עילות ההתנגדות לצוואה קבועות בחוק הירושה, התשכ"ה-1965. המרכזיות שבהן: פגם צורני לפי הצורה שנבחרה (סעיפים 19, 20, 22 ו-23); חוסר כשירות לצוות, כלומר קטין, פסול דין או מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה (סעיף 26); צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית (סעיף 30); זכייה של מי שערך את הצוואה, היה עד לעשייתה או לקח חלק בעריכתה, וכן של בן זוגו (סעיף 35); צוואה סתומה שאין להבין את משמעותה (סעיף 33); הוראה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי (סעיף 34); וקיומה של צוואה מאוחרת הסותרת את הקודמת (סעיף 36). נטל ההוכחה מוטל על המתנגד.
התנגדות לצוואה אינה נטענת משום שהחלוקה נראית לא הוגנת. היא חייבת להיתלות בעילה שהחוק מכיר בה, ולכל עילה יש לשון סעיף משלה, תנאים משלה וראיות שונות לחלוטין שנדרשות כדי להוכיח אותה.
המאמר הזה עובר על העילות אחת אחת, מצמיד לכל אחת את הסעיף שממנו היא נובעת ומסביר מה בפועל צריך להראות. את סדר הפעולות מרגע ההגשה ועד פסק הדין תמצאו במאמר על הליך ההתנגדות לצוואה, משלב ההגשה ועד פסק הדין.
שתי משפחות של עילות: צורניות ומהותיות
נוח לחלק את העילות לשתי קבוצות. הראשונה היא פגמים בצורת הצוואה, כלומר משהו בדרך שבה המסמך נערך אינו עומד בדרישות החוק. השנייה היא פגמים ברצון המצווה או בתוכן ההוראה: המסמך נערך כהלכה, אבל הרצון שמאחוריו פגום, או שההוראה עצמה פסולה.
ההבחנה אינה אקדמית. לפגמים צורניים יש מנגנון ריפוי מפורש בסעיף 25, המאפשר לקיים את הצוואה למרות הפגם אם התקיימו מרכיבי היסוד ואין ספק שהיא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. לעילות המהותיות אין מנגנון כזה: הוראה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת בטלה, ואין לרפא אותה.
הטבלה מציגה את העילות המרכזיות לצד הסעיף שממנו כל אחת נובעת ולצד מה שנדרש כדי להוכיח אותה בפועל.
| העילה | הסעיף | מה נדרש להוכיח | האם ניתן לריפוי |
|---|---|---|---|
| פגם צורני בצוואה | סעיפים 19, 20, 22, 23 | שהצוואה אינה עומדת בדרישה של הצורה שנבחרה, למשל היעדר חתימה, תאריך או עדים | כן, בתנאי סעיף 25 |
| חוסר כשירות לצוות | סעיף 26 | שהמצווה היה קטין, הוכרז פסול דין, או לא ידע להבחין בטיבה של צוואה בעת עריכתה | לא |
| השפעה בלתי הוגנת, אונס, איום, תחבולה או תרמית | סעיף 30(א) | שההוראה נעשתה מחמת אחד מאלה | לא |
| טעות של המצווה | סעיף 30(ב) | שההוראה נעשתה מחמת טעות, ומה היה המצווה מורה אלמלא הטעות | תיקון בידי בית המשפט, ואם אי אפשר, בטלות |
| מעורבות הזוכה בעריכת הצוואה | סעיף 35 | שהזוכה ערך את הצוואה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה | לא. ההוראה לטובתו בטלה |
| צוואה סתומה | סעיף 33 | שאין לראות מתוך הצוואה למי ציווה המצווה או מה ציווה, או שאין להבין את משמעותה | לא |
| הוראה בלתי חוקית או בלתי מוסרית | סעיף 34 | שביצוע ההוראה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי | לא |
| קיומה של צוואה מאוחרת | סעיף 36(ב) | שקיימת צוואה מאוחרת שהוראותיה סותרות את הצוואה שהוגשה | לא רלוונטי |
פגם צורני: מה נחשב פגם ומה כבר אינו ניתן לתיקון
לכל אחת מארבע צורות הצוואה יש רשימת דרישות משלה, והפגם נמדד מולה. בצוואה בכתב יד, סעיף 19 דורש שהיא תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך שכתב בידו ותיחתם בידו. בצוואה בעדים, סעיף 20 דורש כתב, תאריך, חתימה בפני שני עדים לאחר שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו, ואישור העדים בחתימתם באותו מעמד.
סעיף 24 מוסיף שכבת פסלות נפרדת: קטין ומי שהוכרז פסול דין אינם כשרים להיות עדים לעשיית צוואה. עדות של אדם כזה אינה ממלאת את הדרישה שבסעיף 20.
