פסק הדין ע״פ 3/10: ערעורים פליליים וזיהוי שותפים

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים דן בפסק הדין ע"פ 3/10 ו-ע"פ 370/10. פסק הדין עסק בערעוריהם של רפי אוחנה, משה אוחנה ושלום (צ'רלי) שטרית. המערערים הורשעו בעבירות רצח, ניסיון לרצח והריגה. עורך דין המלווה תיקים מסוג זה נדרש למומחיות ייעודית, כמפורט בעמוד עורך דין פלילי – חקירה, כתב אישום ומעצר.

פסק הדין ע"פ 3/10 הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, הערעורים התמקדו בשאלת זהותם של משלחיו ושותפיו של ירון סנקר למעשי העבירה. המקרה הציג סכסוך עקוב מדם בין קבוצות עבריינים. שהוביל לטענות על תכנון וביצוע של מעשי נקמה ורצח. לבסוף, בית המשפט העליון דחה את מרבית הערעורים ואישר חלק מההרשעות. בסופו של דבר, בית המשפט העליון דחה את מרבית הערעורים ואישר חלק מההרשעות, בדומה להחלטות קודמות כפי שפורט בנושא דחיית ערעור על עונש מאסר בתיקי אלימות: הכרעת העליון.

תוך שהוא מזכה את משה אוחנה מחלק מהעבירות.

פרטי ההליך המשפטי

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים הכריע ביום 27.12.2012 בערעורים ע"פ 3/10. בנוסף, ו-ע"פ 370/10. השופטים א' רובינשטיין, ע' פוגלמן וצ' זילברטל ישבו בהרכב. המערערים היו רפי אוחנה, משה אוחנה ושלום (צ'רלי) שטרית, והמשיבה הייתה מדינת ישראל.

הערעורים הוגשו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. עם זאת, בית המשפט המחוזי, בהרכב השופטים צ' גורפינקל, ש' ברוש ות' שפירא. הרשיע את המערערים פה אחד. ההרשעה הייתה בעבירות של רצח בכוונה תחילה, ניסיון לרצח, הריגה. בעוד שהמערערים הורשעו פה אחד בעבירות חמורות בבית המשפט המחוזי, ניתן למצוא מקרים בהם ניתנת רשות ערעור על הרשעה במעשים מגונים.

קשירת קשר לביצוע פשע ופציעה בנסיבות מחמירות.

הרקע העובדתי: סכסוך עברייני ונקמה

האירועים שהובילו לתיק החלו בשנת 2003, לאחר רציחתו של חנניה אוחנה ז"ל. כתוצאה מכך, אחיהם של רפי ומשה אוחנה. כתב האישום תיאר. כי האחים אוחנה רקמו תוכנית לנקום בכל מי שהיה קשור לרצח חנניה או הביע סיפוק ממנו.

לשם הגשמת תוכנית הנקמה, האחים אוחנה נפגשו עם ירון סנקר. לעומת זאת, אסיר בבריחה שהיה מיודד עם חנניה לפני הירצחו.

בפגישה זו, התחייבו האחים אוחנה לספק לסנקר מגורים, רכב ותעודת זהות. לדוגמה, בתמורה, סנקר הצטרף לפעילותם העבריינית. כתב האישום מפרט מספר מעשים פליליים שבוצעו על ידי סנקר, יחד עם אחרים. כחלק מתוכנית זו. להרחבה ראו: דחיית ערעור על הרשעה בהחזקת סמים: ניתוח משפטי חשוב.

מעשים אלה כללו ניסיון להתנקש בשמעון זריהן בתל אביב, ניסיון לרצוח את שלום דומרני באשקלון, ובמהלכו נפצע שי בן-אמו. ולבסוף רצח את חיים שאבי ז"ל ואת תומר שבת ז"ל בהוד השרון.

השאלות המשפטיות המרכזיות בפסק הדין ע"פ 3/10

הערעורים העלו מספר שאלות משפטיות מהותיות בפני בית המשפט העליון. ראשית, טענו הנאשמים כי נפלו פגמים חמורים בהליכי חקירתו של סנקר, ובכך קמה עילה להגנה מן הצדק. שנית, נשאלה השאלה אם סנקר שימש עד מדינה.

