תשובה קצרה: בישראל אין כיום חוק ייעודי לאחריות בגין נזקי בינה מלאכותית. השאלה מי אחראי לנזק ממערכת AI נבחנת לפי הדינים הכלליים הקיימים: עוולת הרשלנות שבסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], חבות מעביד ושולח לפי סעיפים 13 ו-14 לאותה פקודה, וחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980, המטיל על יצרן אחריות ללא הוכחת אשם אך רק בגין נזק גוף. שבע הטעויות שמפורטות במאמר הן הכשלים שחוזרים על עצמם אצל מפתחים, מפעילים ומשתמשים.
אחריות לנזקים מ AI: 7 טעויות נפוצות ואיך להימנע מהן.
העידן הדיגיטלי הנוכחי מציג חידושים טכנולוגיים בקצב מהיר, במיוחד בתחום הבינה המלאכותית. לפיכך, השאלה מי נושא באחריות כאשר מערכת AI גורמת נזק היא סוגיה מורכבת ומתפתחת. לפיכך, נזקים אלו יכולים להתבטא בדרכים שונות. למשל, פגיעה פיזית, נזק כלכלי או פגיעה במוניטין.
כתוצאה מכך, המסגרת המשפטית הקיימת מתקשה לעיתים לתת מענה הולם.
הדין הקיים, בעיקר דיני הנזיקין, אינו תמיד מותאם למאפיינים הייחודיים של מערכות AI. בנוסף, מערכות אלו פועלות באופן אוטונומי ולומד. בנוסף לכך, הן אינן צפויות באופן מלא. כתוצאה מכך, קביעת האחריות המשפטית הופכת למאתגרת יותר.
בית המשפט נדרש לבחון האם מדובר באחריות יצרן, מפעיל, מפתח, או גורם אחר שמעורב בשרשרת האספקה והשימוש ב-AI.
המסגרת המשפטית בישראל: אילו דינים חלים על נזק ממערכת AI
נכון להיום אין בישראל חוק ייעודי שמסדיר אחריות בגין נזק שנגרם על ידי בינה מלאכותית, ואין הגדרה סטטוטורית של "מערכת בינה מלאכותית" בדין הישראלי. המשמעות המעשית היא שכל תביעה בתחום נשענת על עילות קיימות, ולכן חשוב להכיר את שלוש המסגרות המרכזיות ואת הגבולות של כל אחת מהן.
| המסגרת | המקור בחוק | מה צריך להוכיח | אילו נזקים מכוסים |
|---|---|---|---|
| רשלנות | סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] | חובת זהירות, סטייה מרמת הזהירות של "אדם סביר ונבון", קשר סיבתי ונזק | נזק גוף ונזק רכוש, ובנסיבות מסוימות גם נזק כלכלי |
| אחריות יצרן למוצר פגום | סעיף 2(א) לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980 | פגם במוצר ונזק. לשון החוק: "ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן" | נזק גוף בלבד (מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי) |
| חבות מעביד ושולח | סעיפים 13 ו-14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] | שהמעשה נעשה על ידי עובד תוך כדי עבודתו, או על ידי שלוח בביצוע המעשה שהוטל עליו | לפי העוולה שבוצעה בפועל |
| אחריות חוזית | הסכם ההתקשרות בין הצדדים | הפרת התחייבות מפורשת בהסכם השירות או הרישוי | לפי הסעדים שנקבעו בהסכם, בכפוף לדין הכללי |
שתי נקודות שמכריעות תיקים בפועל: ראשית, הגדרת "מוצר" בסעיף 1 לחוק האחריות למוצרים פגומים היא "לרבות רכיב ואריזה של מוצר, מוצר המחובר למקרקעין, ובנין". תוכנה או מודל אינם מנויים בה במפורש, ולכן תחולת החוק על מערכת AI שאינה מוטמעת בחומרה אינה מובנת מאליה. שנית, סעיף 9(ב) לאותו חוק קובע שהוא אינו חל על נזק שנגרם מחוץ לישראל, נקודה קריטית כשהמפתח או השרת יושבים בחוץ לארץ.
