חלוקת דיבידנד אסורה היא חלוקה שאינה עומדת בתנאי חוק החברות, בעיקר מבחן הרווח או מבחן יכולת הפירעון. בית המשפט העליון בוחן האם תנאים שנלוו לאישור חלוקת דיבידנד היו תנאים מתלים, שאי קיומם מבטל את החלוקה, או שהיו תנאים פנימיים בין החברה לנושים. במקרה שנדון, בית המשפט קבע כי המפרק לא הוכיח כי התקיימה חלוקת דיבידנד אסורה, ודחה את תביעתו להשבת כ-13 מיליון ש״ח.
מפרק חברה שקרסה תבע מחברת האם ומהדירקטורים שלה השבה של כ-13 מיליון ש״ח. הוא טען שחלוקת דיבידנד שבית המשפט אישרה לפני שנים היוותה למעשה חלוקת דיבידנד אסורה. המפרק טען כי תנאים מתלים שנלוו לאישורי הנושים המובטחים לא התקיימו.
בית המשפט העליון דן בשאלות מהותיות בדיני חלוקת דיבידנד לפי חוק החברות. בנוסף, ובגבולות הפרשנות של תנאים באישורי חלוקה. פסק הדין סוקר את המקרה המורכב ומציע תובנות חשובות בנוגע לאחריות דירקטורים. ולסמכותו של בית המשפט לאשר חלוקות מסוג זה.
דיבידנד הוא חלוקת רווחים או נכסים של חברה לבעלי מניותיה. עם זאת, חוק החברות, התשנ״ט-1999, מסדיר את התנאים לביצוע חלוקות כאלה. במטרה להגן על נושי החברה ועל יציבותה הפיננסית. החוק קובע שני מבחנים עיקריים לאישור חלוקת דיבידנד: מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון.
מבחן הרווח, הקבוע בסעיף 302 לחוק החברות, מחייב שהחברה תציג רווחים שאינם וירטואליים. כתוצאה מכך, כאשר חברה אינה עומדת במבחן הרווח. היא יכולה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לאשר את החלוקה, בהתאם לסעיף 303 לחוק. בית המשפט מאשר חלוקה כזו רק.
אם הוא משתכנע שהחלוקה אינה פוגעת ביכולת החברה לעמוד בהתחייבויותיה לנושים.
הסעיף קובע שעל בית המשפט לבחון אם החברה מסוגלת לפרוע את כל התחייבויותיה במועד. לעומת זאת, עד 12 חודשים לאחר יום החלוקה. דחיית חלוקת דיבידנד שמנוגדת להוראות אלו מגינה על הנושים מפני סיכון של חדלות פירעון שייגרם כתוצאה מהחלוקה.
הליך הערעור: מפרק חברה נגד חברת האם
בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, דן בע״א 2080/12. לדוגמה, עו״ד משה גל-אור (גלר) נ' גיבור ספורט אחזקות בע״מ ואח'. ההליך נדון לפני כבוד השופטים י' דנציגר, נ' הנדל וצ' זילברטל. אשר נתנו את פסק דינם ביום 13.02.2013.
המערער בהליך זה היה מפרק חברת גיבור ספורט אקטיב וויר בע״מ. לדוגמא, אשר נקלעה להליכי פירוק בשנת 2010. החברה הלוותה בשנת 2004 סכום של כ-28.2 מיליון ש״ח לחברת האם, גיבור ספורט אחזקות בע״מ. בשנת 2006, אישר בית המשפט המחוזי חלוקת דיבידנד לחברת האם, על מנת לפרוע הלוואה זו.
אישור חלוקת דיבידנד זה התקבל למרות שהחברה לא עמדה במבחן הרווח. כלומר, אך בכפוף לאישורים של שני נושים מובטחים: בנק לאומי ומרכז ההשקעות. מרכז ההשקעות התנה את אישורו בכך שתוך 18 חודשים ישוב ההון העצמי של החברה להיקפו הקודם. אחרת תחויב החברה להשיב מענקים שקיבלה.
טענות הצדדים ושאלות משפטיות מרכזיות
ההנפקה המתוכננת בלונדון לא יצאה לפועל, והחברה נקלעה לקשיים. אולם, המפרק טען כי התנאים שהציבו הנושים המובטחים היו תנאים מתלים. וכי אי-קיומם הופך את החלוקה לבלתי חוקית. לטענתו, חוב ההלוואה עודנו קיים.
הוא תבע את חברת האם ואת הדירקטורים להשבת כ-13 מיליון ש״ח.
המפרק טען כי חלוף הזמן בין אישור החלוקה לביצועה בפועל. אמנם, יחד עם אירועים שליליים שחלו בתקופה זו (כמו שריפה במפעל ומשבר כלכלי עולמי). חייבו פנייה מחודשת לבית המשפט לקבלת אישור נוסף. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה במלואה.
וקבע כי התנאים לא היו תנאים מתלים וכי החברה הייתה רווחית בעת החלוקה.
