בית משפט השלום באילת קבע כי לא ניתן להוציא צווי מאסר חוזרים בגין תוספת פיגור על קנס שלא שולם. בית המשפט קבע כי צו מאסר מתייחס אך ורק לקרן הקנס המקורית, וכי על רשויות הגבייה להשתמש בסמכויות אכיפה מנהליות לגביית תוספות פיגור, ולא בכלי המאסר. פסיקה זו מגבילה משמעותית את יכולתו של המרכז לגביית קנסות להשתמש במאסר ככלי גבייה חוזר ונשנה, ומחייבת ניסוח ברור של צווי מאסר.
פסק דין עקרוני ומשמעותי שניתן על ידי בית משפט השלום באילת בנובמבר 2008. לפיכך, עוסק בשאלת הוצאת צווי מאסר חוזרים בגין תוספת פיגור על קנסות שלא שולמו. ההחלטה התקבלה בבקשת המרכז לגביית קנסות. אגרות והוצאות להוצאת צו מאסר כנגד נאשם שלא שילם קנס שהוטל עליו.
פסק הדין קובע עקרון פרשני מרחיק לכת. בנוסף, הוא מגביל את האפשרות להוציא צווי מאסר חוזרים ונשנים בגין תוספות פיגור שנצברו על קנס. ההחלטה רלוונטית גם לשורה ארוכה של תיקים דומים.
מאמר זה יפרט את הרקע המשפטי והעובדתי למקרה, את השאלה המשפטית המרכזית שעמדה לדיון. עם זאת, ואת ההכרעה המפורטת של בית המשפט. בנוסף, הוא יסביר את המשמעות המעשית של פסיקה זו עבור חייבים בקנסות ועבור רשויות הגבייה. פסק דין זה מהווה אבן דרך בהגנה על חירות האדם בהקשר של גביית חובות ציבוריים.
ביום 11.9.1995, בית המשפט הטיל על הנאשם דניאל גוטליב קנס בסך 3,000 ש״ח. כתוצאה מכך, כחלופה לקנס, בית המשפט קבע מאסר למשך 100 ימים. הנאשם שילם רק 300 ש״ח מתוך הקנס. בעקבות זאת, נותרה יתרת קרן של 2,700 ש״ח.
בנוסף לקרן, הצטברו תוספות פיגור בסך 17,550 ש״ח. לעומת זאת, המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות עתר לבית המשפט בבקשה לחתום על צו מאסר. הצו שהמרכז הגיש חייב את הנאשם בתשלום הקרן ותוספות הפיגור גם יחד. בסך כולל של 20,250 ש״ח, כתנאי למניעת המאסר.
המרכז לגביית קנסות עמד על עמדתו העקרונית. לדוגמה, המרכז טען כי גם לאחר תשלום מלוא הקרן, כל עוד תוספת הפיגור לא שולמה. הוא רשאי להוציא נגד הנאשם צווי מאסר נוספים בגובה הקרן, שוב ושוב. עד לפירעון מלוא החוב.
עוד עלה מהדיון כי מאז שנת 1999. לדוגמא, המרכז לא נקט בכל פעולת גבייה נוספת מעבר למשלוח מכתב דרישה אחד.
השאלות המשפטיות המרכזיות
בית המשפט התמודד עם שתי שאלות משפטיות מרכזיות. כלומר, אשר קשורות באופן הדוק זו לזו ומשליכות על מדיניות גביית קנסות בכללותה. ראשית, בית המשפט בחן האם ניתן לנסח צו מאסר בגין אי תשלום קנס באופן הכולל גם את תוספות הפיגור שנצברו. לשון אחר, האם צו המאסר יכול לדרוש תשלום של סכום הכולל את הקרן.
ואת תוספות הפיגור כתנאי לשחרור.
שנית, בית המשפט דן בשאלה האם בהתאם לסעיף 68(ב) לחוק העונשין. אולם, תשלום קנס נזקף תחילה על חשבון תוספת הפיגור. לכן, האם המרכז רשאי להוציא כנגד נאשם ששילם את מלוא הקרן צווי מאסר נוספים עד לפירעון מלוא תוספת הפיגור. בית המשפט בחן את הדברים חרף הוראת סעיף 68(א) לחוק העונשין.
הקובעת במפורש כי מאסר לא יוטל בגין אי תשלום התוספת.