טעויות נפוצות בהבנת אחריות לנזקים מ-AI
טעות 1: התעלמות מחוסר הדיוק הפוטנציאלי של מערכות AI
מערכות בינה מלאכותית, למרות התחכום שלהן, אינן חפות מטעויות. כתוצאה מכך, הן פועלות על בסיס נתונים. במקרים אלה, אם הנתונים מוטים או חלקיים, גם התוצאות יהיו שגויות. לפיכך, ההנחה שמערכת AI תמיד מדויקת היא טעות חמורה, כפי שנדון בהרחבה בהקשר של בינה מלאכותית ומשפט בישראל: אתגרים, הזדמנויות ורגולציה.
חשיבה זו עלולה להוביל לקבלת החלטות שגויה. לעומת זאת, יתרה מכך, היא יכולה לגרום לנזקים משמעותיים.
על מנת למנוע טעות זו, חברות ומפתחים חייבים לבצע בדיקות קפדניות ומתמשכות למערכות ה-AI. לדוגמה, הם צריכים לוודא שהנתונים שהמערכת לומדת מהם איכותיים ומגוונים. כמו כן, הם צריכים לכלול מנגנוני ניטור ובקרה שוטפים. בנוסף לכך, יש להגדיר בבירור את מגבלות הדיוק של המערכת.
במקרים אלה, יש ליידע את המשתמשים לגביהן.
למונח המשפטי יש כאן משקל ממשי: סעיף 35 לפקודת הנזיקין בוחן מה "אדם סביר ונבון" היה עושה באותן נסיבות, ובבעל מקצוע נבחנת גם המיומנות ומידת הזהירות של "אדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד". ככל שהתקנים המקצועיים לבדיקת מערכות AI מתגבשים, כך עולה רף הזהירות שיידרש מהמפתח ומהמפעיל.
טעות 2: חוסר הבחנה בין אחריות יצרן לאחריות מפעיל
כאשר מתרחש נזק ממערכת AI, עולה השאלה מי נושא באחריות. לדוגמא, רבים מתקשים להבחין בין אחריותו של מי שפיתח או ייצר את המערכת לבין אחריותו של מי שמפעיל אותה בפועל. מנגד, זוהי הבחנה קריטית בדיני הנזיקין. לכן, טעות זו עלולה להוביל לטענות שגויות בהליך המשפטי.
למען הסר ספק, יש להבחין בבירור בין שני סוגי האחריות. כלומר, אחריות יצרן מתמקדת בפגמים בתכנון, ייצור או אזהרה לגבי המערכת עצמה. לעומת זאת, אחריות מפעיל מתייחסת לדרך השימוש במערכת. כמו כן, היא מתייחסת להגדרותיה, לניטורה ולפיקוח עליה.
במקרים אלה, חוזים ברורים בין הצדדים יכולים לסייע בהגדרת האחריות.
ההבחנה אינה תיאורטית. סעיף 3(א)(2) לחוק האחריות למוצרים פגומים קובע שמוצר הוא פגום גם כאשר "נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר". כלומר, מפתח שסיפק מערכת בלי להזהיר מפני מגבלותיה עלול להיחשב כמי שסיפק מוצר פגום, גם אם המערכת עצמה פעלה כמתוכנן. מנגד, מפעיל שהתעלם מהאזהרות שכן ניתנו יתקשה להסיר מעצמו אחריות. מי שמצוי בצד הניזוק בסכסוך כזה יבחן את התמונה יחד עם עורך דין נזיקין: רשלנות ונזקי גוף.
טעות 3: אי הבנת העיקרון של ״אחריות קפידה״
במקרים מסוימים, הדין קובע אחריות ללא הוכחת אשם. עיקרון זה מטיל אחריות על גורם מסוים גם ללא הוכחת אשמה או רשלנות. רבים אינם מבינים מתי עקרון זה חל. הם מפספסים את משמעותו בהקשר של AI.
