בית המשפט העליון קבע בבג״ץ 1437/02 כי פגיעה בזכות היסוד לייצוג משפטי ולהיוועצות חסויה מחייבת הסמכה מפורשת ומפורטת בחקיקה ראשית. סעיפי סמכות כלליים בחוק אינם מאפשרים לשר לקבוע הגבלות כאלה בתקנות. לפיכך, בית המשפט ביטל את תקנה 29(ב) לתקנות בתי הסוהר שהעניקה סמכות למנוע פגישות על בסיס חשד ממשי.
בפסק הדין העקרוני בג״ץ 1437/02 (יחד עם בג״ץ 3168/02) נדרש בית המשפט העליון לבחון את גבולות כוחו של מחוקק המשנה. במסגרת ההליך, קבעו השופטים כלל חוקתי מחייב: הסמכה מפורשת לפגיעה בזכויות יסוד היא תנאי בל יעבור לשלילת זכויות אדם בסיסיות, ובראשן הזכות להיוועצות משפטית מאחורי סורג ובריח. פסיקה זו שינתה את האיזון בין סמכויות שירות בתי הסוהר לבין ההגנה על חירויות האסיר.
הזכות להיוועץ בעורך דין בתנאי חיסיון מהווה אבן ראשה בשיטת המשפט. לפיכך, זכות זו נגזרת ישירות מהאוטונומיה האישית ומהזכות לקבלת הליך הוגן. כאשר אדם נתון במשמורת, מעמדה של הזכות מתחזק עוד יותר. חומות הכלא מגבילות את יכולתו של הכלוא להגן על עצמו.
עורך הדין משמש לעיתים קרובות החוליה המקשרת היחידה שלו אל מערכת המשפט.
לפיכך, פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובעת תנאים קפדניים. בנוסף, פגיעה בזכויות יסוד חייבת להיעשות בחוק או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת. עקרון שלטון החוק דורש כי הכרעות עקרוניות יתקבלו בבית המחוקקים. פקידי ממשל ושרים אינם רשאים לפגוע בחירויות יסוד ללא הרשאה פרלמנטרית ברורה.
פרטי ההליך וטענות הצדדים בעניין תקנה 29(ב)
העותרים, ובהם האגודה לזכויות האזרח בישראל ולשכת עורכי הדין בישראל. עם זאת, פנו אל בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. הם עתרו נגד השר לביטחון פנים ושירות בתי הסוהר. המוקד היה תקנה 29(ב) לתקנות בתי הסוהר, התשל״ח-1978.
התקנה אפשרה למנהל כלא או לנציב שירות בתי הסוהר למנוע פגישת אסיר עם עורך דינו. כתוצאה מכך, הסמכות הותנתה בקיומו של חשד ממשי לכך שהפגישה תאפשר ביצוע עבירה המסכנת אדם. את שלום הציבור או את ביטחון המדינה.
מנגד, המשיבים טענו כי התקנה הותקנה כדין. לעומת זאת, לטענתם, סעיף 132(17) לפקודת בתי הסוהר מסמיך את השר להסדיר כל עניין לניהול התקין. ולמשמורת הבטוחה. המשיבים הדגישו כי פגישה המיועדת לתכנון עבירה אינה חוסה תחת זכות הייצוג המשפטי.
לשיטתם, בתי הסוהר אינם יכולים לשמש אכסניה לתכנון מעשים פליליים. בנוסף, הם ציינו כי האסיר שומר על זכותו לפגוש עורך דין אחר.
העותרים הציגו שורה של טיעונים נוקבים:
-
היעדר הסמכה מפורשת לפגיעה בזכויות יסוד בחקיקה ראשית.
-
אי-עמידה בתנאי פסקת ההגבלה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
-
עמימות המונח חשד ממשי המאפשר פגיעה שרירותית בזכויות אסירים.
-
היעדר מנגנוני ביקורת שיפוטית מובנים וזכות שימוע מוגדרת בתקנה.
הכרעת בית המשפט: ביטול התקנה בהיעדר הסמכה מפורשת
בית המשפט העליון קיבל את העתירה ברוב דעות. לדוגמה, כבוד השופטת א' חיות הובילה את עמדת הרוב. השופטת חיות הדגישה כי הזכות לקבלת שירותים משפטיים היא זכות יסוד. אמנם התקנה נועדה למנוע ניצול לרעה של הפגישה המקצועית.
אך מבחן של חשד ממשי אינו ודאות. לדוגמא, במציאות, יישום התקנה יוביל לפגיעה באסירים תמימים המבקשים ייעוץ לגיטימי.
כתוצאה מכך, קבעה השופטת חיות כי עוצמת הזכות ומהות הפגיעה מחייבות הסמכה מפורשת בחוק הראשי. כלומר, נוסחאות סל כלליות, כמו ניהול תקין של בתי הסוהר, אינן מספקות. כבוד השופט א' ריבלין הצטרף למסקנה זו. הוא הבהיר כי הגבלת זכות יסוד חייבת לעבור שיג ושיח פרלמנטרי מקיף בכנסת.