ומהי התוספת הראייתית הנדרשת להרשעה על בסיס עדותו. אולם, מעמד זה קריטי לקבילות הראיות. נושא קשור: בקשת רשות ערעור על גזר דין החזקת סכין: כל מה שצריך לדעת.

בנוסף לכך, נבחנו מהימנות גרסתו של סנקר, במיוחד בהשוואה לטענות ההגנה והסתירות שהועלו. לבסוף, בית המשפט נדרש לזהות את מעורבותם של המערערים בכל אישום ספציפי בנפרד. אמנם, תוך בחינת אחריותם הפלילית כמשדלים, מסייעים או מבצעים בצוותא.

קביעות בית המשפט העליון ונימוקיו

בית המשפט העליון נדרש לטענת הגנה מן הצדק שהעלו המערערים. ואולם, טענה זו התייחסה למחדלי חקירה מצד המשטרה, שכללו אי-תיעוד יציאות של סנקר ממעצר. הטבות בלתי שגרתיות שקיבל, ועיכוב בהודעה בדבר דחיית האפשרות להעניק לו מעמד של עד מדינה. בית המשפט ביקר את התנהלות החוקרים.

אך קבע כי הפגמים לא היו חמורים מספיק כדי להצדיק ביטול כתב האישום. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי חומרת העבירות המיוחסות למערערים מחייבת איזון עם האינטרס הציבורי בקיום המשפט.

לפיכך, בית המשפט החליט כי די בכך שחומרת המחדלים תשפיע על המשקל שיינתן לראיות. מאידך, הוא דרש משנה זהירות בבחינת גרסתו של סנקר. בנוסף, בית המשפט דחה את הטענה שסנקר היה עד מדינה פורמלי. למרות זאת, בית המשפט קבע כי נדרשת תוספת ראייתית מסוג "סיוע" לגרסתו של סנקר.

ולא רק "חיזוק", וזאת בשל מורכבות העדות והתנהלות החקירה.

השופטים א' רובינשטיין, ע' פוגלמן וצ' זילברטל קבעו כי גרסתו של סנקר. מצד שני, שהתפתחה בהדרגה במהלך חקירותיו, הייתה מהימנה. בית המשפט מצא כי הסתירות שהתגלו היו שוליות ולא פגעו בגרעין האמת של עדותו. בית המשפט אף ציין כי דפוסי התקשורת בין המעורבים.

פלטי האיכון ושקרים שהציגו המערערים בחקירותיהם ובבית המשפט, תמכו באופן משמעותי בגרסתו המפלילה של סנקר.

מעמדו של סנקר כעד ודרישת הסיוע הראייתי

בית המשפט קמא קבע כי ירון סנקר לא היה עד מדינה, ולכן עדותו דרשה חיזוק ראייתי בלבד. אולם, בית המשפט העליון, בהסתמך על הלכות קודמות ועל נסיבות התיק. קבע כי נדרשת תוספת ראייתית מסוג סיוע לגרסתו של סנקר.

קביעה זו התבססה בין היתר על הכרעות קודמות שבהן בית המשפט העליון עצמו דן בגרסאותיו של סנקר בתיקים אחרים. כתוצאה מכך, נוצרה דרישה מחמירה יותר מ"חיזוק" בלבד.

ראיית סיוע, בניגוד לחיזוק, צריכה להיות עצמאית ונפרדת מאמרותיו של העד. לאור, עליה להתיישב עם גרסתו ולתמוך בה בנקודה מרכזית ומהותית, ובנוסף. לקשור את הנאשמים עצמם לביצוע העבירה. בית המשפט הדגיש כי מחדלי החקירה, אף שלא הצדיקו ביטול כתב האישום.

חייבו זהירות מוגברת בבחינת עדותו של סנקר. לכן, דרישת סיוע ראייתי נחשבה לאיזון נכון בין האינטרסים.

הכרעה פרטנית: רפי, משה וצ'רלי

רפי אוחנה

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של רפי אוחנה על הרשעתו באישום הראשון ובאישום החמישי. בהתאם, בית המשפט אישר את הרשעתו של רפי בניסיון לרצח שמעון זריהן וברצח חיים שאבי ז"ל. והריגת תומר שבת ז"ל. השופטים מצאו כי דפוס השיחות, פלטי האיכון, ושקריו של רפי בחקירה ובמשפט.

