשפה כי בנקים אימצו נהלים פנימיים שפוטרים אותם מבדיקת חתימות בשיקים בסכומים נמוכים. ואולם, בבנק הפועלים, שיקים שסכומם נמוך מ-6,000 ש״ח לא נבדקו כלל בהשוואה לדוגמת החתימה. בבנק מזרחי, הנוהל היה דומה. כאשר רק שיקים שסכומם מעל 3,000 ש״ח (ובהמשך מעל 5,000 ש״ח) נבדקו.

גם אם נעשתה בדיקה. יחד עם זאת, היא בוצעה על בסיס זיכרון הפקיד ולא על ידי השוואה פיזית לדוגמת החתימה.

השופט יעקב קבע כי מדיניות זו של הבנקים. מאידך, שלא הייתה ידועה ללקוחה ולא הייתה חלק מההסכם, מהווה הפרה של חובתם החוזית וחובת הזהירות. ״סיכון מחושב״ שנוטלים הבנקים משיקולי יעילות מחייב אותם לשאת בתוצאותיו המלאות. יעילות אין משמעותה ויתור על בדיקת אותנטיות החתימה, שהיא שירות בסיסי שהלקוחות מצפים לקבל.

אשם תורם מצד החברה הלקוחה

עם זאת, בית המשפט קבע כי גם חברת זנוה התרשלה בפיקוח על עסקיה. מצד שני, ולכן הטיל עליה אשם תורם בשיעור 35%. הרשלנות נבעה מכמה היבטים:

• היעדר פיקוח הולם: החברה לא פיקחה באופן מספק על עבודתה של מנהלת החשבונות.

• אי גילוי המעילה: המעילה נמשכה כחמש שנים מבלי שהתגלתה, למרות שנשלחו לחברה דפי חשבון תקופתיים.

• אי עיון בחשבונות: עיון מעמיק וסביר בחשבונות הבנק ובתיעוד השיקים היה מגלה את אי הסדרים.

בית המשפט דחה את טענות הבנקים בדבר אשרור ומניעות. לסיכום, הוא קבע כי חתימה מזויפת אינה ניתנת לאשרור לפי פקודת השטרות. בנוסף, הוראה חוזית שרואה בשתיקת הלקוח אישור בדיעבד היא תניה מקפחת בחוזה אחיד. השופט כן קבע כי התובעת לא התרשלה בעצם מסירת ענייניה הכספיים לידי מנהלת חשבונות אחת.

היות ומדובר בתפקיד אמון לגיטימי. עם זאת, הוא הדגיש את החשיבות של פיקוח נאות על עובדים אלה.

דחיית התביעה נגד רואה החשבון

התביעה שהוגשה נגד רואה החשבון, מר יעקב וקס, נדחתה על ידי בית המשפט. לאור, הסיבות לדחייה היו בעיקרן טכניות: טענת הרשלנות נגדו הייתה עמומה וכללית מדי בכתב התביעה. בנוסף, חוות הדעת המומחית שהוגשה מטעם התובעת שינתה את חזית המחלוקת. ובמקום לייחס לו רשלנות בביקורת החשבונות.

התייחסה אליו כ״מנהל חשבונות ראשי״ והעלתה ״השערה״ בלבד לגבי רשלנותו. בהתאם, בית המשפט קבע. כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לבסס אחריות נזיקית של רואה החשבון.

המשמעות המעשית וקריאה לפעולה

פסק הדין קבע כי בנק הפועלים ישלם 1,413,600 ש״ח ובנק מזרחי ישלם 663,700 ש״ח. למעשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. הנזקים העקיפים והריבית החריגה לא נפסקו. התובעת חויבה לשלם לרואה החשבון וקס הוצאות ושכר טרחה בסך 60,000 ש״ח.

פסק הדין מדגיש את החובה המוטלת על בנקים לבדוק את אותנטיות החתימות על שיקים. גם בסכומים נמוכים, וכי ויתור על בדיקה זו משיקולי יעילות אינו לגיטימי. במקביל, הוא מטיל אחריות משמעותית על לקוחות עסקיים לפקח באופן פעיל וסביר על חשבונותיהם. ועל עובדיהם.

מקרה זה מהווה תזכורת חשובה הן לבנקים והן ללקוחותיהם העסקיים. עבור הבנקים, מדובר באיתות ברור כי אין לזלזל בחובת הזהירות המוטלת עליהם בבדיקת שיקים, גם אם מדובר בסכומים קטנים. עבור חברות, זהו קריאה להתעוררות בנוגע למנגנוני הפיקוח הפנימיים שלהן. מעילה בשיקים מזויפים יכולה להימנע או להתגלות מוקדם יותר באמצעות בקרה פנימית אקטיבית. אם אתם או העסק שלכם נפגעתם ממעילה או מזיוף שיקים, חשוב לפנות לייעוץ משפטי מקצועי. עורך דין המתמחה בתחום יכול לסייע לכם להבין את זכויותיכם ולפעול להשבת הנזקים.

אזהרה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.

שאלות ותשובות