חוק סדר הדין הפלילי נוסח משולב התשמ״ב1982. אולם, וחוקים דומים מסדירים מניעת מפגשים רק בחקיקה ראשית מפורטת.
לעומתם, כבוד השופטת מ' נאור סברה בדעת מיעוט כי יש לדחות את העתירה. אמנם, השופטת נאור הדגישה כי פגישה שנועדה לביצוע עבירה אינה מהווה שירות מקצועי מוגן. לגישתה, סעיף 132(17) מעניק סמכות מספקת למחוקק המשנה להגן על ביטחון הציבור. אולם, דעת הרוב הכריעה את הכף לטובת שלטון החוק וההגנה על זכויות האסיר.
טבלת השוואה: עמדות השופטים בבג״ץ 1437/02
| סוגיה לבחינה | עמדת הרוב (השופטת א' חיות והשופט א' ריבלין) | עמדת המיעוט (השופטת מ' נאור) |
|---|---|---|
| דרישת הסמכה בחוק | חובה שתתקיים הסמכה מפורשת לפגיעה בזכויות יסוד בחקיקה ראשית. | די בהסמכה הכללית שבסעיף 132(17) לפקודת בתי הסוהר. |
| פגיעה בזכות הייצוג | מבחן חשד ממשי פוגע בפועל גם באסירים הזקוקים לייעוץ לגיטימי. | התקנה אינה פוגעת בזכות מוגנת, שכן פגישה פלילית אינה שירות מקצועי. |
| תוצאה אופרטיבית | ביטול תקנה 29(ב) עם השהיית תחולה לתשעה חודשים. | דחיית העתירות והותרת התקנה על כנה. |
המשמעות המעשית ותורת ההסדרים הראשוניים
פסק הדין מהווה נדבך מרכזי בביצור דוקטרינת ההסדרים הראשוניים. ואולם, הלכה זו קובעת כי מדיניות מהותית הפוגעת בחירות האדם חייבת להיקבע על ידי המחוקק הנבחר. שרים ורשויות מנהליות מוסמכים לקבוע רק הסדרים משניים לביצוע החוק. לפיכך, ביטל בית המשפט את תקנה 29(ב).
אך השהה את מועד הביטול בתשעה חודשים כדי לאפשר לכנסת לחוקק הסדר מתאים.
השלכות הפסיקה חורגות מעבר לתחומי שירות בתי הסוהר. פסק הדין הבהיר לרשויות השלטון. כי אין לעשות שימוש בסעיפי סל עמומים כדי להצר צעדים חוקתיים. כתוצאה מכך, כל הגבלה על זכות יסוד נבחנת כיום באמות מידה קפדניות של חוקיות.
מידתיות והסמכה מפורשת.
מה עושים במקרה של פגיעה בלתי חוקית בזכות ההיוועצות?
-
בדיקת מקור הסמכות. יש לדרוש מהרשות את הבסיס החוקי המדויק להחלטה על מניעת הפגישה או הגבלתה.
-
מיצוי זכות השימוע. יש לעמוד על קיום שימוע מלא שבו יוכל עורך הדין להפריך כל חשד מנהלי.
-
פנייה בעתירת אסיר דחופה. אסיר שזכותו נפגעה רשאי להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר.
-
הגשת עתירה לבג״ץ. כאשר ההחלטה נשענת על נוהל בלתי חוקי או חקיקת משנה פגומה, ניתן לעתור לבית המשפט הגבוה לצדק.
שאלות ותשובות
האם מותר לשב״ס להקשיב לשיחות בין אסיר לעורך דינו?
תקנה 29(א) קובעת במפורש כי פגישה מקצועית תיערך שלא בטווח שמיעה של אדם אחר. החוק מגן באופן מוחלט על חיסיון השיחה, ואין להאזין לדברים הנאמרים בה.
מדוע בית המשפט פסל את התקנה אם מטרתה הייתה למנוע פשיעה?
בית המשפט הכיר בחשיבות המטרה, אך קבע כי האמצעי שנבחר אינו חוקי. הגבלת זכות חוקתית מחייבת הסמכה מפורשת לפגיעה בזכויות יסוד בחוק של הכנסת, ולא בתקנה שהותקנה מכוח סעיף כללי.
האם האסיר יכול להיפגש עם עורך דין אחר אם פגישה מסוימת נמנעה?
המשיבים טענו כי ההגבלה חלה רק על עורך הדין שלגביו עלה חשד. עם זאת, השופטת חיות הבהירה. כי גם שלילת החירות לבחור מייצג ספציפי מהווה פגיעה בזכות יסוד הדורשת הסמכה ראשית.
מה המשמעות של השהיית ביטול התקנה לתשעה חודשים?
השופטים הפעילו את דוקטרינת הבטלות היחסית. ההשהיה נועדה למנוע ואקום משפטי שיסכן את ביטחון הציבור. ולאפשר לכנסת להסדיר את הנושא בחקיקה ראשית מסודרת.


