לא, טענה בעלמא אינה מספיקה. בית המשפט קבע כי הנטל להוכחת החזקה הממעטת מוטל כולו על קרנית. עליה להוכיח כוונה ישירה לפגוע באמצעות הרכב ככלי נזק. בהיעדר ראיות ממשיות לכוונה פלילית, האירוע נחשב לתאונת דרכים מזכה.
סוגיית הזכאות לפיצויים בעקבות פגיעה מכוונת בתאונת דרכים מעוררת שאלות משפטיות מורכבות במיוחד כאשר הנהג הפוגע נמלט מן המקום. לפיכך, חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל״ה-1975 מעניק רשת ביטחון לנפגעים. עם זאת, החוק שולל פיצוי כאשר המעשה נעשה במתכוון כדי לגרום נזק גוף.
במקרים שבהם זהות הנהג אינה ידועה, הולך הרגל תובע את קרנית. בנוסף, לעיתים קרובות מנסה הקרן לטעון כי מדובר באירוע תקיפה פלילי. פסק הדין בהליך ת״א (נצרת) 1189-07 באסם אבו ראס נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. שניתן על ידי השופט הבכיר שכיב סרחאן ביום 18.12.2010, מבהיר את גבולות הטענה הזו.
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל״ה-1975 נועד לפצות נפגעי גוף בגין סיכונים תחבורתיים אופייניים. עם זאת, סעיף 1 לחוק כולל הגדרה בסיסית של תאונת דרכים. לצד זאת, קבע המחוקק חזקה ממעטת מפורשת.
לפי חזקה זו. כתוצאה מכך, מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו של אדם אינו מהווה תאונת דרכים. במצב כזה, השימוש ברכב נעשה ככלי נשק ולא למטרות תחבורה רגילות.
כדי לשלול פיצוי, הדין דורש כוונה ישירה ומודעות מלאה של הפוגע. לפיכך, רשלנות או פזיזות של הנהג אינן מספיקות לצורך שלילת הפיצוי. לעומת זאת, נטל ההוכחה בעניין זה רובץ כולו על הטוען לקיומה של החזקה.
נסיבות המקרה: פגע וברח באתר הבנייה
התובע, באסם אבו ראס, עבד כמנהל עבודה שכיר בחברת בנייה. לדוגמה, ביום 9.3.2006, בשעה 19:30 לערך, הוא הגיע ברכבו לאתר עבודה ברחובות. הוא החנה את רכבו וצעד ברגל לכיוון השער כדי למסור הנחיות עבודה.
בסמוך לשער הבחין התובע באדם זר ושאל אותו לפשר מעשיו. לדוגמא, אותו אדם נמלט מיד מן המקום. שניות לאחר מכן הגיח מאחוריו רכב מסוג איסוזו טנדר לבן. פגע בו בעוצמה ונמלט מבלי לעצור.
אחיו של התובע ועובד נוסף עמדו סמוך לשער וראו את רגעי הפגיעה. כלומר, התובע סבל משברים מורכבים בקרסול שמאל ובשורש כף יד ימין. הוא פונה באמבולנס לבית החולים קפלן ובהמשך נותח בבית חולים בנצרת.
המחלוקת המשפטית: תאונת דרכים או פגיעה מכוונת בתאונת דרכים?
מכיוון שהנהג הפוגע נמלט ולא אותר, הגיש הנפגע תביעה כנגד קרנית לפי סעיף 12 לחוק. אולם, מנגד, קרנית סירבה לשלם את הפיצוי והעלתה טענות חמורות:
-
קרנית טענה כי הפגיעה נעשתה במכוון על רקע סכסוך עברייני או קטטה. אמנם, ולכן אין מדובר בתאונת דרכים.
-
הקרן טענה כי מדובר בתביעת מרמה חסרת בסיס עובדתי.
-
בנוסף, טענה הנתבעת כי נזקי הגוף הנטענים מופרזים וחסרי קשר סיבתי לתאונה.
לביסוס עמדתה, הציגה קרנית דיווחים טלפוניים ממוקד מד״א. ואולם, באותם דיווחים נטען כי במקביל לפגיעה דווח על אירוע קטטה וגניבה באזור. השאלה המרכזית הייתה האם האירוע נכנס לגדר פגיעה מכוונת בתאונת דרכים ששוללת פיצוי.
הכרעת בית המשפט ודחיית טענות קרנית
השופט הבכיר שכיב סרחאן קיבל את התביעה ודחה לחלוטין את טענות קרנית בשאלת האחריות. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי עדות התובע ועדות אחיו היו מהימנות ועקביות. עדויות אלו נתמכו בשורה של מסמכים אובייקטיביים מזמן אמת:
-
תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה המציינת פגיעת רכב בעבודה.
-
הודעות עקביות שנמסרו לחוקרי המוסד לביטוח לאומי ולמשטרת ישראל.
-
תמלילי שיחות של חוקרים פרטיים שפעלו מטעם קרנית.
-
דוחות הפינוי של מד״א שסיווגו את האירוע כתאונת דרכים.
בית המשפט פסל את הרישומים ממוקד מד״א בנוגע לקטטה. מאידך, השופט קבע כי מדובר בעדות מפי השמועה שאינה קבילה. יתרה מכך, התברר כי הדיווח על הקטטה התייחס לאדם אחר שטופל בניידת טיפול נמרץ נפרדת.
