הבטחת הכנסה לחבר קיבוץ: האם יציאה לחופשה מזכה בגמלה?

סוגיית הזכאות עבור הבטחת הכנסה לחבר קיבוץ מעוררת שאלות מורכבות בדבר היחס שבין מעמד משפטי פורמלי לבין מצוקה כלכלית אמיתית. חוק הבטחת הכנסה, התשמ״א – 1980 נועד להעניק רשת ביטחון סוציאלית לאנשים חסרי אמצעי קיום מינימליים. יחד עם זאת, החוק קובע סייגים מסוימים המונעים קבלת גמלה במצבים שבהם גוף מוסדי אמור לשאת בכלכלת הפרט.

בפסק דין מכונן של בית הדין הארצי לעבודה נדונה שאלת מעמדו של חבר קיבוץ שיצא לחופשה ממושכת. לפיכך, המוסד לביטוח לאומי סירב להעניק לו גמלה בשל חברותו הפורמלית בקיבוץ. לעומת זאת, בית הדין ביסס גישה פרשנית מהותית המגנה על זכות הקיום הבסיסית של האדם.

סעיף 3 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ״א – 1980 מונה שורה של סייגים לזכאות לגמלה. בנוסף, בין היתר, קובע סעיף 3(3) לחוק. כי לא יהיה זכאי לגמלה ״חבר בתאגיד האחראי לכלכלת חבריו״. תכלית הסייג נובעת מהרצון למנוע מצב של כפל תשלום.

המדינה אינה אמורה לממן אדם אשר גוף שיתופי מחויב ומספק לו את מלוא צרכיו.

המוסד לביטוח לאומי נהג לפרש סעיף זה בצורה מילולית ונוקשה במיוחד. לפי עמדה זו, כל עוד אדם רשום כחבר קיבוץ, רואים בתאגיד כאחראי לכלכלתו. כתוצאה מכך, נשללה באופן גורף הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה לחבר קיבוץ, גם אם אותו חבר התגורר מחוץ ליישוב ולא קיבל ממנו כל תמיכה.

פרטי ההליך המשפטי: עב״ל 1211/02

פסק הדין המרכזי בעניין זה ניתן בהליך עב״ל 1211/02 המוסד לביטוח לאומי נ' אריק עתיה. עם זאת, ההליך התנהל בבית הדין הארצי לעבודה לפני הרכב השופטים: יגאל פליטמן, נילי ארד ושמואל צור. יחד עם נציג ציבור עובדים מר אורי ינאי ונציג ציבור מעבידים מר חיים קמיניץ. פסק הדין ניתן ביום 17.03.2003.

המשיב בהליך זה היה חבר קיבוץ אשר יצא ביום 24.9.2000 לתקופת חופשה בת שנתיים מחוץ לקיבוץ. כתוצאה מכך, בעקבות היעדר הכנסה. הגיש המשיב למוסד לביטוח לאומי תביעה לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש נובמבר 2000. המוסד דחה את התביעה על הסף, וטען כי היות והמשיב עודנו חבר קיבוץ.

חל עליו הסייג הקבוע בחוק.

המשיב פנה בתובענה אל בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. לעומת זאת, בית הדין האזורי קיבל את התביעה ופסק כי המשיב זכאי לגמלה. על הכרעה זו בחר המוסד לביטוח לאומי להגיש ערעור אל בית הדין הארצי לעבודה.

טענות הצדדים בפני בית הדין

במסגרת הערעור, חזר המוסד לביטוח לאומי על עמדתו העקרונית. לדוגמה, המוסד טען כי הקיבוץ מחויב על פי תקנונו לדאוג לכלכלת חבריו. לשיטת המוסד, על החבר הייתה הברירה לחזור אל הקיבוץ כדי להתפרנס בו. או לבצע וויתור רשמי על חברותו.

כל עוד נמשך הקשר המשפטי הפורמלי, טען המוסד כי אין מקום להעניק גמלה.