הכרעת בית המשפט ונימוקיה
בית משפט השלום באילת, מפי כב' השופט י. אמנם, עדן, קיבל את הבקשה בחלקה וקבע הלכה משמעותית. בית המשפט קבע כי צו מאסר בגין אי תשלום קנס עניינו הקרן בלבד. בית המשפט הורה.
כי יש לנסח את הצו באופן ברור המבחין בין יתרת הקרן לבין תוספות הפיגור. ואולם, הנאשם צריך לדעת כי תשלום הקרן בלבד פוטר אותו מן המאסר.
באשר לשאלה העקרונית. יחד עם זאת, בית המשפט קבע. כי אין לאפשר למרכז לגביית קנסות לעקוף את האיסור המפורש שבסעיף 68(א) סיפא לחוק העונשין. סעיף זה שולל הטלת מאסר בגין אי תשלום התוספת.
בית המשפט ציין כי אין לעקוף את האיסור באמצעות הוראת זקיפת התשלומים שבסעיף 68(ב) לחוק.
השופט י. מאידך, עדן אימץ פרשנות המצמצמת את הפגיעה בחירות האישית. הוא הסתמך על עקרונות פרשניים מתחום המשפט החוקתי והפלילי. עקרונות אלה כוללים את סעיף 34כא לחוק העונשין ואת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בית המשפט קבע כי סעיף 71(א) לחוק העונשין, המהווה את מקור הסמכות למאסר תחת קנס. מצד שני, הוא הוראה עצמאית שאינה מושפעת מאופן זקיפת התשלומים.
לפיכך, נאשם ששילם את הסכום הנקוב בצו המאסר שהוצא נגדו מילא את חובתו. לסיכום, הוא אינו חשוף עוד למאסר מכוחו, גם אם התשלום נזקף פורמלית לתוספת הפיגור. בית המשפט הורה כי צווי מאסר יבוצעו רק בגין אי תשלום הקרן. הוא קבע כי לא יינתן יותר מצו מאסר אחד לכל גזר דין.
כמו כן, הוא קבע. לאור, כי על המרכז לפעול לגביית תוספות הפיגור באמצעות סמכויותיו הרחבות לפי פקודת המיסים (גביה). ההחלטה חלה גם על שורה של 15 תיקים נוספים בעלי נוסח צו זהה.
המסגרת הנורמטיבית: חוק העונשין וחוקי היסוד
מנגד, סעיף 68(ב) לחוק העונשין קובע כי סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס. בהתאם, אליו נתווספה תוספת, ייזקף תחילה על חשבון התוספת. הוראה זו יצרה מתח פרשני. פרשנות דווקנית של סעיף 68(ב) עלולה לרוקן מתוכן את סעיף 68(א).
מצב זה עלול להביא לכך שאדם ייכלא בפועל בגין אי תשלום תוספות פיגור. למעשה, אף על פי שהחוק אוסר זאת מפורשות. לכן, בית המשפט נדרש לפרשנות שתיישב את המתח בין ההוראות. ותשמור על עקרון הגנה על חירות האדם.
שימו לב: הפרשנות התכליתית של הוראות החוק מתבצעת תוך מתן עדיפות לערכים חוקתיים, כמו חירות הנאשם, כפי שנקבעו בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
עקרונות פרשניים בדיני עונשין וזכויות אדם
הסעיפים העוסקים בקנס ובמאסר, המהווים הוראות עונשיות, עלולים לפגוע בחירותו של אדם. ראשית, על כן, בפרשנותם יש להחיל עקרונות וכללים המגנים על זכויות יסוד בסיסיות. סעיף 34כא לחוק העונשין קובע, כי במקרה שבו דין ניתן לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו. יש להכריע את העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית.
חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מבסס את הזכות לחירות אישית. שנית, הוא קובע כי אין לפגוע בזכות זו אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל. שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. עקרונות היסוד של השיטה המשפטית, כפי שנוצקו בחוקי היסוד.
משפיעים ומקרינים על פרשנות הוראות המגבילות זכויות יסוד, ובפרט את הזכות לחירות אישית. שלישית, בית המשפט אימץ גישה פרשנית המצמצמת את הפגיעה בחירות האישית. הוא ראה בסעיף 71(א) לחוק העונשין הוראה עצמאית. שאינה מושפעת מפרשנות או היקף תחולת סעיף 68(ב) לחוק.
