עבודה נוספת ללא היתר בשירות המדינה: הדין, משמעת וענישה

עובדי מדינה רבים אינם מודעים לחובותיהם המלאות לפי התקשי״ר וחוזרי המנכ״ל. לפיכך, ביצוע עבודה נוספת ללא היתר חושף את העובד להעמדה לדין משמעתי בבית הדין למשמעת. הליך זה עלול להוביל לפגיעה כלכלית קשה, הורדה בדרגה ואף לפיטורים.

בפסק הדין עמש״מ 15321-06-16 מלחם רפקי ואח' נ' נציבות שירות המדינה, נדון מקרה תקדימי. בנוסף, שלושה מורים עבדו כמורי נהיגה מבלי שביקשו אישור כדין. בית המשפט המחוזי בחיפה בחן את גבולות האחריות המשמעתית וקבע הלכות חשובות.

עובד הוראה בשירות המדינה כפוף לכללי התקשי״ר ולהוראות חוזר מנכ״ל משרד החינוך. עם זאת, כללים אלה קובעים חובת נאמנות מוחלטת של העובד כלפי תפקידו החינוכי. לפיכך, עובד אינו רשאי לעבוד בעבודה פרטית ללא אישור רשמי בכתב.

האיסור נועד למנוע ניגוד עניינים ושחיקה של עובד ההוראה. בנוסף, המדינה דורשת כי המורה יקדיש את מלוא מרצו לתלמידיו. כתוצאה מכך, עיסוק בהוראת נהיגה דורש שעות רבות במהלך השבוע. כתוצאה מכך, עיסוק כזה פוגע בזמינות המורה למערכת החינוך.

אזהרה: פתיחת עסק או מתן שירותים ללא אישור מהווה עבירת משמעת עצמאית, ללא קשר לאיכות ההוראה בכיתה.

פרטי ההליך: מורים לנהיגה בבית הדין למשמעת

ההליך התנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה בפני כב' השופט יגאל גריל, שופט בכיר. לעומת זאת, פסק הדין ניתן ביום 15.01.2017 בערעור על החלטת בית הדין למשמעת. המערערים הם מלחם רפקי, אחמד ג'בארין וראפת ותד. מורים במשרד החינוך באזור אום אל פחם וכפר ג'ת.

עובדות המקרה בבית המשפט המחוזי

המערערים עבדו במשך שנים כמורי נהיגה לצד עבודתם בהוראה. לדוגמה, הם לא הגישו בקשות לקבלת היתר כנדרש בהוראות חוזר מנכ״ל תשס״ה/9(א). נציבות שירות המדינה הגישה נגדם תובענות משמעתיות בעקבות חקירה רשמית.

בית הדין למשמעת הרשיע את שלושת המורים בעבירות לפי סעיפים 17(1), 17(2) ו-17(3) לחוק המשמעת. לדוגמא, בית הדין הטיל עליהם אמצעי משמעת מחמירים: נזיפה חמורה, הפקעת משכורת קובעת. הורדה בשתי דרגות לשנתיים ופסילה מתפקיד מחנך.

טענות המורים בדבר עבודה נוספת ללא היתר והתיישנות

המורים טענו בערעורם כי התובענה התיישנה לפי סעיף 64 לחוק שירות המדינה (משמעת). כלומר, לטענתם, גורמים במשרד החינוך ידעו על עיסוקם למעלה משנתיים לפני הגשת הקובלנה. בנוסף, המערערים העלו טענת הגנה מן הצדק בגין שיהוי ואכיפה בררנית.

לטענת המורים, משרד החינוך לא אכף את האיסור במשך כ-40 שנה. אולם, מחדל זה יצר אצלם הסתמכות כלכלית והתחייבויות כספיות כבדות. יתרה מכך, הם טענו כי המדינה נמנעה מהעמדה לדין של מורים אחרים שנכללו ברשימות החשודים.

הכרעת בית המשפט: דחיית הערעור על ההרשעה

השופט יגאל גריל בחן את הראיות ודחה את הערעור על הכרעת הדין. בית המשפט קבע כי המורים הפרו במודע את ההוראות המחייבות. המורים לא הציגו הצדקה חוקית לעשיית דין עצמית.

דחיית טענת ההתיישנות לפי חוק המשמעת

בית המשפט פירש בצורה קפדנית את סעיף 64 לחוק המשמעת. הסעיף דורש ידיעה ממשית של בעלי תפקידים בכירים בלבד:

• השר הממונה על המשרד הממשלתי.

• המנהל הכללי של המשרד או סגנו לענייני מנהל.

• מנהל יחידת סמך מוסמך.

• נציב שירות המדינה או היועץ המשפטי לממשלה.

ידיעה של מנהל בית ספר או מפקח מחוז אינה מספיקה להפעלת ההתיישנות. בנוסף לכך, עיסוק ללא היתר מהווה עבירה נמשכת ומתחדשת בכל יום. לפיכך, מרוץ ההתיישנות כלל אינו מתחיל כל עוד העובד ממשיך במעשיו האסורים.

דחיית טענת הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית

בית המשפט קבע כי הרשות המנהלית נהנית מחזקת התקינות. כדי להוכיח אכיפה בררנית, העובד חייב להציג תשתית ראייתית לקיומו של מניע פסול או שרירות. במקרה זה, אי-העמדת מורים אחרים נבעה מחוסר ראיות או מאי-היותם עובדי מדינה.

בנוסף, אי-אכיפה ממושכת אינה מעניקה לעובד זכות להפר את החוק. עובד ציבור חייב להישמע להנחיות הממונים עליו בכל עת. על כן, השופט אישר את הרשעתם המלאה של שלושת המורים.

הקלה בעונש: עקרון הראשוניות באכיפה

למרות דחיית הערעור על ההרשעה, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור לעניין העונש. השופט גריל הסתמך על הלכת פרנס ועל פרשת אלגלי של בית המשפט העליון. פסיקות אלו קובעות כי שינוי מדיניות אכיפה מחייב ענישה מתונה והדרגתית.

כאשר הרשות מתחילה לאכוף נוהל מוזנח, נופל הנטל על הנאכף הראשון. מצב זה מצדיק גישה רחומה ומדודה בגזירת אמצעי המשמעת. יתרה מזאת, נציבות שירות המדינה הסכימה בדיון להמתקת העונשים.

בית המשפט התחשב גם בפרישתו של המערער השלישי לגמלאות במהלך ההליך. כתוצאה מכך, הפחית בית המשפט את רכיבי הענישה הכלכליים והמקצועיים שהוטלו על המורים.

שימו לב: פרישה לגמלאות אינה עוצרת הליך משמעתי לפי סעיף 65 לחוק, אך עשויה להשפיע על סוג העונש שיוטל בפועל.