גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים: העליון דחה ערעור נהג

בית המשפט העליון דחה ערעור על חומרת העונש שהוטל על נהג שהורשע בגרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים קטלנית. לפיכך, הנהג איבד שליטה על רכבו עקב נהיגה במהירות מופרזת, התנגש בעמוד חשמל. וגרם למותה של נוסעת אחת ולחבלה של נוסעת נוספת. פסק דין זה, שניתן על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים.

בע״פ 6755/09, ארז אלמוג נ' מדינת ישראל. בנוסף, מהווה אבן דרך חשובה בעיצוב מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות תעבורה קטלניות.

פסק הדין מדגיש את החשיבות של ענישה מחמירה בעבירות מסוג זה. עם זאת, הוא מהווה מסר ברור לציבור הנהגים בדבר ההשלכות הקשות של רשלנות בנהיגה. התוצאה האופרטיבית של פסק הדין היא דחיית הערעור ואישור העונש שקבע בית המשפט המחוזי. הכולל מאסר בפועל ופסילה ממושכת מלנהוג.

ביום 21.12.2007, נהג המערער ברכבו כשעימו שתי נוסעות. לפני הנסיעה, הוא שהה עמן בפאב. כתוצאה מכך, וריכוז האלכוהול בדמו עמד על 47 מיליגרם לכל 100 מ״ל. המערער נסע בכביש עירוני במהירות של לפחות 100 קמ״ש.

בעוד המהירות המותרת הייתה 50-60 קמ״ש בלבד.

בסמוך לצומת כפר יונה מערב, המערער איבד שליטה על הרכב. לעומת זאת, עלה על מדרכה והתנגש בעמוד חשמל. כתוצאה מהתאונה, נהרגה אחת הנוסעות, נוסעת אחרת נפצעה, וגם המערער עצמו נפצע. המערער הורשע בהתאם להודאתו בכתב אישום מתוקן, שהפחית את האישום המקורי מהריגה לגרימת מוות ברשלנות.

זאת, לאחר שעד ראייה העיד כי המערער נקלע למצב חירום.

בית המשפט המחוזי מרכז גזר על המערער 10 חודשי מאסר בפועל. לדוגמה, 12 חודשי מאסר על תנאי ו-10 שנות פסילה מלנהוג. תקופת הפסילה נקבעה במצטבר לתקופת פסילה אחרת שהמערער כבר ריצה. המערער הגיש ערעור על חומרת העונש.

בדיון שנערך בעל פה, הוא חזר בו מטענתו לביטול ההודאה. לדוגמא, הוא התמקד רק בערעור על חומרת הענישה שנקבעה לו.

השאלה המשפטית והכרעת בית המשפט העליון

השאלה המשפטית המרכזית שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם העונש שהוטל על המערער – 10 חודשי מאסר בפועל. כלומר, ו-10 שנות פסילה – הוא מופרז בחומרתו. לצורך בחינה זו, בית המשפט שקל את נסיבותיו האישיות של המערער. את הודאתו בעבירה ואת נסיבות התרחשות התאונה.

מנגד, הוא בחן גם. אולם, אם העונש הולם את חומרת העבירה ואת מדיניות הענישה המחמירה הנוהגת בעבירות תאונות דרכים קטלניות.

בית המשפט העליון, בהרכב השופטים ס' ג'ובראן, י' דנציגר ונ' הנדל, מפי השופט נ' הנדל. אמנם, דחה את הערעור של המערער. השופטים קבעו שלושה כללים מנחים לענישה בעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים:

• יש להטיל עונש מאסר בפועל ופסילה ממושכת. ואולם, כלל זה נובע מעקרון קדושת החיים ומהצורך בהרתעה.

• לנסיבותיו האישיות של הנאשם יש משקל מופחת יחסית לעבירות המערבות כוונה פלילית. יחד עם זאת, אופייה של עבירה זו. והעובדה שהיא עלולה להיעשות גם על ידי אנשים נורמטיביים משפיעים על קביעה זו.

• אמת המידה המרכזית לענישה היא דרגת הרשלנות שהתבטאה בנהיגה.

בית המשפט ציין כי נהיגה במהירות הגבוהה בכ-40 קמ״ש מעל המותר בשטח עירוני. מאידך, בתנאי ראות טובים, מהווה רשלנות משמעותית. הוא דחה את טענת המערער בנוגע לענישה כפולה. טענת ענישה כפולה התייחסה לעברו התעבורתי.