השאלה המשפטית העיקרית שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם התנאים שהציבו הנושים המובטחים לאישור החלוקה (ובפרט דרישת מרכז ההשקעות להשבת ההון העצמי תוך 18 חודשים) היוו תנאים מתלים לתוקף החלוקה עצמה, כך שאי-קיומם הופך אותה לחלוקה אסורה. בנוסף, בית המשפט בחן האם פרק הזמן שחלף בין אישור החלוקה לביצועה בפועל. ואולם, לצד אירועים שהתרחשו באותה תקופה, חייבו פנייה מחודשת לבית המשפט לקבלת אישור נוסף.
הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיו
בית המשפט העליון דחה את הערעור פה אחד, כפי שקבעו כבוד השופטים י' דנציגר. יחד עם זאת, נ' הנדל וצ' זילברטל. בעניין התנאים המתלים, בית המשפט קיבל את קביעת הערכאה הראשונה. הוא קבע כי מבחינה אובייקטיבית (לשון המסמכים).
וסובייקטיבית (התנהגות הצדדים בפועל) לא הוכח שהתנאים שהציבו הנושים המובטחים היו תנאים מתלים לחלוקה עצמה.
במקום זאת, בית המשפט קבע כי אלו היו תנאים במישור היחסים הפנימיים בין החברה לנושים. מאידך, הפרתם הייתה גוררת סנקציה נפרדת, כגון השבת מענקים, ולא ביטול חלוקת הדיבידנד שכבר בוצעה. בית המשפט הדגיש שהמערער לא הביא כל ראיה לכך שמי מהנוגעים בדבר, כולל הנושים עצמם. הבין את הדרישות כתנאים מתלים או הסתמך על כך.
בעניין חלוף הזמן וחובת אישור מחודש. מצד שני, בית המשפט קבע כי מדובר בטענה עובדתית חדשה שכלל לא נטענה כראוי בערכאה הראשונה. בנוסף, הוא קבע שהעובדות שנקבעו לא תמכו בטענה ל״שינוי דרמטי לרעה״. בית המשפט ציין שהרווחיות של החברה נמשכה ואף השתפרה בתקופה הרלוונטית, והאירועים המזיקים.
כמו שריפה במפעל ומשבר עולמי, אירעו רק לאחר מועד החלוקה בפועל.
בית המשפט אבחן את המקרה מהלכת ״בזק״ (ת״א (ת״א) 48067-01-11 ע.ל.א.ן מרחצאות בע״מ נ' ״בזק״ החברה הישראלית לתקשורת בע״מ). לסיכום, פסק הדין בעניין בזק עסק בחלוקת דיבידנד מתוכננת מראש במנות עתידיות. שם נקבע כי כל מנה טעונה אישור נפרד. במקרה הנדון, בית המשפט קבע כי מדובר בחלוקה חד-פעמית שכבר בוצעה.
ולא בחלוקה עתידית התלויה בבדיקה חוזרת. לאור, בהיעדר ראיות ונימוקים של ממש לסתור ממצאי עובדה אלו. אין מקום לקבל את טענת המערער לשינוי דרמטי לרעה במצב החברה. אשר חייב פנייה לקבלת אישור מחודש מבית המשפט.
המשמעות המעשית של הפסיקה בנושא חלוקת דיבידנד אסורה
פסק הדין מבהיר את הגבול הפרשני בין תנאים המהווים ״תנאי מתלה״ לתוקף חלוקת דיבידנד לבין תנאים החלים במישור היחסים הפנימיים בין החברה לנושה בודד. בהתאם, תנאי מתלה, שאי-קיומו הופך את החלוקה לחלוקה אסורה בת-השבה. שונה מתנאים שהפרתם גוררת סנקציה נפרדת בלבד.
ההחלטה גם מציבה רף גבוה לטענה. למעשה, כי חלוף זמן בין אישור חלוקת דיבידנד לביצועה מחייב אישור מחודש. בית המשפט קבע כי הדבר תלוי בקיומו של שינוי מהותי ומוכח במצב החברה. ולא בחלוף הזמן כשלעצמו.
הפסיקה מבחינה בין חלוקה חד-פעמית שהושלמה, כמו במקרה זה. ראשית, לבין חלוקה מדורגת עתידית כמו בעניין בזק, שם נדרש אישור נפרד לכל מנה.
מה עושים במקרה של חשש לחלוקת דיבידנד אסורה?
במקרים בהם עולה חשש לביצוע חלוקת דיבידנד אסורה, חשוב לפעול באופן מקצועי ומהיר. שנית, יש מספר שלבים מומלצים:
-
בדיקה יסודית של נסיבות החלוקה. יש לבחון את כל המסמכים הקשורים לאישור חלוקת הדיבידנד, כולל פרוטוקולים מישיבות הדירקטוריון, אישורי נושים ופסקי דין. בדיקה זו תאפשר להבין אם התקיימו תנאים מתלים, ככל שהיו כאלה, ומה הייתה משמעותם המשפטית.