זוהי טעות שעלולה להשפיע באופן דרמטי על תוצאות תביעת נזיקין.
דיוק במונחים: "אחריות קפידה" הוא מונח מהדין הפלילי. סעיף 22(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע כי "אדם נושא באחריות קפידה בשל עבירה, אם נקבע בחיקוק שהעבירה אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות". בהקשר האזרחי של נזק ממוצר, ההסדר המקביל הוא סעיף 2(א) לחוק האחריות למוצרים פגומים, ולשונו: "יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר… ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן". שימוש במונח הפלילי בהליך אזרחי הוא מקור נפוץ לבלבול.
לפיכך, מומלץ לבדוק את התקנות והחוקים הרלוונטיים. אלה קובעים מתי חלה אחריות ללא הוכחת אשם. לדוגמה, חוקים מסוימים בתחום המוצרים הפגומים עשויים לחול גם על מערכות AI המוטמעות במוצר פיזי. כמו כן, יש להתעדכן בהתפתחויות הרגולטוריות העתידיות בנושא.
חשוב להכיר גם את גבולות ההסדר. סעיף 4(א)(2) לחוק מקנה ליצרן הגנה אם "לפי רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית שהיתה בעת שהמוצר יצא משליטתו, לא יכול היה היצרן לדעת שמבחינת התכנון לא עמד המוצר ברמת הבטיחות הסבירה". בתחום שמתפתח בקצב של AI, זו טענת הגנה מרכזית. מנגד, סעיף 6 קובע תקופת התיישנות של שלוש שנים, ואוסר להגיש תובענה לפי החוק לאחר עשר שנים מתום השנה שבה יצא המוצר משליטת היצרן.
טעות 4: חוסר תיעוד ורישום פעולות המערכת
מערכות AI פועלות באופן מורכב, ולעיתים קשה לשחזר בדיוק כיצד התקבלה החלטה מסוימת. כתוצאה מכך, חוסר תיעוד של פעולות המערכת, תהליכי קבלת ההחלטות והנתונים עליהם התבססה, הוא טעות נפוצה.
בהיעדר תיעוד מתאים, יהיה קשה מאוד להוכיח או להפריך אחריות במקרה של נזק.
על מנת להימנע מכך, יש להטמיע מנגנוני רישום ותיעוד מקיפים. יחד עם זאת, מנגנונים אלה יתעדו את כל הפעולות המשמעותיות של מערכת ה-AI. לדוגמה, יש לתעד קלט, פלט, החלטות אלגוריתמיות ושינויים שבוצעו במערכת. תיעוד זה ישמש ראיה חיונית במקרה של תביעה משפטית.
לתיעוד יש נפקות ראייתית ישירה. סעיף 41 לפקודת הנזיקין מעביר את נטל הראיה אל הנתבע כאשר לתובע "לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה", הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שהאירוע מתיישב יותר עם היעדר זהירות סבירה. "קופסה שחורה" בלתי מתועדת עלולה דווקא לפעול לרעת המפעיל, ולא לטובתו.
טעות 5: הזנחת הסכמי שימוש ותנאים משפטיים
חברות רבות מפתחות ומפעילות מערכות AI ללא הסכמים משפטיים מקיפים. הסכמים אלה מגדירים את תנאי השימוש, חלוקת הסיכונים והגבלת האחריות. הזנחת היבט זה היא טעות שכיחה. היא משאירה את הצדדים חשופים לתביעות.
מנגד, היא עלולה להקשות על הגנה משפטית.
לפיכך, יש להקפיד על ניסוח הסכמי שימוש ברורים ומפורטים. אלה יכללו סעיפי אחריות, פיצויים, הגבלת אחריות וסעיפי שיפוט. יתרה מכך, יש לכלול בהם הוראות לגבי עדכונים, תחזוקה ובדיקות. כמו כן, חשוב להתאים את ההסכמים לדרישות החוק.