משמעות מעשית של הפסיקה והשלכותיה
פסק הדין של בית משפט השלום באילת קובע הלכה חשובה ומשמעותית. מכאן, הוא מגביל משמעותית את יכולתו של המרכז לגביית קנסות להשתמש בכלי המאסר ככלי גבייה חוזר. ונשנה עבור חובות בהוצאה לפועל. בית המשפט קובע.
כי לכל גזר דין ניתן להוציא צו מאסר אחד בלבד בגין קרן הקנס. לכן, הפסיקה מחייבת ניסוח ברור ומובחן של צווי מאסר. היא דורשת להבדיל בין קרן הקנס לבין תוספת הפיגור. ההחלטה מטילה על רשויות הגבייה להשתמש בסמכויותיהן המנהליות הרחבות, ולא במאסר, לשם גביית תוספות פיגור.
כל זאת תוך שמירה על עקרון המידתיות והגנה על חירות האדם.
לפסיקה זו השלכות רוחב. משום כך, היא מסייעת בהגנה על זכויות נאשמים שנקלעו לחובות. היא מונעת מצב שבו צווי מאסר חוזרים ונשנים עלולים להפוך לכלי גבייה לא מידתי. לפיכך, היא גם מחזקת את העקרונות לפיהם מאסר הוא סנקציה חמורה.
יש להפעיל אותה רק בנסיבות מוגדרות וברורות, ורק בגין הקרן המקורית של הקנס. בנוסף, היא מעודדת את רשויות הגבייה להשתמש בכלים יעילים יותר לגביית תוספות פיגור. כן, תוך שמירה על כבוד האדם וחירותו.
שאלות ותשובות
האם צו מאסר על קנס יכול לכלול תוספות פיגור?
בית המשפט קבע כי צו מאסר בגין אי תשלום קנס צריך להתייחס לקרן הקנס בלבד. בנסיבות, ולא לכלול את תוספות הפיגור. יש לנסח את הצו באופן שיבהיר לנאשם שתשלום הקרן המקורית פוטר אותו מהמאסר.
האם המרכז לגביית קנסות יכול להוציא צווי מאסר חוזרים?
בית המשפט הבהיר כי לא ניתן להוציא יותר מצו מאסר אחד לכל גזר דין. בשל, המשמעות היא שהמרכז אינו יכול להוציא צווי מאסר חוזרים ונשנים באותה הפרשה. גם אם נותרו תוספות פיגור שלא שולמו.
מהי תכלית המאסר במקום קנס?
תכלית המאסר במקום קנס היא אכיפתית ועונשית כאחד. ומטרתה היא לתמרץ את הנאשם לשלם את הקנס שהוטל עליו. המאסר מהווה תחליף לקנס, אך הוא אינו מיועד לגביית תוספות פיגור.
כיצד יש לגבות תוספות פיגור על קנסות?
בית המשפט הורה. כי על המרכז לגביית קנסות לפעול לגביית תוספות הפיגור באמצעות סמכויות הגבייה הרחבות שהוקנו לו לפי פקודת המיסים (גביה). סמכויות אלו מאפשרות גבייה יעילה ללא פגיעה בחירות האדם באמצעות מאסר.
מהם העקרונות הפרשניים שהנחו את בית המשפט בהחלטה זו?
בית המשפט אימץ פרשנות המצמצמת את הפגיעה בחירות האישית, בהתבסס על עקרונות המשפט החוקתי והפלילי. ובכלל זה חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וסעיף 34כא לחוק העונשין. עקרונות אלה מדגישים את החשיבות בהגנה על זכויות האדם.
סיכום
פסק הדין פ 000352/95 של בית משפט השלום באילת, שניתן ביום 17.11.2008. מהווה נקודת מפנה משמעותית בדיני גביית קנסות. בית המשפט קבע. כי המרכז לגביית קנסות אינו רשאי להוציא צווי מאסר חוזרים בגין תוספת פיגור על קנסות שלא שולמו.
הוא קבע כי צווי מאסר יתייחסו אך ורק לקרן הקנס המקורית. וכי יש להפעיל את כלי המאסר במידתיות ותוך שמירה על חירות האדם. ההחלטה מחייבת את רשויות הגבייה לנסח צווי מאסר באופן ברור ומובחן. המבדיל בין הקרן לתוספת הפיגור, ולהשתמש בסמכויות גבייה מנהליות עבור תוספות הפיגור.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
