לא. בית המשפט העליון קבע שזכות העיון בחומר חקירה נגזרת מהרלוונטיות של החומר לכתב האישום, ולא מזכות קניין בקלטות. נאשם שהוא עורך דין מקבל את השיחות הנוגעות לאישום, לא את מלוא תוצרי ההאזנה. כשההאזנה בוצעה לעורך דין מכוח היתר לפי סעיף 9א לחוק האזנת סתר, מלאכת המיון והסיווג מוטלת על השופט שנתן את ההיתר ולא על הרשות החוקרת. מי שמבקש לעיין בחומר נוסף חייב להסביר, ולו ברמה כללית, מדוע אותו חומר עשוי לסייע להגנתו.
עורך דין שמגלה שהטלפון הנייד שלו הואזן במסגרת חקירה נמצא בעמדה כפולה: הוא הנאשם, והוא גם הגורם שמחזיק בסודות של לקוחות שאין להם קשר לחקירה. השאלה מי מאזין לשיחות האלה, מי מחליט מה יימסר ומה יישאר חסוי, ומה בדיוק זכאי הנאשם לראות, הוכרעה בבית המשפט העליון בפרשה שבה נדרשו 1,504 שיחות מוקלטות. המאמר מסביר מה נקבע שם, איך זה משפיע על בקשת עיון בחומר חקירה, ומה ההבדל בין האזנת סתר רגילה לבין האזנה שמבוצעת לעורך דין.
המקרה שקבע את הכללים
עורכת הדין ליאורה ברקו הועמדה לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים. כתב האישום ייחס לה הכנסת קוקאין, כדורי קלונקס וויאגרה לכלא השרון בנובמבר 2007, כשהסמים הוסתרו בשפתון. במהלך החקירה ביצעה המשטרה האזנת סתר לטלפון הנייד שלה בין 8 ל-22 בנובמבר 2007, מכוח היתר שניתן לפי סעיף 9א לחוק האזנת סתר בשל חשד לקשירת קשר לרצח.
מתוך 1,504 ההתקשרויות שנקלטו, המשטרה האזינה ל-136 שיחות בלבד. שש מהן נמצאו רלוונטיות ונמסרו לברקו כחומר חקירה. ברקו ביקשה לעיין בכל הקלטות ובפרוטוקולים של הדיונים שקדמו למתן צווי ההאזנה. בית המשפט המחוזי, בראשות השופט מ' דרורי, קיבל את הבקשה חלקית וחייב את המדינה למסור את כל הקלטות, בקבעו שהן קניינה הפרטי. המדינה הגישה ערר לבית המשפט העליון.
ההחלטה ניתנה בפני הנשיאה ד' ביניש, השופטת א' פרוקצ'יה והשופטת א' חיות. בית המשפט העליון קיבל את ערר המדינה וקבע שזכות הנאשם לחומר חקירה מבוססת על רלוונטיות לאישום ולא על זכות קניינית, ושמיון תוצרי האזנת סתר שבוצעה לעורך דין לפי סעיף 9א מוטל על בית המשפט שנתן את ההיתר.
שלושת העקרונות שנקבעו
- מבחן הרלוונטיות הוא המבחן המכריע. זכות הנאשם לחומר חקירה נובעת מהרלוונטיות של החומר לאישום, ולא מטענה שהחומר שייך לו. בית המשפט העליון קבע שבית המשפט המחוזי שגה כשראה בקלטות את קניינה של ברקו. הדרך לקבל בחזרה חפצים שנתפסו היא הליך "החזרת תפוס", לא בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.
- האזנת סתר רגילה ממוינת בידי הרשות החוקרת. מיון תוצרי האזנה "רגילה" נשאר בידי החוקרים, בהתאם לכללים שנקבעו בעניין זאבי.
- האזנה לעורך דין ממוינת בידי שופט. כשההאזנה מבוצעת לעורך דין מכוח סעיף 9א, המיון והסיווג מוטלים על בית המשפט שנתן את ההיתר. חומר ההקלטה אמור להגיע לשופט בחבילה חתומה, והשופט עצמו מאזין לשיחות וקובע אילו מהן נוגעות לעבירה ואילו חסויות. המטרה היא לצמצם את הפגיעה בחיסיון עורך דין-לקוח.
