קנסות ביזיון בית משפט: הלכות ונטל הוכחת משך ההפרה

הפרת צו שיפוטי מהווה פגיעה חמורה בעקרונות שלטון החוק וביכולתו של בית המשפט לאכוף את החלטותיו. לשם כך, מסמיכה פקודת ביזיון בית המשפט את בתי המשפט להטיל סנקציות שונות, כולל קנסות ומאסר, על מי שמפר צו. עם זאת, היקף סנקציות אלו ומידת ההוכחה הנדרשת להטלתן אינם עניין של מה בכך. פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק ע״פ 1160/98, שיז״פ שיווק יזום פרוייקטים לבניה בע״מ נ' יעקוב אשכנזי, אשר ניתן ביום 30.1.2000 על ידי השופטים א' ברק, ד' דורנר וא' ריבלין (מפי השופט ריבלין), מציב גבולות ברורים לסוגיות אלו ומצמצם משמעותית את הטלת קנסות ביזיון בית משפט במקרים של הפרה מתמשכת לכאורה. רקע משפטי: פקודת ביזיון בית המשפט פקודת ביזיון בית המשפט היא כלי מהותי המעניק לבתי המשפט סמכות לאכוף את צוויהם והחלטותיהם. באמצעות פקודה זו, בית המשפט יכול להטיל קנסות או מאסר על אדם המסרב לציית לצו שניתן נגדו. תכליתו של הליך זה אינה ענישתית בעיקרה, אלא כפייתית. היא נועדה להבטיח את קיומם של צווי בית המשפט ולהביא ליישומם. לפיכך, הסנקציות הנגזרות מהפקודה צופות פני עתיד, במטרה למנוע הפרות נוספות, ולא בהכרח להעניש על הפרות שכבר בוצעו. ההליך עצמו נתפס בפסיקה כבעל אופי מיוחד, המצוי ״בתחום הדמדומים״ שבין ההליך האזרחי לפלילי, ומעלה שאלות מורכבות בנוגע למידת ההוכחה הנדרשת. פרטי המקרה והליכים קודמים המקרה הנדון עסק בחברה קבלנית, מנהלה ובת זוגו (המערערים), אשר התקשרו בהסכם קומבינציה עם יעקוב אשכנזי (המשיב) ואחרים, להקמת בניין מגורים. כאשר התברר כי הבנייה חרגה מהיתר הבנייה, בית המשפט לעניינים מקומיים הורה על הפסקתה. כתוצאה מכך, התפתח סכסוך בין הצדדים, שהועבר להכרעת בורר. בהמשך, בית המשפט המחוזי בחיפה הוציא צו מניעה, האוסר על החברה ועל המערערת 3 לבצע עבודות בנייה במגרש, עד לקבלת היתר בנייה כדין. בהסכמת הצדדים, ניתן צו נוסף שבו התחייב כל אחד מהמערערים בקנס של 10,000 ש״ח בגין כל יום שבו יופר הצו בעתיד. המשיב טען כי המערערים הפרו את הצו וביצעו עבודות סיוד, צבע, טיח והתקנת דלתות בדירה במשך שנים עשר ימים. קביעות בית המשפט המחוזי בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופטת ש' וסרקרוג, קיבל את בקשת המשיב. הוא קבע כי בוצעה הפרה מתמשכת של צו המניעה. בית המשפט חייב כל אחד מהמערערים בתשלום קנסות בגין שנים עשר ימי הפרה. בנוסף, השופטת גזרה על מנהל החברה מאסר על תנאי לחודש ימים. המערערים הגישו ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון. הם טענו כי הראיות לא הוכיחו באופן מספק את ביצוע עבודות הבנייה בניגוד לצו, וכי מכל מקום, לא הוכח משך ההפרה הנטענת. השאלות המשפטיות בפני בית המשפט העליון בפני בית המשפט העליון עמדו מספר שאלות משפטיות מהותיות. בית המשפט בחן האם המשיב עמד בנטל הראייתי הנדרש להוכחת משך ההפרה. בנוסף, בית המשפט דן בשאלה מהי מידת ההוכחה הנדרשת בהליך