כן, עובד זכאי לפיצוי כספי ממעסיקו כאשר המעסיק אינו אוכף את איסור העישון. בית הדין לעבודה קבע כי עצם החשיפה לעשן מהווה נזק המזכה בפיצוי במסגרת הפרת חובה חקוקה. העובד אינו נדרש להציג חוות דעת רפואית על מחלה, שכן החוק נועד למנוע את עצם החשיפה המזיקה.
סוגיית חשיפה לעישון במקום העבודה מעסיקה עובדים רבים הנאלצים לשאוף עשן סיגריות מדי יום. עובדים אלה חשים לעיתים קרובות חסרי אונים מול מעסיק שאינו אוכף את הוראות הדין. במאמר זה נסקור את פסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, אשר דן בחובות המעסיק לשמור על סביבת עבודה נקייה מעשן.
החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ״ג-1983, מטיל חובות ברורות על המחזיק במקום ציבורי. לפיכך, מקום עבודה נחשב למקום ציבורי לצורך חוק זה. לפיכך, על המעסיק חלה חובה חוקית למנוע עישון בתחומי המבנה.
בנוסף, סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מעגן את עוולת הפרת חובה חקוקה. בנוסף, סעיף זה מאפשר לאדם שנפגע מהפרת הוראת חוק לתבוע פיצויים. לשם כך, יש להוכיח כי החיקוק נועד לטובתו של הנפגע וכי ההפרה גרמה לו לנזק.
יתרה מכך, חוק בית הדין לעבודה, התשכ״ט-1969, מעניק לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתביעות נזיקיות. עם זאת, סעיף 24(א)(1ב) לחוק קובע כי בית הדין ידון בעוולות נזיקיות מסוימות במסגרת סכסוכי עבודה. לרבות הפרת חובה חקוקה.
נסיבות ההליך: ס״ע (נצרת) 27898-06-10 אבינעם פיקס נ' עיריית קרית שמונה
פסק הדין בתיק ס״ע (נצרת) 27898-06-10 עסק בתביעתו של אבינעם פיקס נגד עיריית קרית שמונה. כתוצאה מכך, ההליך התנהל בפני השופט חיים ארמון. נציג ציבור עובדים מר יוסף כהן ונציג ציבור מעבידים מר מוחמד גנאיים. פסק הדין ניתן ביום 11 בינואר 2011.
ראשית, התובע הגיש תובענה נגד העירייה, אשר שימשה כמעסיקתו, יחד עם בקשה לסעדים זמניים. לעומת זאת, הצדדים הגיעו להסדר דיוני שבמסגרתו נמחקה הבקשה לסעדים זמניים. בהמשך, הסכימו באי כוח הצדדים כי בית הדין יפסוק על סמך סיכומים בכתב.
אולם, לאחר הגשת הסיכומים התברר כי עדיין נותרו מחלוקות עובדתיות המצריכות שמיעת עדויות. לדוגמה, מכיוון שעבודתו של העובד בעירייה כבר הסתיימה, שאר הסעדים הפכו למיותרים. לפיכך, הצדדים הסכימו למתן פסק דין לפשרה ברכיב הכספי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984. המוחל מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ״ט-1969.
טענות התובע על חשיפה לעישון במקום העבודה
התובע טען כי העירייה הפרה את חובותיה החוקיות כמעסיקה וכמחזיקה במקום ציבורי. לדוגמא, לטענתו, משרדי העירייה לא היו מוגנים מעשן סיגריות, והוא נאלץ לעבוד בסביבה מזהמת שפגעה ברווחתו.
בפרט, התובע הצביע על הפרות מוגדרות של הוראות החוק:
-
הצבת מאפרות במרחבי העבודה בניגוד מפורש לסעיף 2ב לחוק למניעת עישון.
-
אי-הצבת שלטים המורים על איסור עישון, כמתחייב מסעיף 2 לאותו חוק.
-
התעלמות מפניותיו ומהתכתובות שהציגו את מצוקתו היומיומית במשרדים.
לעומת זאת, עיריית קרית שמונה הכחישה את טענותיו של העובד. העירייה טענה כי המתקנים שהוצבו היו פחי אשפה בלבד ולא מאפרות. עם זאת, העירייה לא טענה בבירור כי הציבה את שלטי האזהרה כנדרש בדין.
שימו לב: טענה של מעסיק כי מתקן מסוים הוא ״רק פח אשפה״ תידחה אם המבנה שלו כולל מאפרה ייעודית לקליטת בדלי סיגריות.
הכרעת בית הדין: חובת המעסיק ועצם הנזק
בית הדין האזורי לעבודה הבהיר כי אילו נדונה התובענה לגופה. התובע היה מוכיח את תביעתו ללא קושי מיוחד. בית הדין קבע כי החובות שבחוק למניעת עישון חלות על מעביד גם כלפי עובדיו. ולא רק כלפי מבקרים מבחוץ.