שכלל שתי הרשעות קודמות על עבירות מהירות ונהיגה בטרקטורון בעת פסילה מנהלית. מצד שני, בית המשפט קבע כי זהו שיקול לגיטימי בגזירת העונש. מכוח סעיף 188(א) לחוק סדר הדין הפלילי. גזר הדין המקורי שקל כראוי את השיקולים לקולא ולחומרא.

ולכן לא הייתה עילה להתערבות ערכאת הערעור.

השלכות פסק הדין על נהגים

פסק הדין מדגיש את חובתו של בית המשפט להעביר מסר ברור וחד משמעי לנהגים. לסיכום, המסר הוא כי התנהגות מסוכנת בכבישים המגבירה את נגע תאונות הדרכים הקטלניות תוביל לענישה מחמירה. בית המשפט העליון התייחס לנהיגה אלימה בכבישים כ״רעה החולה של תקופתנו״. הוא קבע כי יש להירתם למניעת התופעה ולהגן על ביטחון הציבור ושלומו.

אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים ופורעי חוק מהכביש לתקופה ראויה.

יתרה מכך, פסק הדין מבהיר כי עבר תעבורתי, הכולל עבירות מהירות והפרת פסילה. לאור, מהווה שיקול לחומרא לגיטימי. בית המשפט ישקול עבר זה בגזירת הדין, ואינו רואה בו ענישה כפולה. הואיל ועל העבירות הקודמות כבר נשא הנאשם בעונש נפרד.

הוא ציין כי סעיף 188(א) לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לכלול הרשעות קודמות כראיות בשלב הטיעונים לעונש. בהתאם, פסק הדין מחזק את מדיניות הענישה הנוקשה בעבירות גרימת מוות ברשלנות. הוא מדגיש את האחריות הכבדה המוטלת על נהגים. בנוסף, הוא מראה כי המערכת המשפטית תפעל להרחיק מהכביש נהגים המסכנים את הציבור.

שיקולי בית המשפט בענישה מחמירה בתאונת דרכים

בית המשפט העליון ציין כי בעבירות גרימת מוות ברשלנות. למעשה, הנסיבות האישיות של הנאשם מקבלות משקל מופחת לעומת עבירות פליליות אחרות. הסיבה לכך היא אופייה המיוחד של העבירה. למשל, היא מתבצעת לעיתים קרובות גם על ידי אנשים נורמטיביים.

הואיל וכך, מיקוד הענישה עובר לדרגת הרשלנות ולתוצאותיה הקשות. ראשית, דרגת הרשלנות במקרה זה הייתה גבוהה. כפי שמשתקף מנהיגה במהירות של 40 קמ״ש מעל המותר באזור עירוני.

השופטים קבעו כי אין להתערב בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. שנית, הם סברו כי גזר הדין המקורי שקל את כלל השיקולים בצורה מאוזנת. הוא התייחס לנימוקים לקולא, כמו העדר עבר פלילי בתחום הפלילי הכללי. גילו של המערער והשפעת התאונה על חייו.

עם זאת, השיקולים לחומרא, ובראשם דרגת הרשלנות הגבוהה ועברו התעבורתי של המערער, הכריעו את הכף. שלישית, בית המשפט הדגיש כי נהיגה במהירות מופרזת, במיוחד בדרך עירונית. מהווה סטייה חמורה מהנורמות הנדרשות מנהג סביר.

שאלות ותשובות

המשמעות המעשית והקריאה לפעולה

פסק הדין של בית המשפט העליון בע״פ 6755/09 מחזק את המגמה הברורה של החמרה בענישה על גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים. בנסיבות, הוא מבהיר כי נהיגה רשלנית, במיוחד במהירות מופרזת. תוביל לעונשים כבדים של מאסר בפועל ופסילה ממושכת מלנהוג. המערכת המשפטית רואה בנגע תאונות הדרכים מלחמה שיש לנהל בכל הכלים.

הואיל וכך, היא פועלת להרתיע ולשמור על חיי אדם.

המקרה ממחיש גם את החשיבות של עבר תעבורתי בדיון על חומרת העונש. בשל, הוא מראה כי הרשעות קודמות, אפילו על עבירות פחות חמורות. ישפיעו על בית המשפט בגזירת הדין. במקרה זה, בית המשפט העליון דחה את הערעור של המערער ארז אלמוג.

הוא אישר את העונש של 10 חודשי מאסר בפועל ו-10 שנות פסילה. וקבע כי הוא הולם את חומרת העבירה.