כן, בית המשפט העליון אישר את הסגרת אזרח ישראלי לרוסיה, למרות שהוא קיבל את אזרחותו לאחר ביצוע העבירה. פסק הדין קבע כי אזרחות ותושבות בעת ביצוע העבירה הן תנאי להתניית ההסגרה בריצוי עונש בישראל, ולכן במקרה זה הסגרת אזרח ישראלי לרוסיה התאפשרה ללא תנאי כזה. בית המשפט דחה את טענותיו של המערער כי הסגרתו תפגע בתקנת הציבור.
הליכי הסגרה הם סוגיה משפטית מורכבת ורגישה, המשלבת דיני פלילים. לפיכך, משפט בינלאומי וסוגיות חוקתיות הנוגעות לזכויות אדם. כאשר מתעוררת שאלה לגבי הסגרת אזרח ישראלי למדינה זרה, נדרשת בחינה מעמיקה של מכלול הנסיבות. החוקים והאמנות הרלוונטיות.
המאמר מתאר פסק דין עקרוני ומרכזי של בית המשפט העליון. בנוסף, העוסק בסוגיה רבת חשיבות זו של הסגרת אזרח ישראלי לרוסיה. ומבהיר את גבולות ההתערבות השיפוטית בבקשות הסגרה.
המקרה הנדון עסק בזאב פיינברג, אשר על פי הנטען גנב בשנת 1994. כתוצאה מכך, יחד עם שני שותפים, מסמכים עתיקים ויקרי ערך מהארכיון הלאומי בסנט פטרבורג שברוסיה. שווי המסמכים נאמד בכ-24 מיליון דולר. המסמכים נגנבו בסיוע שוטר רוסי ששימש כשומר הארכיון.
פיינברג הבריח חלק מהמסמכים לגרמניה במטרה למוכרם, אך נעצר ברוסיה.
לאחר שחרור בערבות, נמלט פיינברג מרוסיה בשנת 1996 והגיע לישראל, שם קיבל אזרחות בשנת 1997. לעומת זאת, שותפיו לעבירה הורשעו ונענשו ברוסיה במאסרים ממושכים. בשנת 2002, לאחר שרוסיה הצטרפה לאמנה האירופית בדבר הסגרה. ממשלת רוסיה ביקשה מישראל להסגיר את פיינברג לדין.
בית המשפט המחוזי בירושלים הכריז עליו כבר-הסגרה. לדוגמה, בית המשפט לא התנה את ההסגרה בהחזרתו לישראל לריצוי עונש מאסר, אם ייגזר עליו כזה. על כך הוגשו הערעור והעתירה לבית המשפט העליון, שדן בשאלת הסגרת אזרח ישראלי לרוסיה.
המסגרת המשפטית של דיני הסגרה
חוק ההסגרה, תשי״ד-1954, מסדיר את הליכי ההסגרה. לדוגמא, חוק ההסגרה קובע כי אדם הנמצא בישראל לא יוסגר למדינה אחרת אלא לפי חוק זה. החוק מפרט את התנאים והסייגים להסגרה, ובכלל זה את הליך הכרזתו של מבוקש כבר-הסגרה. לשאלת הסגרת אזרח ישראלי לרוסיה.
תיקון מס' 7 לחוק ההסגרה קובע. כלומר, כי אדם שעבר עבירת הסגרה ובעת עשיית העבירה היה אזרח ותושב ישראל. יוסגר רק אם המדינה המבקשת התחייבה להחזירו לישראל לריצוי עונשו, אם הוא יורשע.
תיקון מס' 7 חולל שינוי מהותי לעומת תיקון מס' 6. אולם, אשר דיבר על אזרחות ותושבות בעת הגשת בקשת ההסגרה. תכלית התיקון היא למנוע את הפיכת ישראל ל״ארץ מקלט״ לעבריינים שביצעו עבירות טרם השתקעו במדינה. וקיבלו אזרחות בה.
טענות המערער זאב פיינברג
זאב פיינברג העלה בפני בית המשפט העליון מספר טענות מרכזיות נגד הסגרתו: ראשית. אמנם, הוא טען לאי-חוקתיות תיקון מס' 7 לחוק ההסגרה. לדבריו, התיקון פוגע בזכויותיו החוקתיות ואינו עומד בתנאי פיסקת ההגבלה. משום שהוא אינו משרת תכלית ראויה.
שנית, טען המערער כי הסגרתו תפגע בתקנת הציבור. ואולם, הוא ציין תנאי מעצר וטיפול משפטי ירודים ברוסיה, שלטענתו כוללים סכנת מוות ועינויים.
בנוסף, המערער טען כי ההצטרפות של רוסיה לאמנה האירופית בדבר הסגרה לא פורסמה ברשומות. יחד עם זאת, ולכן אינה תקפה מבחינה משפטית. עוד הוא טען להיעדר ראיות מספיקות להעמדתו לדין בישראל, וכי הסגרתו תפר את עקרון הייחודיות. הקובע כי ניתן להעמיד לדין רק בגין העבירות שבגינן התבקשה ההסגרה.