בנוסף, השופט ארמון ונציגי הציבור קבעו עקרון מרכזי בעניין הגדרת הנזק. עצם החשיפה לעשן סיגריות מהווה נזק ישיר שהחוק התכוון למנוע. לפיכך, התובע אינו נדרש להוכיח נזקים גופניים או השלכות רפואיות ארוכות טווח כדי לזכות בפיצוי.
כמו כן, סעיף 63 לפקודת הנזיקין מאפשר פסיקת פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון. עוגמת הנפש, אי-הנוחות והפגיעה באוטונומיה של העובד מצדיקות פיצוי כספי הולם. בית הדין שקל לחומרה את מעמדה של הנתבעת כרשות מקומית האמונה על אכיפת החוק בשטחה.
בסופו של דבר, בית הדין חייב את העירייה לשלם לתובע פיצוי בסך 25,000 ש״ח. סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.3.2011. כמו כן, נקבע כי התובע זכאי להשבת סך של 566 ש״ח מאגרת בית הדין ששילם. ללא צו להוצאות.
כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק הדין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. תוך 30 ימים, מיום שפסק הדין יומצא לו.
ההבדל בין עובד לבין מבקר במקום ציבורי
בית הדין הדגיש נקודה מהותית הנוגעת ליחסי עבודה ותנאי העסקה. אדם המבקר במסעדה או בקניון שבו מעשנים יכול לעזוב את המקום כרצונו. לעומת זאת, עובד כבול למקום עבודתו לצורך פרנסתו.
השוואה בין עובד למבקר בעת חשיפה לעשן סיגריות מאפיין החשיפה עובד שכיר במקום העבודה מבקר במקום ציבורי יכולת הימנעות אין דרך סבירה להימלט מהחשיפה יכול לעזוב את המקום באופן מיידי משך השהות שעות ממושכות מדי יום זמן קצר ומזדמן תלות כלכלית קיימת תלות במעסיק ובמקום העבודה אין תלות כלכלית במקום.
משום כך, הפגיעה בעובד נחשבת לחמורה במיוחד, ומטילה על המעסיק חובת זהירות מוגברת.
אזהרה: מעסיק שאינו פועל באופן אקטיבי לסילוק מאפרות ולאכיפת איסור העישון חושף את עצמו לתביעות נזיקין משמעותיות מצד עובדיו.
מה עושים כאשר המעסיק אינו אוכף את איסור העישון?
אם אתם מתמודדים עם תופעה של חשיפה לעישון במקום העבודה, חשוב לפעול בצורה מחושבת ומסודרת כדי לבסס את טענותיכם:
-
תיעוד המפגעים. צלמו מאפרות, בדלי סיגריות והיעדר שלטי אזהרה ברחבי המשרד.
-
פנייה בכתב להנהלה. שלחו מכתב או דואר אלקטרוני לממונים ופרטו את הפגיעה בבריאותכם.
-
שמירת תכתובות. תעדו את כל התשובות וההודעות המעידות על ידיעת המעסיק על המצב.
-
איסוף עדויות. רשמו תאריכים ושעות שבהם התרחש עישון בנוכחותכם בתוך המבנה.
-
קבלת ייעוץ משפטי. פנו לעורך דין לבחינת הגשת תביעה לפיצוי בבית הדין לעבודה.
שאלות ותשובות
האם חובה להוכיח מחלה כדי לקבל פיצוי על חשיפה לעשן?
לא, אין צורך להוכיח נזק רפואי או מחלה. בית הדין קבע. כי עצם החשיפה לעשן מנוגדת למטרת החוק ומהווה נזק בר-פיצוי בעוולת הפרת חובה חקוקה.
האם הצבת פח עם חלק עליון לבדלי סיגריות מותרת?
לא, הצבת מתקנים הכוללים מאפרה עליונה מהווה הפרה של סעיף 2ב לחוק. מעסיק אינו יכול לטעון כי מדובר בפח אשפה רגיל כאשר המבנה מיועד לעישון.
האם רשות מקומית נושאת באחריות כבדה יותר ממעסיק פרטי?
כן, בית הדין רואה בחומרה רבה הפרה של רשות מקומית. מכיוון שהרשות מופקדת על אכיפת החוק בשטחה, עליה לשמש דוגמה ולהקפיד על הכללים במשרדיה.
איזה בית משפט מוסמך לדון בתביעת נזיקין על עישון בעבודה?
בית הדין לעבודה מוסמך לדון בתביעה נזיקית בין עובד למעביד בעילה של הפרת חובה חקוקה. מכוח סעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה.
סיכום ומסקנות מעשיות
פסיקת בית הדין בעניין עיריית קרית שמונה מעבירה מסר חד-משמעי לכלל המעסיקים. שמירה על אוויר נקי מעשן אינה מחווה של רצון טוב, אלא חובה משפטית ברורה. מעסיק אשר מתעלם מתלונות עובדיו או מציב מאפרות מסתכן בחיוב כספי משמעותי. העובד אינו נדרש לסבול מפגיעה פיזית קשה כדי לממש את זכותו לסביבת עבודה בטוחה וראויה.