כפייה לפי פקודת ביזיון בית המשפט – האם זו מידה אזרחית רגילה, מידה פלילית, או שמא מידת ביניים. יתרה מכך, בית המשפט בחן את סוגיית הטלת מאסר על תנאי במסגרת הליך זה, בגין הפרה שכבר בוצעה. סוגיות אלו בעלות חשיבות רבה להבנת אופי הליכי האכיפה ותחומי אחריותם. הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיה בית המשפט העליון, בהרכב השופטים א' ברק, ד' דורנר וא' ריבלין, קיבל את הערעור בחלקו. בית המשפט אישר את קביעת הערכאה הראשונה כי בוצעו עבודות בנייה בניגוד לצו. המערערים עצמם התייחסו בסיכומיהם בערכאה המחוזית ל״עבודות בנייה״ גם ביחס לפעולות הסיוד והצבע שבוצעו. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המערערים בנוגע למשך ההפרה. הראיות שהוצגו, אשר כללו תצלומים משני מועדים בלבד (15.8.97 ו-27.8.97), הוכיחו כי בוצעה הפרה כלשהי בין שני התאריכים. הן לא הוכיחו כי ההפרה נמשכה במשך כל שנים עשר הימים שביניהם. המערערים לא נשאו בנטל להביא ראיות סותרות בעניין זה. באשר למידת ההוכחה הנדרשת בהליכי ביזיון בית משפט, בית המשפט העליון ציין כי בפסיקה קיימות שתי גישות עיקריות. גישה אחת תומכת במידת הוכחה ביניים, הממוקמת בין המידה האזרחית לפלילית, לאור האופי המיוחד של ההליך. הגישה השנייה, שאותה ביטא הנשיא א' ברק בעבר, שוללת יצירת מידת הוכחה שלישית ומכירה רק בשתי המידות המסורתיות. בית המשפט הותיר את סוגיה זו בצריך עיון. הוא קבע כי גם לפי כל מידת הוכחה, לא הוכח משך ההפרה הנטען. לפיכך, בית המשפט העליון העמיד את החיוב על הפרה חד-פעמית בלבד. בהתאם לכך, צומצמו קנסות ביזיון בית משפט לסכום של יום הפרה אחד לכל מערער. המערערת 1 והמערער 2 ישלמו 4,500 ש״ח כל אחד, ואילו המערערת 3 תישא בתשלום של 1,000 ש״ח. בנוסף, בית המשפט קבע כי אין להטיל במסגרת הליכי ביזיון בית משפט מאסר על תנאי המותנה בהפרה נוספת עתידית, שכן תכליתו של ההליך היא כפייה לעתיד ולא ענישה על העבר. משלא נטענה טענה נגד הוראה זו, היא לא בוטלה, אך בית המשפט הבהיר כי הפעלתה תיוותר נתונה לשיקול דעתו. בית המשפט חייב את המשיב לשאת בהוצאות המערערים בסכום כולל של 10,000 ש״ח. המשמעות המעשית והשלכות פסק הדין פסק דין זה משפיע באופן ניכר על הליכי אכיפה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. הוא מבהיר כי על מבקש הסעד להוכיח באופן פוזיטיבי את משך ההפרה הנטענת. יתרה מכך, אין די בהוכחת הפרה בקצוות תקופה מסוימת כדי להסיק שהיא נמשכה לאורך כולה. קביעה זו מחזקת את הצורך בראיות מדויקות ורציפות לצורך הטלת קנסות ביזיון בית משפט בגין הפרות מתמשכות. ההכרעה גם ממחישה את האופי המיוחד של הליכי כפייה, הנבדלים מהליך פלילי או אזרחי רגיל. היא מדגישה את ההגבלה על שימוש במאסר על תנאי ככלי ענישה על הפרות שכבר אירעו, בניגוד לתכליתו הכפייתית והצופה פני עתיד של ההליך. הדבר מסייע לחדד את ההבחנה בין ענישה לבין אכיפה, ומבטיח שהליכים אלו יישארו במסגרת מטרתם המקורית. שאלות ותשובות