מגבלה שרבים מפספסים: סעיף 7 לחוק האחריות למוצרים פגומים קובע כי "המתנה על אחריות לפי חוק זה, תנאי בטל". כלומר, סעיף בהסכם שימוש שמנסה לפטור יצרן מאחריות לנזק גוף שנגרם ממוצר פגום, או להגבילה, בטל. חוזה יכול לחלק סיכונים מסחריים בין הצדדים, אך הוא אינו יכול לבטל אחריות שהדין מטיל. באותו סעיף נשמרת זכות היצרן לשיפוי מאחר, ובלבד שלא ישפה עצמו ממי שהמוצר הגיע לרשותו לצרכים אישיים, משפחתיים או ביתיים.
טעות 6: אי התאמה לרגולציה עתידית
תחום ה-AI מתפתח במהירות, וכך גם הרגולציה סביבו. חברות רבות טועות בכך שהן אינן מתעדכנות בחקיקה ובתקנות העתידיות. כתוצאה מכך, הן אינן נערכות אליהן מבעוד מועד. טעות זו עלולה להוביל לקנסות, סנקציות משפטיות ונזקים למוניטין.
יש לעקוב באופן שוטף אחר התפתחויות רגולטוריות בתחום ה-AI, הן ברמה המקומית והן ברמה הבינלאומית. לדוגמה, יש להתייעץ עם מומחים משפטיים. אלה מתמחים בתחום.
כמו כן, יש להתאים את פעילות החברה לדרישות החדשות.
אל תתבלבלו בין מגמה לבין דין מחייב. רגולציית הבינה המלאכותית של האיחוד האירופי אינה חלק מהדין הישראלי ואינה חלה כשלעצמה על פעילות בישראל. היא עשויה להיות רלוונטית לחברה ישראלית רק דרך שוק היעד שאליו היא פונה או דרך התחייבות חוזית שנטלה על עצמה. באופן דומה, מסמכי מדיניות והנחיות של רשויות בישראל אינם חקיקה, ואינם יוצרים כשלעצמם חובה שניתן לתבוע בגין הפרתה. החובות שכן חלות היום נובעות מהדינים הכלליים, ובכללם חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 לגבי עיבוד מידע אישי.
פגיעה במוניטין כתוצאה מפלט שגוי של מערכת AI היא סיכון ממשי, והיא נבחנת לפי דיני לשון הרע ולא לפי דיני המוצרים הפגומים. בסוגיות מסוג זה מטפל עורך דין תקשורת ומדיה: לשון הרע וספאם.
טעות 7: חוסר בביטוח מתאים
נזקים מ-AI עלולים להיות יקרים ומורכבים. טעות נפוצה היא חוסר כיסוי ביטוחי הולם. ביטוחים מסורתיים אינם תמיד מכסים נזקים ספציפיים הנובעים משימוש בבינה מלאכותית. כמו כן, הם אינם נותנים מענה לאופי הייחודי של הסיכונים. בנושא זה קראו גם: בינה מלאכותית לעורכי דין: מדריך מקיף לשילוב כלים חדשניים.
למען הסר ספק, חברות המשתמשות או מפתחות AI צריכות לבחון את פוליסות הביטוח שלהן. הן צריכות לבדוק התאמה לסיכונים החדשים. בנוסף לכך, יש לשקול רכישת פוליסות ייעודיות לכיסוי נזקים מ-AI. אלה יתנו מענה ספציפי ויקיפו את כל ההיבטים.
נקודה מעשית: חלק ניכר מהנזקים ממערכת AI הם נזקי רכוש או נזק כלכלי, ואלה כלל אינם מכוסים על ידי חוק האחריות למוצרים פגומים, שחל על נזק גוף בלבד. מכאן שהמענה מגיע מהפוליסה ומעילת הרשלנות, לא מהחוק המיוחד. במחלוקת מול מבטח בעניין נזק רכוש מטפל עורך דין נזקי רכוש: נזקי אש ותביעות ביטוח.