המפתח נמצא בסעיף 25. הוא מאפשר לקיים צוואה למרות פגם או חסר, אך רק אם התקיימו "מרכיבי היסוד" שהחוק מגדיר במפורש לכל צורה, ורק אם אין ספק שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. פגם בפרט שאינו מרכיב יסוד ניתן לריפוי, והיעדר מרכיב יסוד אינו ניתן לריפוי.
הפירוט המלא של הדרישות בכל צורה מופיע במאמר על ארבע צורות הצוואה והדרישות הצורניות של כל אחת.
טענה של פגם צורני מחייבת לבדוק תחילה באיזו צורה נערכה הצוואה. אותו חסר עצמו יכול להיות קטלני בצורה אחת ושולי בצורה אחרת, למשל היעדר עדים, שהוא מהותי בצוואה בעדים ואינו נדרש כלל בצוואה בכתב יד.
השפעה בלתי הוגנת: העילה הנטענת ביותר והקשה ביותר
סעיף 30(א) קובע: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית, בטלה". שימו לב שהבטלות היא של ההוראה, ולא בהכרח של הצוואה כולה.
הקושי בעילה הזו אינו משפטי אלא ראייתי. אין עדים לרגע ההשפעה, והמצווה אינו יכול להעיד. לכן בית המשפט בוחן מכלול של סימנים נסיבתיים: מידת תלותו של המצווה במי שנהנה מהצוואה, מידת בידודו מבני משפחה אחרים, מצבו הגופני והנפשי בעת עריכת הצוואה, והיקף מעורבותו של הנהנה בסידורי העריכה.
סעיף 31 מציב מגבלת זמן שמפתיעה רבים: "עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם כדי ביטול הוראת הצוואה או תיקונה". מצווה שידע, יכול היה לשנות והשאיר את הצוואה על כנה במשך שנה, מרפא את הפגם בעצמו.
ראוי לשמור על הבחנה בין העילות. סעיף 30 עוסק ברצון שנפגם מבחוץ, ואילו סעיף 26 עוסק בכשירות המצווה עצמו. אלה טענות נפרדות, ולעיתים הן נטענות יחד ונדרשות להן ראיות שונות: הראשונה נסיבתית באופייה, השנייה נשענת על תיעוד רפואי.
מעורבות הזוכה בעריכה: הסעיף שנוטים לצטט לא נכון
זו אחת העילות החזקות, משום שאין צורך להוכיח בה השפעה בפועל. די בכך שהזוכה נטל חלק בעריכה. לשון סעיף 35: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה, בטלה".
שלושה דברים ראויים לתשומת לב. ראשית, מספר הסעיף הוא 35, ולא 25. סעיף 25 הוא דווקא הסעיף שמאפשר לקיים צוואה למרות פגם, כלומר ההפך הגמור. הבלבול בין השניים חוזר בסקירות רבות ומוביל לציטוט שגוי.
שנית, הבטלות חלה גם על הוראה המזכה את בן זוגו של מי שערך, העיד או השתתף בעריכה, ואין צורך שהמעורב עצמו יזכה.
שלישית, הסעיף פותח במילים "פרט לצוואה בעל פה". בצוואה בעל פה הכלל אינו חל, ולכן עד יכול לזכות. פירוט של הצורה החריגה הזו מופיע במאמר על צוואה בעל פה (שכיב מרע): התנאים והתוקף.
מרגע שהתיק עובר לבית המשפט לענייני משפחה הוא מתנהל לפי סדרי דין וראיות אזרחיים, על תצהירי עדות ראשית, חקירות נגדיות וחוות דעת מומחים, וזהו תחום העבודה של עורך דין משפט אזרחי.
שאר העילות: תוכן הצוואה וצוואות סותרות
סעיף 33 עוסק בצוואה סתומה: "הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה, בטלה". הבחינה היא של ההוראה עצמה, ולא של חלוקה שנראית לא הגיונית.
סעיף 34 קובע שהוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי, בטלה. גם כאן הבטלות היא של ההוראה הפוגמת, וכל עוד ניתן לקיים את יתר הצוואה, היא עומדת.
סעיף 36(ב) מסדיר את היחס בין צוואות: רואים צוואה חדשה כמבטלת את הקודמת במידה שהוראותיה סותרות אותה, גם ללא ביטול מפורש, זולת אם אין בחדשה אלא הוספה על הקודמת. סעיף 36(א) מוסיף שהשמדת הצוואה בידי המצווה מקימה חזקה שהתכוון לבטלה.