בנוסף, בית המשפט ציין כי קרנית שילמה לתובע תשלום תכוף בסך 20,000 ₪ בתחילת הדרך. מצד שני, מעשה זה היווה ראשית הודאה באחריותה לתאונה. לפיכך, קרנית לא הוכיחה כי הנהג התכוון לפגוע בתובע, והחזקה הממעטת נדחתה.
השוואת עמדות הצדדים והכרעת הדין
| סוגיה לבחינה | טענת קרנית (הנתבעת) | עמדת התובע והכרעת בית המשפט |
|---|---|---|
| סיווג התאונה | אירוע תקיפה פלילי ומעשה מכוון | תאונת פגע וברח אמיתית ללא כוונה פלילית |
| דוחות מד״א על קטטה | ראיה מכרעת לכך שלא מדובר בתאונה | עדות שמיעה בלתי קבילה על אירוע נפרד לחלוטין |
| נטל הוכחת החזקה הממעטת | מוטל על הנפגע להוכיח היעדר כוונה | הנטל רובץ במלואו על קרנית והיא כשלה בהוכחתו |
| הנכות התפקודית שנפסקה | אין כל נכות תפקודית ממשית | בית המשפט קבע נכות תפקודית צמיתה בשיעור 10% |
כימות הנזק וחישוב הפיצויים
לאחר קביעת האחריות, פנה בית המשפט לחשב את גובה הנזק. לסיכום, בית המשפט קבע לתובע נכות תפקודית צמיתה בשיעור של 10%, בדומה לנכותו הרפואית באורתופדיה. בסיס השכר של התובע הועמד על 6,557 ₪ נטו לחודש.
סך כל נזקי התובע הגיעו לסכום של 352,775 ₪ לפי הפירוט הבא:
-
נזק לא ממוני (כאב וסבל): 19,664 ₪.
-
הפסד השתכרות בעבר: 147,669 ₪.
-
הפסד כושר השתכרות בעתיד: 145,485 ₪.
-
לפיכך, הפסד זכויות פנסיה: 24,957 ₪.
-
עזרת צד שלישי בעבר: 15,000 ₪.
מסכום זה ניכה בית המשפט את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך 136,285 ₪. ואת התשלום התכוף המשוערך בסך 24,719 ₪. לפיכך, בית המשפט חייב את קרנית לשלם יתרה בסך 191,771 ₪. לצד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 28,919 ₪.
שלבים לפעולה לאחר תאונת פגע וברח
פגיעה מרכב שנמלט דורשת פעולה מהירה. ומתועדת כדי למנוע טענות עתידיות מצד חברות הביטוח או קרנית.
-
קבלת טיפול רפואי דחוף. יש לפנות באופן מיידי לחדר מיון או מוקד חירום רפואי. חובה לתאר במדויק כי הפגיעה נגרמה מרכב חולף שנמלט.
-
איסוף ראיות ועדים מזירת האירוע. רשמו פרטי עדי ראייה, צלמו את המקום ובדקו הימצאות מצלמות אבטחה סמוכות.
-
הגשת תלונה רשמית במשטרה. גשו לבוחן התנועה במשטרת ישראל ומסרו דיווח מפורט על תאונת פגע וברח. אישור המשטרה הוא תנאי סף מהותי.
-
פנייה למוסד לביטוח לאומי. אם התאונה אירעה בזמן העבודה, יש להגיש תביעה להכרת תאונת עבודה לקבלת דמי פגיעה ונכות.
שאלות ותשובות
מתי אירוע דריסה נחשב תאונה ומתי הוא מוגדר פגיעה מכוונת בתאונת דרכים?
האירוע ייחשב כתאונת דרכים כל עוד לא הוכח שהרכב שימש במודע ככלי לפגיעה גופנית. אם הנהג פגע באדם מתוך כוונה תחילה להזיק לו, תחול החזקה הממעטת והאירוע יוחרג מהחוק.
על מי רובץ נטל ההוכחה כאשר נטענת כוונה תחילה?
נטל השכנוע מוטל כולו על הצד שטוען לתחולת החזקה הממעטת. ובדרך כלל מדובר בחברת הביטוח או בקרנית. עליה להוכיח כוונה ישירה ברמת הוכחה של מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי.
האם תשלום תכוף ששילמה קרנית מהווה הודאה באחריות?
בפסק הדין ציין בית המשפט. כי תשלום תכוף ששולם לנפגע מרצונה החופשי של הקרן מהווה ראשית הודאה באחריותה העקרונית לפיצוי.
מה הדין כאשר מוקד החירום רושם כי מדובר בקטטה ולא בתאונה?
רישום ביומן מוקד מד״א המבוסס על שיחת טלפון של אדם אנונימי מוגדר כעדות מפי השמועה. בית המשפט פוסל רישומים אלה ואינו מעניק להם משקל ראייתי ללא עדות ישירה של המודיע.
האם תגמולי המוסד לביטוח לאומי מנוכים מסכום הפיצוי מקרנית?
כן, כאשר התאונה מוכרת כתאונת עבודה. מנכים את כל תגמולי המל״ל שנשפכו לנפגע מסכום הנזק הכולל. קרנית משלמת אך ורק את היתרה שנותרה לאחר הניכוי.


