פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון קובע רף חדש בכל הנוגע להחמרת עונשים בעבירות ניירות ערך. המקרה של ג'קי בן זקן ואיתן אלדר, אשר הורשעו בתרמית ובמניפולציה בשוק ההון, מדגיש את גישת מערכת המשפט ביחס לפגיעה באמון הציבור. הוא מספק לקוראים מידע מקיף על חומרת העבירות הללו, על מדיניות הענישה הנוהגת ועל ההשלכות המשפטיות הנלוות. המאמר מסביר את ההליך המשפטי, טענות הצדדים והכרעת הדין, תוך שימת דגש על הערך הפרקטי. המקרה מדגיש את חומרת העבירות הללו, ומזכיר מקרים דומים של גניבת כספים, כפי שניתן לראות בניתוח משפטי של פסק הדין בנושא גניבת כספים על ידי מוכר בולים.
ההליך המשפטי והצדדים המעורבים
החמרת עונשים בעבירות ניירות ערך הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. בתיק 12/09/2016 פסק דין כבוד השופטת א' חיות, כבוד השופט א' שהם, כבוד השופטת ע' ברון בית המשפט העליון 8465; 15. נתן פסק דין ביום 12.09.2016. המערערים העיקריים בתיק היו ג'קי בן זקן, מנופים פיננסיים לישראל (מפל) בע״מ.
איתן אלדר וארנה קפיטל זירת מסחר (2009) בע״מ. בנוסף, המדינה שימשה כמשיבה בערעורים של המערערים, וכמערערת בעצמה בעניין הקנסות.
השופטת א' חיות כתבה את פסק הדין המרכזי, ואליה הצטרפו השופטים א' שהם וע' ברון. עם זאת, המערערים הגישו ערעורים על הכרעת דינם וגזר דינם של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. המדינה הגישה ערעור נגדי על קולת הקנסות שהוטלו על בן זקן, אלדר ומנופים. להרחבה ראו: דחיית ערעור על הרשעה: פסק דין תקדימי.
רקע הפרשה והטענות המרכזיות
הרקע לפרשה החל כאשר חברת מנופים, שהייתה חברה ציבורית, ביקשה להיכנס למדד תל-אביב 100. כתוצאה מכך, בן זקן, שהיה אחד מבעלי השליטה ודירקטור במנופים, יחד עם אלדר, פעיל בשוק ההון. קשרו קשר להשפיע במרמה על שער מניית מנופים. הם עשו זאת באמצעות רכישת מניות החברה במהלך המסחר בבורסה ופרסום מידע כוזב.
בית המשפט המחוזי הרשיע את בן זקן ואלדר בקשירת קשר לביצוע פשע. לעומת זאת, ובשבע עבירות של השפעה בדרכי תרמית לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, התשכ״ח-1968. בנוסף, הרשיע בית המשפט את בן זקן, אלדר. מנופים וארנה בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל״ז-1977.
בית המשפט המחוזי גזר על בן זקן ואלדר 36 חודשי מאסר בפועל. לדוגמה, וקנס של 250,000 ש״ח לכל אחד, ועל מנופים וארנה קנס בסך 250,000 ש״ח.
מדיניות הענישה בעבירות ניירות ערך
דיני העונשין לא כללו בעבר איסור מפורש על מעשי תרמית ומניפולציה בניירות ערך. לדוגמא, במהלך השנים חלה מגמת החמרה בענישה בתחום זה. במיוחד מאז חקיקת חוק ניירות ערך בשנת 1968. כיום מאפשר חוק ניירות ערך, יחד עם חוק העונשין.
להטיל על נאשמים עונש של עד 5 שנות מאסר וקנסות כבדים.
החמרה זו משקפת מגמה רחבה יותר להחמיר בענישה בגין עבירות כלכליות בכלל. כלומר, ועבירות בשוק ההון בפרט. התכלית המרכזית העומדת בבסיס איסורים אלה היא הגנה על אמון הציבור, ועל ציבור המשקיעים בפרט. בשוק ניירות הערך ובהגינות המסחר בו.
בית המשפט העליון ציין כי עבריינות כלכלית היא מתוחכמת וקשה לגילוי. אולם, ונזקיה קשים לחברה ולמשק הכלכלי.
ערעורי הצדדים: המאסר והקנסות
בן זקן ואלדר ערערו על חומרת עונשי המאסר שגזר בית המשפט המחוזי. אמנם, הם טענו כי מתחם העונש שנקבע היה חמור מדי וחורג ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. כולל עניין מליסרון. אלדר טען כי עונשו צריך להיות נמוך משמעותית מזה של בן זקן.
שכן בן זקן היה הגורם המרכזי ש״משך בחוטים״ והנחה אותו.
המדינה, לעומת זאת, ערערה על מיעוט הקנסות שהוטלו על בן זקן, אלדר ומנופים. ואולם, המדינה טענה כי סכומי הקנסות אינם הולמים את חומרת המעשים. וכי בית המשפט המחוזי לא ייחס מספיק משקל לטובת ההנאה שצמחה למערערים מהעבירות. היא הדגישה את הצורך להטיל סנקציות כספיות חמורות כדי לאיין את התמריץ הכלכלי לביצוע עבירות מסוג זה.