סיפקו סיוע ראייתי מספיק לגרסתו של סנקר. למעשה, ראיות התקשורת הראו תיאום ועדכון הדוקים בין רפי למעורבים האחרים. למעשה, וסייעו לקשור אותו ישירות למעשי העבירה.

האיכונים, שהוגשו כראיה נוספת בערעור. ראשית, חשפו שרפי שיקר בעניין נוכחותו בדירת סנקר ובפגישות עם יחזקאל ביום ניסיון הרצח. השקרים הללו חיזקו את גרסת התביעה. לבסוף, בית המשפט סיווג את רפי כמבצע בצוותא של העבירות.

סיווג זה נבע מתפקידו כמנהיג ההתארגנות העבריינית, יוזם ומכוון את פעולות סנקר. שנית, וזאת למרות היעדרותו הפיסית מזירות הפשע.

משה אוחנה

בית המשפט קיבל את ערעורו של משה אוחנה. שלישית, וזיכה אותו מן העבירות המיוחסות לו באישום השני (ניסיון לרצח שלום דומרני). כמו כן, זוכה משה מחלקו באישום החמישי כמבצע בצוותא בעבירות הרצח וההריגה. במקום זאת, בית המשפט הרשיע אותו בסיוע לעבירת הרצח ובגרם מוות.

בית המשפט קבע כי אף שגרסתו של סנקר אינה מושלמת. היא מהימנה בבסיסה ונתמכת בראיות חיצוניות.

משה אוחנה הכחיש את מעורבותו באישומים, אך אישר קיומן של פגישות עם סנקר בגן הזיכרון. למרות נוכחותו בפגישה ברעננה צפון, מעורבותו נחשבה פסיבית יותר בהשוואה לרפי. העובדה שמשה שילם עבור שירותי טלוויזיה בדירתו של סנקר תמכה בכך שנתן סיוע. אך לא הצביעה על מעורבות ישירה בביצוע העבירות.

שלום (צ'רלי) שטרית

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של שלום (צ'רלי) שטרית על הרשעתו באישום הראשון. ובאישום החמישי. צ'רלי הורשע בניסיון לרצח שמעון זריהן וברצח חיים שאבי ז"ל והריגת תומר שבת ז"ל. בית המשפט קבע.

כי גרסתו של סנקר בנוגע למעורבותו של צ'רלי הייתה מהימנה ונתמכה במארג ראיות נסיבתיות משמעותי.

בין היתר, דפוסי התקשורת המעמיקים. השבתת הטלפונים הסלולריים לאחר האירועים. ומציאת כיסוי הסוללה של מכשיר נייד במקום שסנקר הוביל אליו את החוקרים, שימשו כראיות סיוע. צ'רלי שימש חוליה מקשרת חיונית בין רפי לסנקר, והיה מעורב בתכנון וביצוע העבירות.

טענתו החלופית להרשיעו כמסייע בלבד נדחתה, שכן תרומתו הוגדרה כמשמעותית ומרכזית למימוש התוכנית העבריינית.

שאלות ותשובות נפוצות על פסק הדין ע"פ 3/10

השלכות פסק הדין

פסק הדין בע"פ 3/10 ו-ע"פ 370/10 מדגיש את החשיבות של אמינות עדויות בתיקים פליליים מורכבים. בית המשפט נדרש לאזן בין פגמים בהליכי חקירה לבין חומרת העבירות ואינטרס הציבור. הוא קבע כי גם כאשר עד אינו מוגדר רשמית כ"עד מדינה". ניתן לדרוש סיוע ראייתי במקרים חריגים בשל מורכבות העדות והתנהלות החקירה.

הכרעת הדין מדגישה את חשיבותן של ראיות נסיבתיות, כגון פלטי תקשורת ואיכון, בביסוס הרשעות. במקרים של התארגנויות עברייניות. בית המשפט מוכן לייחס אחריות של מבצע בצוותא גם למנהיגים שאינם נוכחים פיסית בזירת העבירה. זאת בשל שליטתם ומרכזיותם בתכנון והכוונה.

פסק הדין מדגיש את הצורך בעירנות מצד גורמי אכיפת החוק לשמירה על טוהר ההליכים. גם לנוכח חומרת הפשעים.