לבסוף, המערער טען לפגיעה כתוצאה משיהוי ניכר בהגשת בקשת ההסגרה. מאידך, אשר גרם לשינוי לרעה בדין החל עליו.
הכרעת בית המשפט ונימוקיו
בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים וכבית משפט גבוה לצדק. מצד שני, בע״פ 6914/04 ובג״ץ 6915/04, בראשות השופטת ד' ביניש, דחה את כל טענותיו של זאב פיינברג. בית המשפט קבע כי תיקון מס' 7 לחוק ההסגרה הוא חוקתי. בית המשפט הסביר.
כי תכליתו של התיקון היא למנוע את הפיכת ישראל למדינת מקלט לעבריינים שביצעו עבירות מחוץ למדינה. לפני שהשתקעו בה וקיבלו אזרחות. לסיכום, בית המשפט ציין כי תכלית זו ראויה ומידתית. ואין להעניק זכות לריצוי עונש בישראל למי שלא היה אזרח ותושב המדינה בעת ביצוע העבירה.
באשר לטענת הפגיעה בתקנת הציבור בשל תנאי המעצר והטיפול המשפטי ברוסיה. לאור, בית המשפט קבע כי המדינה הוכיחה באמצעות דיווחי הקונסוליה הישראלית ברוסיה וניסיון מצטבר. כי אסירים ישראלים המוסגרים לרוסיה זוכים ליחס ותנאי מעצר נאותים. בית המשפט קבע כי המערער לא הוכיח חשש ממשי לפגיעה בזכויותיו.
יתרה מכך, בית המשפט הדגיש כי גם לאחר ההסגרה. בהתאם, המערער יכול לפנות לשרת המשפטים בבקשה להתנות את המשך ריצוי עונשו בישראל מטעמים הומניטריים. ובקשה זו צפויה להיבחן ברוח אוהדת.
בעניין אי-פרסום הצטרפות רוסיה לאמנה ברשומות. למעשה, בית המשפט קבע כי אמנה בינלאומית אינה ״תקנה בת פועל תחיקתי״. על כן, אין היא טעונה פרסום ברשומות כדי לקבל תוקף משפטי. בהתאם להלכה שנקבעה בעניין.
לעניין הראיות, בית המשפט קבע כי התשתית הראייתית שהוצגה מספיקה להעמדה לדין בישראל. ראשית, וההליך אינו מצריך שקילת מהימנות הראיות לגופן. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הסגרתו תפר את עקרון הייחודיות. בקובעו כי אין יסוד עובדתי לחשש שרוסיה תפר את התחייבותה הבינלאומית.
לבסוף, נדחתה גם טענת השיהוי. שנית, בית המשפט קבע כי שיהוי של כשנתיים אינו ״שיהוי קשה ובר-פועל משפטי״ המצדיק חסימת הסגרה. בית המשפט הוסיף. כי אין למערער זכות מוקנית שהדין כפי שהיה בעת בריחתו ימשיך לחול עליו לעד.
הוא קבע כי שינוי לרעה בדין בין מועד ביצוע העבירה למועד ההסגרה אינו פוגע בזכות מוקנית של המבוקש.
משמעות פסק הדין על הסגרת אזרח ישראלי לרוסיה
פסק הדין הזה הוא אסמכתא מרכזית בדיני ההסגרה. שלישית, פסק הדין מבהיר את הרף הגבוה להתערבות שיפוטית בהחלטות הסגרה מכוח תקנת הציבור החיצונית. הוא מחייב הוכחת חשש ממשי וקונקרטי לפגיעה, ולא טענות כלליות. פסק הדין גם מבסס את העיקרון.
כי שינוי לרעה בדין בין מועד ביצוע העבירה למועד ההסגרה אינו פוגע בזכות מוקנית של המבוקש. מכאן, בכך, הוא מחזק את המדיניות השוללת הפיכת מדינת ישראל למקלט לעברייני חוץ.
יתרה מכך, פסק הדין ממשיך לשמש אסמכתא בהליכי הסגרה עתידיים. בפרט בשאלת האיזון בין אזרחות ותושבות המבוקש לבין חובת ההסגרה הבינלאומית. לכן, הדברים מדגישים את חשיבות שיתוף הפעולה הבינלאומי במאבק בפשיעה. בנוסף, הם מצביעים על אחריותה של המדינה להבטיח הליכי הסגרה הוגנים ושקופים.
אזהרה: הליכי הסגרה הם מורכבים ורגישים. הם דורשים ליווי משפטי מקצועי. מידע כללי אינו מהווה תחליף לייעוץ פרטני. יש להיוועץ עם עורך דין המתמחה בדיני הסגרה.
שאלות ותשובות
האם אזרחות ישראלית תמיד מונעת הסגרה?
לא. משום כך, אזרחות ישראלית אינה מונעת הסגרה באופן אוטומטי. על פי תיקון מס' 7 לחוק ההסגרה. אזרח ותושב ישראל יוסגר אם הוא לא היה אזרח ותושב בעת ביצוע העבירה.