מה עושים כשמערכת AI גרמה נזק: סדר פעולות
- שמרו את הראיות מיד. קובצי לוג, גרסת המודל, הקלט והפלט המדויקים, הגדרות המערכת וצילומי מסך. ראיות דיגיטליות נמחקות במחזורי שמירה אוטומטיים.
- תעדו את מועד הגילוי. תקופת ההתיישנות לפי סעיף 6 לחוק האחריות למוצרים פגומים היא שלוש שנים, קצרה מהתקופה הרגילה בנזיקין.
- מפו את שרשרת האחריות. מי המפתח, מי היבואן או המשווק, מי המפעיל ומי המשתמש. סעיף 1 לחוק מגדיר "יצרן" גם כמי שמציג עצמו כיצרן וגם כיבואן.
- אספו את המסמכים החוזיים. הסכם הרישוי, תנאי השימוש, המפרט הטכני והאזהרות שסופקו או שלא סופקו.
- בדקו את הכיסוי הביטוחי ודווחו למבטח בתוך הזמן הקבוע בפוליסה, גם אם טרם הוחלט על הגשת תביעה.
- פנו לייעוץ משפטי לפני שליחת מכתב דרישה. ניסוח מוקדם ושגוי של עילת התביעה מקשה על תיקונה בהמשך.
מתי כדאי לפנות לעורך דין המתמחה בתחום?
סוגיית אחריות לנזקים מ AI דורשת ידע משפטי וטכנולוגי כאחד. לכן, פנייה לעורך דין המתמחה במשפט אזרחי ובדיני טכנולוגיה היא צעד חיוני. עורך דין כזה יכול לסייע בהבנת הסיכונים המשפטיים. כמו כן, הוא יכול לסייע בבניית אסטרטגיה להפחתתם.
חשוב לפנות לייעוץ משפטי בשלבים מוקדמים ככל האפשר.
כך למשל, במקרים של תכנון, פיתוח או הטמעת מערכות AI. עורך דין יכול לייעץ לגבי ניסוח חוזים. הוא יכול לסייע גם בתנאי שימוש והגבלות אחריות. בנוסף לכך, במקרה של נזק שנגרם ממערכת AI, עורך דין יסייע בהערכת המצב.
הוא יוכל לנהל את הליך התביעה.
נגרם לכם נזק ממערכת בינה מלאכותית, או שאתם מפתחים ומפעילים כזו ורוצים לצמצם חשיפה? אנחנו נבחן את המקרה שלכם, נמפה את שרשרת האחריות ואת עילות התביעה או ההגנה הרלוונטיות. לפרטים נוספים: עורך דין משפט אזרחי: חוזים ותביעות אזרחיות.
שאלות ותשובות נפוצות בנושא אחריות לנזקים מ-AI
ש: האם יצרן של רכב אוטונומי תמיד אחראי לתאונה?
ת: לא בהכרח. האחריות תלויה בנסיבות התאונה. היא תלויה גם באופי הפגם. יכולה להיות אחריות ליצרן אם התאונה נבעה מפגם בתכנון או בייצור הרכב האוטונומי.
לעומת זאת, אם התאונה נבעה משימוש שגוי או עקיפת מנגנוני בטיחות על ידי המשתמש, ייתכן שחלק מהאחריות או כולה תוטל עליו. בנוסף לכך, רגולציות ספציפיות בתחום הרכב האוטונומי עשויות להשפיע על חלוקת האחריות.
ש: מהו ״ארגז חול רגולטורי״ בהקשר של AI?