סכסוך ירושה נוגע גם בנכסים עצמם, ומכירת דירה או קרקע מתוך העיזבון גוררת שאלות מס נפרדות שכדאי לבדוק מול עורך דין מיסים עוד לפני החלוקה בפועל.
נטל ההוכחה וסדר הפעולות
נטל ההוכחה מוטל על המתנגד. הצוואה שהוגשה נהנית מנקודת פתיחה עדיפה, ובצוואה בפני רשות אף במפורש: סעיף 22(ו) קובע שהיא ראיה לכאורה לכך שהמצווה עשה אותה ביום ובמקום הנקובים בה. גם צוואה שהופקדה אצל הרשם לפי סעיף 21(ב) מהווה ראיה לכאורה.
מבחינה מעשית, סוג הראיות נגזר מהעילה: לחוסר כשירות דרוש תיעוד רפואי מהתקופה הרלוונטית, להשפעה בלתי הוגנת דרושות עדויות על התלות והבידוד, ולזיוף דרושה חוות דעת מומחה לכתב יד.
לפני שמגישים כדאי לבדוק שני דברים. הראשון הוא לוח הזמנים, המפורט במאמר על המועד להגשת התנגדות לצוואה. השני הוא הסיכון הכלכלי שההליך יוצר, המפורט במאמר על הסיכונים והעלויות בהתנגדות לצוואה.
- לאתר את הצוואה ולזהות באיזו מארבע הצורות היא נערכה.
- לבדוק אם קיימת צוואה מאוחרת יותר, ואם כן, האם הוראותיה סותרות.
- לבחור את העילה או העילות המתאימות ולהצמיד לכל אחת את הסעיף שממנו היא נובעת.
- לאסוף את הראיות המתאימות לאותה עילה: תיעוד רפואי, עדויות, תכתובות או חוות דעת מומחה.
- לבדוק אם חלה מגבלת השנה שבסעיף 31, כאשר העילה היא השפעה בלתי הוגנת, אונס, איום, תחבולה, תרמית או טעות.
- להגיש את ההתנגדות בתוך המועד שקבע הרשם בהודעת הפרסום.
חושדים שהצוואה אינה משקפת את רצון המנוח? העילה שתבחרו קובעת אילו ראיות תצטרכו ומהו נטל ההוכחה, וכדאי לברר זאת לפני שמגישים ולא אחרי.
שאלות ותשובות
מהי העילה הנפוצה ביותר להתנגדות לצוואה?
השפעה בלתי הוגנת לפי סעיף 30(א) לחוק הירושה. היא גם הקשה ביותר להוכחה, משום שאין לה עדים ישירים, ובית המשפט נדרש להסיק אותה ממכלול נסיבתי הכולל את תלות המצווה בנהנה, את מידת בידודו ואת מעורבות הנהנה בעריכה.
איזה סעיף אוסר על מי שהיה מעורב בעריכת הצוואה לזכות על פיה?
סעיף 35 לחוק הירושה. הוא מבטל הוראה המזכה את מי שערך את הצוואה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, וכן הוראה המזכה את בן זוגו. יש לשים לב שסעיף 25 הוא סעיף אחר לגמרי, המאפשר דווקא לקיים צוואה למרות פגם צורני.
פגם צורני מבטל את הצוואה אוטומטית?
לא. סעיף 25 מאפשר לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט לקיים צוואה למרות פגם או חסר, בהחלטה מנומקת, אם התקיימו מרכיבי היסוד שהחוק מגדיר לאותה צורה ואין ספק שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה.
האם אפשר להתנגד רק לחלק מהצוואה?
כן. רוב סעיפי הפסילה מנוסחים כמבטלים "הוראת צוואה" ולא את הצוואה כולה, ובהם סעיפים 30, 33, 34 ו-35. כאשר רק חלק מההוראות פגום, יתר הצוואה עשוי לעמוד בתוקפו.
על מי מוטל נטל ההוכחה?
על המתנגד. בנוסף, צוואה בפני רשות מהווה לפי סעיף 22(ו) ראיה לכאורה לכך שהמצווה עשה אותה ביום ובמקום הנקובים בה, וצוואה שהופקדה אצל הרשם מהווה ראיה לכאורה לפי סעיף 21(ב), כך שנקודת הפתיחה של המתנגד קשה יותר.
המנוח ידע על הלחץ ולא שינה את הצוואה. האם זה משנה?
כן, ובאופן מכריע. סעיף 31 קובע שאם עברה שנה מהיום שההשפעה הבלתי הוגנת, האונס, האיום או התחבולה חדלו לפעול, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידו לבטל את הצוואה ולא עשה כן, אותו פגם שוב אינו מקים עילה לביטול או לתיקון.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