-
הערכה של מצב החברה. עורך דין מקצועי יבצע הערכה של מצבה הפיננסי של החברה, הן במועד אישור החלוקה והן במועד ביצועה בפועל. הערכה זו כוללת בדיקת דוחות כספיים, חוות דעת מומחים והתרחשויות כלכליות רלוונטיות.
-
פנייה לייעוץ משפטי. כאשר קיים חשש לביצוע חלוקת דיבידנד אסורה, קבלת ייעוץ משפטי ממומחה בדיני חברות היא צעד קריטי. עורך הדין יסייע בהבנת הזכויות והחובות, בגיבוש אסטרטגיה משפטית ובייצוג בבית המשפט, במידת הצורך.
-
בחינת אחריות הדירקטורים. במקרים של חלוקת דיבידנד אסורה, עשויה לעלות שאלת אחריותם האישית של הדירקטורים שאישרו את החלוקה. עורך הדין יבחן האם הדירקטורים פעלו בחובת זהירות ובנאמנות כלפי החברה ונושיה.
שאלות ותשובות
האם חלוף זמן בין אישור חלוקה לביצועה מחייב אישור מחודש?
בית המשפט העליון קבע כי חלוף זמן כשלעצמו אינו מחייב אישור מחודש לחלוקת דיבידנד. שלישית, הדבר תלוי בקיומו של שינוי מהותי ומוכח במצב החברה. יש להבחין בין חלוקה חד-פעמית שהושלמה לבין חלוקה מדורגת עתידית. בה נדרש אישור נפרד לכל מנה.
מה ההבדל בין תנאי מתלה לתנאי פנימי ביחסי חברה-נושה?
תנאי מתלה הוא תנאי שאי-קיומו מבטל את תוקף חלוקת הדיבידנד והופך אותה לחלוקה אסורה בת-השבה. לעומת זאת, תנאי פנימי בין חברה לנושה, שהפרתו גוררת סנקציה נפרדת (כמו השבת מענקים). מכאן, אינו מבטל את תוקף החלוקה כשלעצמה.
האם דירקטורים חשופים לתביעות במקרה של חלוקת דיבידנד אסורה?
כן, דירקטורים עשויים להיות חשופים לתביעות. לכן, אם בית המשפט קובע שהם הפרו את חובותיהם. ולא עמדו על יכולת הפירעון של החברה בעת אישור חלוקת הדיבידנד. חובת הזהירות והנאמנות מוטלות עליהם בכל עת.
מהו תפקידו של מפרק חברה בהליכי תביעה על חלוקת דיבידנד?
מפרק חברה מייצג את החברה ואת נושיה בהליכי חדלות פירעון. משום כך, תפקידו כולל בחינת עסקאות שבוצעו לפני הפירוק, ובכלל זה חלוקות דיבידנד. אם המפרק סבור שבוצעה חלוקת דיבידנד אסורה, הוא יכול להגיש תביעה להשבת הכספים. כפי שקרה במקרה הנדון.
כיצד משפיע משבר כלכלי על בחינת יכולת הפירעון?
בית המשפט בוחן את יכולת הפירעון במועד אישור החלוקה. כן, אירועים בלתי צפויים, כמו משבר כלכלי עולמי או שריפה, שהתרחשו לאחר מועד החלוקה. בדרך כלל אינם נלקחים בחשבון רטרואקטיבית בבחינת יכולת הפירעון במועד האישור. קשר סיבתי בין החלוקה לחדלות הפירעון צריך להיות ישיר ולא כתוצאה מאירועים חיצוניים מאוחרים.
אזהרה: חלוקת דיבידנד שאינה עומדת בדרישות חוק החברות עלולה לגרור סנקציות חמורות, כולל אחריות אישית של הדירקטורים והחובה להשיב כספים. יש לבצע כל חלוקה בזהירות מרבית ועם ייעוץ משפטי מתאים.
סיכום
פסק הדין של בית המשפט העליון בתיק ע״א 2080/12, עו״ד משה גל-אור (גלר) נ' גיבור ספורט אחזקות בע״מ ואח', מציב אמות מידה ברורות בנוגע לטענות על חלוקת דיבידנד אסורה. בית המשפט דחה את ערעורו של המפרק, אשר תבע השבת כ-13 מיליון ש״ח בטענה כי תנאים מתלים לא התקיימו. נקבע כי התנאים שהוצבו על ידי הנושים היו תנאים פנימיים שלא ביטלו את תוקף החלוקה.
בית המשפט קבע שהרווחיות של החברה נמשכה ואף השתפרה בתקופה הרלוונטית. בנסיבות, ודחה את הטענה ל״שינוי דרמטי לרעה״ שחייב אישור מחודש. הפסיקה מדגישה את חשיבות הבחנה בין תנאים מהותיים לתנאים פנימיים. וקובעת רף גבוה לטענות על חלוקות דיבידנד אסורות, במיוחד כאשר מדובר בחלוקה חד-פעמית שהושלמה.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