ולכן במקרה של פיינברג, הסגרת אזרח ישראלי לרוסיה התאפשרה. כן, אם הוא היה אזרח ותושב בעת ביצוע העבירה. ניתן להתנות את הסגרתו בכך שהמדינה המבקשת תתחייב להחזירו לריצוי עונשו בישראל.
מהי תקנת הציבור החיצונית בהליכי הסגרה?
תקנת הציבור החיצונית מתייחסת לעקרונות יסוד, השקפות עומק ואינטרסים נעלים של החברה והמדינה. בנסיבות, בית המשפט בוחן אם הסגרה במקרה נתון עלולה לפגוע באופן מהותי בערכים אלו. הרף להוכחת פגיעה כזו הוא גבוה. זה מחייב הצגת חשש ממשי וקונקרטי לפגיעה בזכויות המבוקש.
האם אי-פרסום אמנה ברשומות פוגע בתוקפה המשפטי?
על פי פסיקת בית המשפט העליון. אמנה בינלאומית אינה נחשבת ל״תקנה בת פועל תחיקתי״. ולכן אינה טעונה פרסום ברשומות כדי לקבל תוקף משפטי. החוק מפנה במישרין אל האמנה, ובכך מקנה לה תוקף משפטי מחייב.
מהו עקרון הייחודיות בהליכי הסגרה?
עקרון הייחודיות קובע. כי אדם שהוסגר למדינה זרה יועמד לדין רק בגין העבירות שבגינן נתבקשה וניתנה הסגרתו. עקרון זה מגן על ריבונות המדינה המסגירה ועל זכויות המוסגר.
האם שיהוי בהגשת בקשת הסגרה יכול למנוע אותה?
שיהוי בהגשת בקשת הסגרה יכול למנוע אותה, אך רק בנסיבות חריגות ביותר. זה קורה כאשר השיהוי יוצר מצב בלתי צודק בעליל או התעמרות קשה. במקרה של פיינברג. שיהוי של כשנתיים לא נחשב למספיק כדי למנוע את הסגרת אזרח ישראלי לרוסיה.
האם מצב בריאותי יכול למנוע הסגרה?
מצב בריאותי רופף כשלעצמו אינו מצדיק בדרך כלל הימנעות מהסגרה. עם זאת, אם קיים חשש ממשי כי המדינה המבקשת לא תספק טיפול רפואי נאות. ניתן לפנות לשרת המשפטים בבקשה להתנות את ההסגרה בהבטחת טיפול רפואי הולם.
שלבים מרכזיים בהליך הסגרה
-
קבלת בקשת הסגרה. ממשלת ישראל מקבלת בקשה רשמית ממדינה זרה להסגיר אדם הנמצא בשטחה.
-
בחינת הבקשה. היועץ המשפטי לממשלה בוחן את הבקשה. הוא מוודא שהיא עומדת בדרישות חוק ההסגרה והאמנות הבינלאומיות.
-
הגשת עתירה לבית המשפט המחוזי. אם הבקשה נמצאת תקינה, היועץ המשפטי לממשלה מגיש עתירה לבית המשפט המחוזי להכרזה על המבוקש כבר-הסגרה.
-
דיון בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בוחן את הראיות. הוא קובע אם קיימות ראיות מספיקות להעמדה לדין בישראל, והאם העבירה המיוחסת היא עבירת הסגרה.
-
ערעור לבית המשפט העליון. על החלטת בית המשפט המחוזי ניתן לערער לבית המשפט העליון, כפי שעשה זאב פיינברג בעניינו, בהליך שהוביל לאישור הסגרת אזרח ישראלי לרוסיה.
-
החלטת שרת המשפטים. גם לאחר הכרזה על אדם כבר-הסגרה, שרת המשפטים היא בעלת הסמכות הסופית לחתום על צו ההסגרה. היא רשאית לשקול שיקולים הומניטריים בטרם החתימה.
סיכום
פסק הדין שנתן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים וכבית משפט גבוה לצדק. בע״פ 6914/04 ובג״ץ 6915/04, זאב פיינברג נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 07.03.2005. מהווה ציון דרך חשוב בדיני הסגרה. בית המשפט העליון אישר את הסגרת אזרח ישראלי לרוסיה.
הוא קבע כי זאב פיינברג, שגנב מסמכים היסטוריים יקרי ערך, יוסגר למרות טענותיו הרבות. בית המשפט דחה את כל טענות המערער. לרבות טענותיו בדבר אי-חוקתיות תיקון מס' 7 לחוק ההסגרה, פגיעה בתקנת הציבור. אי-פרסום האמנה וטענת השיהוי.
ההחלטה מחזקת את מחויבותה של המדינה למאבק בפשיעה בינלאומית.
הערה: פסק הדין מדגיש את הרף הגבוה להתערבות שיפוטית בהליכי הסגרה. ומבהיר את חשיבות שיתוף הפעולה הבינלאומי. מקרים כגון הסגרת אזרח ישראלי לרוסיה מדגישים את הצורך בליווי משפטי צמוד ומקצועי. זה חיוני לכל מי שמוצא עצמו מעורב בהליכים אלו.