הכרעת בית המשפט העליון: איזון בענישה
בית המשפט העליון, מפי השופטת א' חיות, קיבל את ערעורי שני הצדדים באופן חלקי. יחד עם זאת, בית המשפט קבע. כי הקנסות ועונשי המאסר שהוטלו על המערערים על ידי בית המשפט המחוזי סוטים סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים – הקנסות לקולה ועונשי המאסר לחומרה.
השופטת א' חיות הסבירה כי העלאת רף הענישה צריכה להיעשות בהדרגתיות. מאידך, תוך בחינה של רף הענישה הנוהג. כמו כן, היא ציינה שיש ליתן ביטוי בענישה להבדלים במעמדם וברמת מעורבותם של בן זקן. ואלדר בפרשה.
הפחתת עונשי המאסר
בית המשפט העליון קבע כי יש להפחית את עונשי המאסר שהוטלו על בן זקן ואלדר. מצד שני, עונשו של בן זקן הופחת מ-36 חודשי מאסר ל-26 חודשים בפועל. עונשו של אלדר הופחת מ-36 חודשי מאסר ל-22 חודשים בפועל. בהתאמה, הופחתו גם המאסרים המותנים שהוטלו עליהם. בהחלט, בית המשפט העליון קבע שיש להפחית את עונשי המאסר שהוטלו על בן זקן ואלדר, כפי שגם בא לידי ביטוי בפרשת הלבנת הון של ארגון פשיעה: הכרעת בית המשפט העליון.
בית המשפט העליון מצא. לסיכום, כי מתחם העונש שקבע בית המשפט המחוזי (בין 30 ל-60 חודשים) היה חמור מדי ביחס למקרים דומים. במיוחד בהשוואה לעניין מליסרון, שם נקבע מתחם של 9 עד 24 חודשי מאסר. בית המשפט העליון הדגיש כי אין לגזור גזירה שווה ממקרים המשלבים גניבה בידי מורשה.
עבירה הנושאת חומרה מיוחדת.
הגדלת הקנסות והרתעה כלכלית
בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה בנוגע לקנסות, וקבע שיש להגדיל אותם באופן משמעותי. לאור, הקנס שעל בן זקן לשלם הועמד על 800,000 ש״ח או עשרה חודשי מאסר תמורתו. הקנס שעל אלדר לשלם הועמד על 500,000 ש״ח או שישה חודשי מאסר תמורתו.
בית המשפט העליון קבע. בהתאם, כי קנסות אלה מבטאים באופן ראוי יותר את רמת הענישה ההולמת בנסיבות המקרה. ומגשימים את תכלית מניעת טובת הנאה ממעשה העבירה. יחד עם זאת.
לפיכך, בית המשפט העליון דחה את ערעור המדינה בנוגע לקנס שהוטל על חברת מנופים. למעשה, בהתחשב במצבה הכלכלי ובכך שהקנס המקורי היה בתחתית מתחם הענישה שהמדינה עצמה טענה לו.
השלכות פסק הדין והחשיבות הציבורית
פסק הדין מדגיש את החשיבות של עקרון ההרתעה. ראשית, ואת הצורך להגן על אמון הציבור בשוק ההון. הוא מבהיר כי גם כאשר בית המשפט מכיר בצורך בהדרגתיות בענישה. הוא לא יהסס להחמיר בסנקציות כספיות משמעותיות.
הפגיעה באמון הציבור בשוק ההון נחשבת לחמורה. שנית, במיוחד כאשר מדובר בניסיון לעוות את הרכבו של מדד מרכזי כמו תל-אביב 100.
ההחלטה ליצור מדרג ענישה בין בן זקן לאלדר, בהתחשב בתפקידו הדומיננטי של בן זקן. שלישית, מבטאת עקרון של צדק יחסי. פסק הדין מהווה נדבך חשוב במאבק המתמשך של הרשויות נגד עבריינות כלכלית. ובהגנה על יציבות ושקיפות שוק ההון.
הוא שולח מסר ברור לעבריינים פוטנציאליים בנוגע למחיר הכלכלי והאישי הכבד של מניפולציות מסוג זה.
סיכום
פסק הדין בעניין בן זקן ואלדר ממחיש את המורכבות של מדיניות הענישה בעבירות כלכליות. מכאן, תוך איזון בין שיקולי החמרה והדרגתיות. בית המשפט העליון הפחית את עונשי המאסר שהוטלו על המערערים. אך מנגד הגדיל באופן ניכר את הקנסות הכספיים. פסק הדין בעניין בן זקן ואלדר ממחיש את המורכבות של מדיניות הענישה בעבירות כלכליות, כאשר גם בנושא זה יש לבחון את הסדרי טיעון בעבירות כלכליות: מתי בית המשפט מתערב?.
בכך, הוא הדגיש את המחיר הכלכלי של פעולות מרמה בניירות ערך. ההכרעה משקפת את חשיבות השמירה על טוהר שוק ההון ואמון המשקיעים. פסק הדין מבקש להרתיע עבריינים ולשמור על עקרונות הצדק וההגינות.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