באותו מקרה עצמו הצו חרג מהמתווה הקבוע בחוק והסמיך את המשטרה לבצע את המיון. בית המשפט העליון קבע שאין בכך כדי לשנות את התוצאה בערר, משום שברקו לא ביססה טענה כלשהי, ולו ברמה הכללית, בדבר הרלוונטיות של השיחות שלא נמסרו לה.
| הנושא | האזנת סתר רגילה | האזנת סתר לעורך דין (סעיף 9א) |
|---|---|---|
| מי ממיין את החומר | הרשות החוקרת | בית המשפט שנתן את ההיתר |
| הכללים המנחים | הכללים שנקבעו בעניין זאבי | המתווה שנקבע בפרשת ברקו |
| איך מגיע החומר לגורם הממיין | נשאר אצל החוקרים | מועבר לשופט בחבילה חתומה, בלא האזנה מוקדמת |
| מה מקבל הנאשם | החומר הרלוונטי לאישום | החומר הרלוונטי לאישום |
למה טענת הקניין נדחתה
ההיגיון שעמד בבסיס החלטת בית המשפט המחוזי היה פשוט: השיחות הן של הנאשמת, ולכן ההקלטות שלהן שייכות לה. בית המשפט העליון דחה את הקישור הזה. חומר חקירה אינו נמסר לנאשם מפני שהוא בעליו, אלא מפני שהוא דרוש להגנתו. ברגע שמדובר בשיחות שאין להן זיקה לכתב האישום, הן אינן חומר חקירה, גם אם הוקלטו מהטלפון של הנאשם עצמו.
למי שמנהל הגנה בהליך פלילי יש לכך משמעות מעשית ישירה. בקשה לעיין בתוצרי האזנה שנוסחה כטענת בעלות תידחה. בקשה שמצביעה על קו הגנה קונקרטי ומסבירה מדוע השיחות שלא נמסרו עשויות לתמוך בו נבחנת לגופה. עורך דין פלילי שמכיר את מבחן הרלוונטיות ינסח את הבקשה כך שתעמוד במבחן הזה מלכתחילה.
שיחות "חברתיות" מול שיחות חסויות
בית המשפט המחוזי הבחין בין שיחותיה של ברקו עם המשיבים 2 ו-3, שהיו לקוחותיה, לבין שיחות "חברתיות" עם אנשים אחרים. הלקוחות הסכימו לוותר על חיסיון עורך דין-לקוח לטובת באי כוחם, ולכן קבע בית המשפט המחוזי שאין מניעה למסור את ההקלטות, בהחילו את הכלל "כופין על מידת סדום, כאשר זה נהנה וזה לא חסר".
בית המשפט העליון דחה את הגישה הזו. הוא קבע שכל עוד אין לשיחות רלוונטיות לכתב האישום, הן אינן חומר חקירה, בין שהן חסויות ובין שאינן חסויות. ויתור הלקוח על החיסיון אינו משנה את התוצאה, משום שהחיסיון כלל לא היה החסם. המבחן המכריע הוא הרלוונטיות לאישום, לא סוג השיחה ולא זהות המשוחח.
מה עושים כשמתברר שבוצעה האזנה
- בררו מכוח מה בוצעה ההאזנה. היתר לפי סעיף 9א המופנה כלפי עורך דין מפעיל את מתווה המיון השיפוטי. היתר רגיל אינו מפעיל אותו.
- בדקו אם הצו חרג מהמתווה. בפרשת ברקו הצו הסמיך את המשטרה למיין בעצמה, בניגוד לחוק. פגם כזה אינו מבטל אוטומטית את התוצאה, אבל הוא טענה שיש להעלות במפורש.
- נסחו את בקשת העיון סביב רלוונטיות. הסבירו מה קו ההגנה ואילו שיחות עשויות לתמוך בו, גם אם ברמה כללית.