לעומת זאת, בא כוחו של המשיב טען כי המציאות העובדתית מפריכה את טענת המוסד. לדוגמא, המשיב הוכיח את הנתונים הבאים:

• הוא העתיק את מגוריו מחוץ לתחומי הקיבוץ למשך שנתיים.

• הקיבוץ הפסיק לחלוטין את תמיכתו הכלכלית בו החל ממועד היציאה לחופשה.

• המשיב לא קיבל כל סיוע, שירותים או הטבות כספיות מן הקיבוץ.

• הוא נותר ללא מקור פרנסה וללא אמצעי מחיה בסיסיים.

מבחני הפסיקה לבחינת הזכאות לגמלה

השופטת נילי ארד, אשר כתבה את פסק הדין המרכזי בהסכמת השופטים יגאל פליטמן ושמואל צור. כלומר, דחתה את הגישה הפורמלית של המוסד לביטוח לאומי. בית הדין קבע כי פרשנות מילולית מחטיאה את תכליתו הסוציאלית של החוק. לפיכך, גיבש בית הדין שני מבחני משנה מצטברים להסרת הסייג:

• העתקת מרכז החיים: בחינה עובדתית האם המבוטח מתגורר מחוץ לקיבוץ, בהיקש למבחני תושבות ומרב הזיקות.

• ניתוק הזיקה הכלכלית: בחינה האם נותק הקשר הכלכלי, והאם הקיבוץ חדל בפועל מלכלכל את החבר.

נוסף על כך. אולם, בית הדין פסק כי נטל ההוכחה בדבר ניתוק הזיקה והעתקת מרכז החיים מוטל על המבוטח. מנגד, אם טוען המוסד להמשך קיומה של תמיכה כלכלית חלקית, עליו מוטל הנטל להוכיח זאת. במידה ומוכחת תמיכה חלקית, יובא הדבר בחשבון בחישוב שיעור הגמלה.

ההכרעה האופרטיבית של בית הדין הארצי

בית הדין הארצי לעבודה דחה את חלקו הראשון של ערעור המוסד לביטוח לאומי. אמנם, וקבע כי הסייג הפורמלי אינו חל במקרה זה. יחד עם זאת, קיבל בית הדין את חלקו השני של הערעור. נקבע כי לא ניתן להעניק זכאות אוטומטית לגמלה מבלי לבדוק את עמידתו של המבוטח בכל יתר תנאי הזכאות הכלליים הקבועים בחוק.

בהתאם לכך, התוצאה האופרטיבית קבעה כי עניינו של המשיב יוחזר אל המוסד לביטוח לאומי. ואולם, המוסד נדרש לבדוק ולקבוע את זכאות המשיב החל מחודש נובמבר 2000. מבלי שתעמוד לו מניעות מחמת היותו חבר קיבוץ. לנוכח ייצוג המשיב באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, נמנע בית הדין מהטלת הוצאות משפט על המוסד.

מה עושים בעת דחיית תביעה על רקע חברות בקיבוץ?

כאשר חבר קיבוץ השוהה בחופשה נתקל בהחלטת דחייה מצד המוסד לביטוח לאומי. יחד עם זאת, מומלץ לפעול לפי השלבים הבאים:

1. איסוף מסמכי ניתוק מגורים. המציאו חוזה שכירות מחוץ לקיבוץ, חשבונות ארנונה או חשמל על שמכם.

2. השגת אישור רשמי מהקיבוץ. דרשו ממזכירות הקיבוץ מסמך המאשר את היציאה לחופשה והיעדר תמיכה כספית או שירותים.

3. בדיקת עמידה במבחני הכנסה. ודאו כי אתם עומדים במבחני התעסוקה וההכנסות הכלליים של חוק הבטחת הכנסה.

4. הגשת תביעה מנומקת מחדש או ערעור. צרפו לתביעה את האסמכתאות המשפטיות המפנות להלכת עב״ל 1211/02.

5. פנייה לסיוע משפטי מקצועי. התייעצו עם עורך דין המתמחה בתחום ביטוח לאומי כדי למנוע דחייה שרירותית של הזכויות שלכם.

שאלות ותשובות