ת: ארגז חול רגולטורי (Regulatory Sandbox) הוא סביבת ניסוי מבוקרת. היא מאפשרת לחברות לפתח ולבחון טכנולוגיות חדשניות, כמו AI, תחת פיקוח רגולטורי מוגבל. כמו כן, הוא מציע גמישות רגולטורית מסוימת. זאת על מנת לעודד חדשנות.
מנגד, הוא מאפשר לרגולטורים ללמוד על הסיכונים הכרוכים בטכנולוגיות אלו. הוא מאפשר להם לפתח רגולציה מתאימה.
ש: האם אלגוריתם שגוי שמוביל להמלצה פיננסית שגויה יכול לגרור אחריות?
ת: כן, בהחלט. אם אלגוריתם שגוי מספק המלצה פיננסית, ואם המלצה זו גורמת לנזק כלכלי, המפתחים או המפעילים של המערכת עלולים להיות חשופים לתביעה.
כמו כן, האחריות תיקבע על פי הוכחת רשלנות, פגם במוצר, או הפרת חובת נאמנות, וכן על פי תנאי ההסכם בין הצדדים. חשוב לדעת שחוק האחריות למוצרים פגומים לא יסייע כאן, משום שהוא חל על נזק גוף בלבד, ולכן עילת הרשלנות והעילה החוזית הן העיקריות.
ש: האם יש בישראל חוק ייעודי לאחריות בגין נזקי בינה מלאכותית?
ת: לא. נכון להיום אין בדין הישראלי חוק ייעודי לנושא, ואין בו הגדרה סטטוטורית של "מערכת בינה מלאכותית". תביעות נבחנות לפי הדינים הכלליים: עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, חוק האחריות למוצרים פגומים כשמדובר בנזק גוף ממוצר, דיני החוזים, ובמידת הצורך חוק הגנת הפרטיות כשמעורב מידע אישי.
ש: האם רגולציית ה-AI של האיחוד האירופי חלה על חברה ישראלית?
ת: היא אינה חלק מהדין הישראלי. חברה ישראלית עשויה להידרש לעמוד בה בשל השוק שאליו היא פונה, או בשל התחייבות חוזית שנטלה על עצמה מול לקוח או שותף. זה שיקול מסחרי וחוזי, ולא חובה שנובעת מהדין הישראלי. לכן אין להציג אותה כמקור חובה בישראל.
ש: האם אפשר לפטור את החברה מאחריות בסעיף בתנאי השימוש?
ת: לא באופן גורף. סעיף 7 לחוק האחריות למוצרים פגומים קובע ש"המתנה על אחריות לפי חוק זה, תנאי בטל", כך שאי אפשר להתנות על אחריות היצרן לנזק גוף ממוצר פגום. סעיפי הגבלת אחריות יכולים לחלק סיכונים מסחריים בין צדדים עסקיים, אך תוקפם נבחן על ידי בית המשפט, והם אינם מבטלים אחריות שהדין מטיל.
סיכום
התמודדות עם אחריות לנזקים מ AI דורשת גישה יסודית ומקצועית. הכרה ב-7 הטעויות הנפוצות שפורטו במאמר, ויתרה מכך הימנעות מהן, היא קריטית עבור כל מי שמעורב בתחום. בין אם אתם מפתחים, מפעילים או משתמשים במערכות AI, עליכם להבין את ההיבטים המשפטיים.
רק כך, תוכלו למזער סיכונים ולהגן על עצמכם. פנייה לייעוץ משפטי מקצועי. בנוסף לכך, התעדכנות שוטפת ברגולציה המתפתחת, הינם צעדים חיוניים. אלה יאפשרו לכם לנווט בבטחה בעולם המורכב של הבינה המלאכותית.
לכן, אם אתם נתקלים בשאלות או בקשיים, אל תהססו לפנות לעורך דין בעל התמחות בתחום המשפט האזרחי והטכנולוגיה.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. הדין בתחום הבינה המלאכותית מתפתח, ויש לבדוק את המצב המשפטי המעודכן במועד הפנייה.