- הפרידו בין החומר האישי לחומר החסוי. חובת השמירה על סודות לקוחות שאינם צד להליך נשארת על עורך הדין גם כשהוא עצמו הנאשם.
האזנת סתר שבוצעה בלי היתר כדין היא עבירה לפי חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979, ולצדה עשויות לעמוד לנפגע טענות גם במישור האזרחי, שאותן בוחן עורך דין משפט אזרחי. כשההקלטה או תוכנה מגיעים לפרסום, נוספת שאלה נפרדת של פגיעה בפרטיות ושל הסרת תוכן, שהיא תחום עבודתו של עורך דין תקשורת ומדיה.
האיזון שבית המשפט ביקש להשיג
ההחלטה מכירה בכך שהאזנה לטלפון של עורך דין פוגעת פגיעה מהותית בפרטיות, ולא רק בפרטיותו שלו. מולה עומד הצורך בבירור האמת בהליך הפלילי. הפתרון שנבחר מעביר את שלב המיון לגורם ניטרלי, כדי שהחוקרים לא יאזינו מלכתחילה לשיחות חסויות שאינן נוגעות לחקירה. זהו הבדל מהותי מהאופן שבו ממוינות האזנות סתר רגילות, והוא נועד להגן על אמון הלקוחות במקצוע לא פחות מאשר על הנאשם הספציפי.
לוח הזמנים בהליך פלילי צפוף, ובקשת עיון בחומר חקירה נבחנת לפי האופן שבו נוסחה. בדיקה מוקדמת של ההיתר ושל מתווה המיון יכולה לשנות את היקף החומר שיימסר להגנה.
שאלות נפוצות על האזנת סתר לעורך דין
האם המשטרה יכולה להאזין לטלפון של עורך דין?
כן, אך לא במסלול הרגיל. האזנה לעורך דין מחייבת היתר לפי סעיף 9א לחוק האזנת סתר, ולצדו מתווה מיוחד למיון החומר שנועד להגן על חיסיון עורך דין-לקוח.
מי מחליט אילו שיחות מתוך ההאזנה יימסרו לנאשם?
בהאזנה שבוצעה לעורך דין לפי סעיף 9א, בית המשפט שנתן את ההיתר הוא שממיין ומסווג. החומר אמור להגיע אליו בחבילה חתומה, והשופט עצמו מאזין לשיחות. בהאזנה רגילה המיון נעשה בידי הרשות החוקרת.
האם נאשם זכאי לקבל את כל ההקלטות מהטלפון שלו?
לא. בפרשת ברקו נקבע שזכות העיון מבוססת על רלוונטיות לאישום ולא על בעלות בהקלטה. מתוך 1,504 התקשרויות נמסרו שש שיחות שנמצאו רלוונטיות.
מה קורה לשיחות שסווגו כחסויות?
הן אינן חסומות לצמיתות. אפשר לבקש לעיין בהן לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, בתנאי שמוצגים טעמים לרלוונטיות שלהן להגנה.
אם הלקוח מוותר על החיסיון, חייבים למסור את השיחה?
לא בהכרח. בית המשפט העליון קבע שוויתור על החיסיון אינו מכריע, משום שהשאלה הראשונה היא אם לשיחה יש רלוונטיות לכתב האישום. בלי רלוונטיות היא אינה חומר חקירה מלכתחילה.
מה עושים אם הצו הסמיך את המשטרה למיין בעצמה?
זו חריגה מהמתווה הקבוע בחוק ויש להעלות אותה במפורש בפני בית המשפט. בפרשת ברקו נקבעה חריגה כזו, אך היא לא שינתה את התוצאה מכיוון שלא הוצגה כל טענה לרלוונטיות החומר שלא נמסר.
מה זה סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי?
זהו הסעיף שמכוחו נאשם מבקש לעיין בחומר חקירה שלא נמסר לו. הוא אינו המסלול להשבת חפצים שנתפסו, ולשם כך קיים הליך נפרד של "החזרת תפוס".
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
